אין לי כותרת

[אלמונית811]

אין לי כותרת

מאחר וקראתי כאן לפני שנים כשהייתי ילדה וקיבלתי עצות נהדרות ברובן, אני רואה לנכון לפרוק כאן את תסכולי בשנית
קודם כול אקדים ואומר שאני חיילת, משרתת בתפקיד מעולה ונחשב לכול הדעות. העניין הוא שלפני הגיוס נפרדתי מהאקס שלי,
דבר שללא ספק היה החלטה נבונה ואמיצה, אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב עליו - ניכנסת לו כול הזמן לפייסבוק, בוהה בתמונות שלו
ועוד דברים פתטיים וסטוקריים מהסוג הזה. עברה כבר יותר משנה. אני ממש לא מתכוונת ליצור איתו קשר (בחיים לא יצרתי איתו קשר מאז)
אבל אני מצליחה להמשיך הלאה. הייתי בטוחה שבצבא אכיר בחור אחר, טוב ממנו ולצערי זה לא פשוט כול כך. אני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותו
אז למה לעזאזל אני מתנהגת ככה?! אני מגעילה את עצמי.
ואם כבר אני פותחת ומשתפת - במהלך כול חיי אני נוהגת לחשוב על העתיד - על תקופות שאחווה ולהאמין ששם יהיה לי טוב. כשהייתי בתיכון, חשבתי שבטח
בצבא יהיה לי מדהים, עכשיו אני חושבת שבטח אחרי השחרור יהיה לי מדהים וכו' - אבל זה לא קורה. ואז עולה בי השאלה - האם ככה ייראו חיי? ציפייה לעתיד טוב
יותר ולאושר הנכסף ואז תסכול שהוא לא מגיע? מישהו בעולם בכלל במקום הזה?
תודה מראש על התגובות.

 

[Felis Leo]

מתגעגעים להרגשה

לאהבה שהייתה, לחיבה האינסופית שקיבלנו מאדם אחר, לקירבה ולרגעים ביחד.
הכי קל לחשוב על בני הזוג שהיו לנו פעם ולדמיין את האהבה הזאת עם תמונה שלהם.
&nbsp
אבל זה לא חייב להיות ככה, כשהיינו צעירים, לפני שהיה לנו קשר רומנטי כלשהו,
דמיינו את הרגעים הרומנטיים בעזרת דמויות שהכרנו מספרים/סרטים/סדרות, כרגע זה פשוט קל יותר לדמיין את זה עם דמויות שבאמת חווינו איתם רגעים כאלו, שבאמת קיימים זכרונות של רומנטיקה איתם.
זה לא אומר שאנחנו מתגעגעים אליהם ספציפית, זה אומר שאנחנו חושקים בקירבה. זה אומר שאנחנו מחפשים חום ואהבה, כמו כולם.
ישנם כמה מליארדים של בני אדם בעולם, את רובם לא הכרנו ועל פי כמה וכמה לא היינו בקשר רומנטי עם רובם.
לכן אפשר להניח שאיפשהו בעולם קיימים לפחות כמה אנשים שקשר איתם יכול להיות טוב באותה מידה ואפילו יותר מהקשרים הקודמים, ולשם אנחנו רוצים לחתור. למצוא את הפרטנר החדש לקשר רומנטי.
אגב, זה לא נורא להישאר לבד לתקופה מסויימת. ולגמרי טבעי להיות עם המחשבות האלו. מותר לנו.
&nbsp
אני מכיר את ההרגשה הזאת, חשבתי שאחרי התיכון החיים יהיו קלים ומעניינים, חשבתי שאחרי השירות אהיה פנוי לעשות מה שאני רוצה, אחרי שאצא מהבית יהיה לי שקט ונחת, תמיד לחכות שמשהו ייגמר ואז פתאום החיים יהיו טובים יותר.
זה מן מירוץ מודרני שכזה, משהו שהתרגלנו לרוץ בו כי ככה החברה מסביב מכתיבה לנו.
אבל זה לא חייב להיות ככה, אפשר להנות מהרגע. להנות היום. כאן ועכשיו.
לטייל בטבע ולהנות מהמוזיקה שלו, לאכול שוקולד ולהנות מכל רגע של מתוק בפה, לראות בחור (או בחורה, העדפה אישית שלי) מחייכת מתוק ויפה ולחייך בעצמך. להנות ממה שיש עכשיו, אפשר לשאוף ולחלום להשיג מטרות מסויימות אבל זה חשוב גם לדעת להנות מההווה. להעריך את כל מה שיש לך, התכונות שאת אוהבת אצלך, ההישגים שיש לך, החברים שאיתך, משפחה וכו'.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

כשתביני

שהמציאות לא "מדהימה" אלא סוג של סלט שמורכב מעצב, שמחה, עיניין, שיעמום, פחד, אושר, חוסר ביטחון וכו וכו
&nbsp
אז משתדלים לעשות את הדברים שנהנים מהם ומעניינים אותנו אבל גם זה לא תמיד "מדהים".
&nbsp
ולגבי החבר, נראה לי שיעבור לך ממנו ברגע שיהיה מישהו מעניין אחר להתעסק איתו.

 

[סינבד]

ברוכה הבאה למציאות

אמנם רק שמת רגל בדלת, אבל בכ"ז הרשי לי לגלות לך שהחיים זה כאן ועכשיו. יכול להיות שאחרי השחרור יהיה לך נהדר ונפלא. אבל שום קצינת ת"ש לא תחתום לך התחייבות על זה.
&nbsp
בשביל שיהיה לך טוב, כאן ועכשיו, את צריכה למקד את תשומת הלב שלך לדברים הטובים שסביבך. בתור התחלה נסי את התרגיל הבא: 1) במשך היום חפשי רגעים קטנים שהם "טובים ונעימים". 2) בלילה לפני שאת נרדמת, שחזרי את אותם רגעים "טובים ונעימים" שאספת במשך היום.
&nbsp
החיפוש הזה אחרי הרגעים האלו יאמן לך את המוח לשים לב לדברים הטובים בחיים שלך.

 

[TheWhitestOfFangs]

אני רק אציע הצעה פרקטית, קצת מניסיון:

פשוט תחתכי.
תנתקי מגע לחלוטין, תסירי מהפייסבוק ואל תסתכלי, את תשאלי ואל תחשבי. תדאגי לזה במודע.
זה קשה בשבוע הראשון.
בשבוע השני זה יותר קל.
אחר כך זה כבר כמעט נעלם.
&nbsp
רחוק מהעין - רחוק מהלב.
משפט עצוב קצת, אבל משפט נכון - בעומס היומיומי, זה פשוט ידחק לצד ובסוף פשוט ירד מסדר היום.