קלמנטינה-כולנו מתנחלים
New member
אין לי כותרת,יש לי מה לומר...
אתמול בצהריים כשאמרתי לשושי ביי בסוף היום לא חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אומרת לה ´ביי´...לא תארתי לעצמי שמשהו כזה יקרה... אתמול כשלא רצתי לאוטובוס,לא ידעתי איזה נס זה שאני לא רצה לאוטובוסים... לא תארתי לעצמי שאני אנצל בגלל זה... אני וחברה שלי הלכנו לתחנה וראינו קו 25 מגיע,אז התחלנו ללכת מהר,וכמעט הספקנו אותו.אם היינו רצות 100% היינו מספיקות.אבל אנחנו לא רצות לאוטובוסים... אחרי דקה הגיע אוטובוס אחר.עלינו עליו.הגענו לצומת של הגבעה הצרפתית והיה שם פקק,בהתחלה לא הבנו מה קורה,אחרי חצי דקה ראינו מלא חיילים רצים ומלא משטרות,מייד הבנו שמשהו קרה...האוטובוס בנתיים הספיק להתקדם וראינו הכל...ראינו אנשים פצועים,דם,זכוכיות,זק"א...ראינו גם מישהו הרוג שוכב על הכביש...אחרי זה אמרו לנו שזה המחבל...לא הרשו לנו לרדת מהאוטובוס לראות מה עם החברות שלנו...(כולם היום באוטובוס חוץ ממני וחברה שלי ועוד 6 בנות...)ולא הצלחנו להשיג את חברות שלנו בפלאפונים...ניסינו גם להתקשר לשושי מלא פעמים,אבל הפלאפון שלה לא היה זמין...ואז קיבלתי הודעה משפרה,לא שמעתי מה היא אמרה,רק שמעתי את הקול שלה וסירנה של אמבולנס,אבל לפחות ידעתי שהיא חיה...בנתיים אישה אחת באוטובוס צעקה שהיא ראתה את המחבל בורח ושהוא מתחבא בבית אחד שבמרחק 2 מטר מהאוטובוס...פחדנו שהוא יתחיל לירות גם בתוך האוטובוס שלנו...קראנו לשוטר וסיפרנו לו מה ראינו והתחילו לנהל שם מרדף...בנתיים האוטובוס הסתובב ועלינו על הגשר(למי שמכיר את הגבעה הצרפתית...)מהגשר אפשר לראות מה קורה למטה,אז ניסנו לזהות בנות אבל לא הצלחנו,היו שם יותר מידי אנשים,ויותר מידי בלגן... כשהגעתי לבניני האומה חברה שלי התקשרה אלי וסיפרה לי מי נפצעה,אבל היא לא ידעה מה המצב שלהן,אז מיותר להגיד שזה הדאיג אותי פי אלף...אחרי קצת זמן אחות של שפרה התקשרה אלי והיא סיפרה לי ששפרה נפצעה קל ושאני אוכל לדבר איתה עוד כמה שעות....(וזה המקום להגיד תודה לאחות של שפרה שהתקשרה לכולם...).היא גם אמרה שהיא ראתה את שושי ושהיא מחוסרת הכרה. לא חשבתי שזה כ"כ רציני,חשבתי שאולי היא התעלפה מהלם או משהו כזה... אחרי זה קיבלתי את הידיעה ששושי נפטרה...זה פשוט לא מתקבל על הדעת...איך זה יכול להיות???20 דקות לפני זה עוד ישבנו,צחקנו והתחרפנו! בשיעור האחרון היא עוד הספיקה לומר שאם כבר מתים מוקדם,עדיף למות בידי ערבי...היא רצתה למות על קידוש ה´... אני זוכרת שכשהיא תלתה את התמונה של גנדי בכתה היא אמרה שהלוואי והיא היתה נהרגת במקומו.אמרתי לה לא לדבר ככה. בשיעורים משעממים אני כבר לא יוכל להריץ איתה קטעים...כבר לא נוכל לשים ראש על השולחן,לדבר ואז לחטוף מבט רצחני של איזה מורה... היום עמדנו ליד השולחן שלה ובכינו.על השולחן היא כתבה את התאריך של אתמול(י"ח חשוון תשס"ב)ומתחת לזה היא הדביקה טישו בצורה של מגן דוד וכתבה ´לעת הצורך´...היא לא ידעה שיהיה לנו צורך לזה כ"כ מהר... על השולחן שלה היה כתוב מלא פעמים שושי בן ישי וליד זה ´עם ישראל חי´,וI love israel...ועוד מלא דברים כאלה שכ"כ אפיינו אותה... שבוע שעבר היה יום אחד שהייתי בדיכאון,היא ראתה שאני בדיכאון וישר היא באה אלי לראות מה קרה ואם היא יכולה לעזור,ואז היא אמרה לי:תחייכי,תראי איך שהחיים יפים...כזו היא היתה,היא כ"כ רצתה לחיות,כ"כ אהבה את החיים,למרות שלא הכל בא לה כ"כ בקלות... עוד משהו שהיה חלק בלתי נפרד ממנה הוא החיוך שלה.אני לא אשכח איך כל בוקר היא היתה באה אלי ומחבקת אותי ומחייכת את החיוך הזה שלה ושואלת אותי מה נשמע.והיא היתה עושה את זה לכל אחת מביה"ס.כי באמת היה אכפת לה מכולם,והיא דאגה לכולם ואהבה את כולם.והיא רצתה שיהיה רק טוב לכולם,אפילו אם זה לפעמים בא על חשבונה. היא היתה פשוט מלאך...אין מילה יותר מתאימה... לפחות ביום האחרון של החיים שלה היא הספיקה לצחוק כ"כ הרבה...יותר מתמיד... שושי, אני מבטיחה לך שאני אנקום. הנקמה שלי תהיה שאני אמשיך לחיות... למרות הכל,ובגלל הכל. אני אמשיך לחייך ולצחוק,למרות שאת לא איתנו.כי אני יודעת שזה מה שאת רוצה.הם מנסים להרוס,ואנחנו נבנה.נבנה מחדש משהו יוצר חזק.יותר יציב. שושי,סליחה שלא שמרנו עלייך.כנראה לא היינו רואיים לזה.עכשיו אלוקים שומר עלייך.אני בטוחה שהוא יעשה את זה יותר טוב מאיתנו... תגידי לו שיתן לנו את הכח להתמודד,להמשיך ולחיות. אוהבת, קלמנטינה
אתמול בצהריים כשאמרתי לשושי ביי בסוף היום לא חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אומרת לה ´ביי´...לא תארתי לעצמי שמשהו כזה יקרה... אתמול כשלא רצתי לאוטובוס,לא ידעתי איזה נס זה שאני לא רצה לאוטובוסים... לא תארתי לעצמי שאני אנצל בגלל זה... אני וחברה שלי הלכנו לתחנה וראינו קו 25 מגיע,אז התחלנו ללכת מהר,וכמעט הספקנו אותו.אם היינו רצות 100% היינו מספיקות.אבל אנחנו לא רצות לאוטובוסים... אחרי דקה הגיע אוטובוס אחר.עלינו עליו.הגענו לצומת של הגבעה הצרפתית והיה שם פקק,בהתחלה לא הבנו מה קורה,אחרי חצי דקה ראינו מלא חיילים רצים ומלא משטרות,מייד הבנו שמשהו קרה...האוטובוס בנתיים הספיק להתקדם וראינו הכל...ראינו אנשים פצועים,דם,זכוכיות,זק"א...ראינו גם מישהו הרוג שוכב על הכביש...אחרי זה אמרו לנו שזה המחבל...לא הרשו לנו לרדת מהאוטובוס לראות מה עם החברות שלנו...(כולם היום באוטובוס חוץ ממני וחברה שלי ועוד 6 בנות...)ולא הצלחנו להשיג את חברות שלנו בפלאפונים...ניסינו גם להתקשר לשושי מלא פעמים,אבל הפלאפון שלה לא היה זמין...ואז קיבלתי הודעה משפרה,לא שמעתי מה היא אמרה,רק שמעתי את הקול שלה וסירנה של אמבולנס,אבל לפחות ידעתי שהיא חיה...בנתיים אישה אחת באוטובוס צעקה שהיא ראתה את המחבל בורח ושהוא מתחבא בבית אחד שבמרחק 2 מטר מהאוטובוס...פחדנו שהוא יתחיל לירות גם בתוך האוטובוס שלנו...קראנו לשוטר וסיפרנו לו מה ראינו והתחילו לנהל שם מרדף...בנתיים האוטובוס הסתובב ועלינו על הגשר(למי שמכיר את הגבעה הצרפתית...)מהגשר אפשר לראות מה קורה למטה,אז ניסנו לזהות בנות אבל לא הצלחנו,היו שם יותר מידי אנשים,ויותר מידי בלגן... כשהגעתי לבניני האומה חברה שלי התקשרה אלי וסיפרה לי מי נפצעה,אבל היא לא ידעה מה המצב שלהן,אז מיותר להגיד שזה הדאיג אותי פי אלף...אחרי קצת זמן אחות של שפרה התקשרה אלי והיא סיפרה לי ששפרה נפצעה קל ושאני אוכל לדבר איתה עוד כמה שעות....(וזה המקום להגיד תודה לאחות של שפרה שהתקשרה לכולם...).היא גם אמרה שהיא ראתה את שושי ושהיא מחוסרת הכרה. לא חשבתי שזה כ"כ רציני,חשבתי שאולי היא התעלפה מהלם או משהו כזה... אחרי זה קיבלתי את הידיעה ששושי נפטרה...זה פשוט לא מתקבל על הדעת...איך זה יכול להיות???20 דקות לפני זה עוד ישבנו,צחקנו והתחרפנו! בשיעור האחרון היא עוד הספיקה לומר שאם כבר מתים מוקדם,עדיף למות בידי ערבי...היא רצתה למות על קידוש ה´... אני זוכרת שכשהיא תלתה את התמונה של גנדי בכתה היא אמרה שהלוואי והיא היתה נהרגת במקומו.אמרתי לה לא לדבר ככה. בשיעורים משעממים אני כבר לא יוכל להריץ איתה קטעים...כבר לא נוכל לשים ראש על השולחן,לדבר ואז לחטוף מבט רצחני של איזה מורה... היום עמדנו ליד השולחן שלה ובכינו.על השולחן היא כתבה את התאריך של אתמול(י"ח חשוון תשס"ב)ומתחת לזה היא הדביקה טישו בצורה של מגן דוד וכתבה ´לעת הצורך´...היא לא ידעה שיהיה לנו צורך לזה כ"כ מהר... על השולחן שלה היה כתוב מלא פעמים שושי בן ישי וליד זה ´עם ישראל חי´,וI love israel...ועוד מלא דברים כאלה שכ"כ אפיינו אותה... שבוע שעבר היה יום אחד שהייתי בדיכאון,היא ראתה שאני בדיכאון וישר היא באה אלי לראות מה קרה ואם היא יכולה לעזור,ואז היא אמרה לי:תחייכי,תראי איך שהחיים יפים...כזו היא היתה,היא כ"כ רצתה לחיות,כ"כ אהבה את החיים,למרות שלא הכל בא לה כ"כ בקלות... עוד משהו שהיה חלק בלתי נפרד ממנה הוא החיוך שלה.אני לא אשכח איך כל בוקר היא היתה באה אלי ומחבקת אותי ומחייכת את החיוך הזה שלה ושואלת אותי מה נשמע.והיא היתה עושה את זה לכל אחת מביה"ס.כי באמת היה אכפת לה מכולם,והיא דאגה לכולם ואהבה את כולם.והיא רצתה שיהיה רק טוב לכולם,אפילו אם זה לפעמים בא על חשבונה. היא היתה פשוט מלאך...אין מילה יותר מתאימה... לפחות ביום האחרון של החיים שלה היא הספיקה לצחוק כ"כ הרבה...יותר מתמיד... שושי, אני מבטיחה לך שאני אנקום. הנקמה שלי תהיה שאני אמשיך לחיות... למרות הכל,ובגלל הכל. אני אמשיך לחייך ולצחוק,למרות שאת לא איתנו.כי אני יודעת שזה מה שאת רוצה.הם מנסים להרוס,ואנחנו נבנה.נבנה מחדש משהו יוצר חזק.יותר יציב. שושי,סליחה שלא שמרנו עלייך.כנראה לא היינו רואיים לזה.עכשיו אלוקים שומר עלייך.אני בטוחה שהוא יעשה את זה יותר טוב מאיתנו... תגידי לו שיתן לנו את הכח להתמודד,להמשיך ולחיות. אוהבת, קלמנטינה
