אין לי כח כבר

tomertomer1

New member
אין לי כח כבר

הגעתי למצב שבו אני כותב כותרת כזאת ככה: נתחיל ברקע קצר , אני בן 16 , כיתה יא , קפטן בקבוצת כדורגל שבה אני משחק , ילד רגיש אמוד , בעל מצבי רוח. כל הסיפור התחיל לפני 3 שנים בכיתה ח', נפגעתי מאוד ( אני לא יכול לתאר את גודל הפגיעה במילים...) מחברים , עשו עליי חרם שהתוצאה שלו הייתה התפחות הפרעת חרדה - OCD או בעברית הפרעה טורדנית כפייתית. זו הייתה התקופה הקשה ביותר שעברתי , סבלתי ממחשבות אובססיביות מלוות בחרדה , הייתה לי תווית פסיכיאטרית ולא הייתי רחוק מאישפוז. אחד הדברים שאני יותר אוהב אצלי זה הכח הנפשי שלי - יצאתי מההפרעה הזאת תוך מאמץ עיקש. בסוף כיתה ט' ההפרעה הזאת כבר הייתה מאחוריי. שבתינו - יש אנשים שעשרות שנים סובלים ונפגעים מההפרעה הזאת. בכיתה י' כבר התחיל להיות לי טוב , אחריי שנתיים איומות התחלתי להרגיש עוד פעם תחושה של אושר, היו לי הרבה חברים חלקם היו מאוד קרובים אליי, הייתה לי הערכה עצמית גבוהה , הייתי שחקן חשוב בקבוצת כדורגל , ובקיצור השנה התחילה ממש מעולה. מה שלא ידעתי אז , שבעקבות הטרוואמה בכיתה ח' ( הריב עם החברים והחרם) איבדתי לגמריי אמון באנשים כל כך לא רציתי להפגע שוב ולכן היה לי חשוב מאוד שגם במקרה של ניתוק מולחט עם כל הסובבים איתי אני יסתדר . כלומר , לנסות לא להיות " פראייר של אף אחד " הייתה לי מין גאווה עצמית כזאת . זה לא האופי שלי אני רואה את זה בתור מנגון הגנה שהשתמשי בו אז.היו לי 2 חברים מאוד מאוד קרובים אליי , הם היו כמו אחים שלי פשוט נהנתי לדבר איתם על הכל לעשות איתם הכל ובנוסך הייתה לי ידידה מאוד טובה שגם היא הייתה כמו אחות בשבילי. פגעתי בכל כך הרבה אנשים רק כי כל כך פחדתי שאני ייפגע שוב , זה פשוט לא האופי שלי - אני לא כזה אני יודע ומאמין שיש לי לב טוב פשוט המצבבב הזה!.אחריי פסח המצב התחיל מאוד להדרדר התנתקתי משלושת האנשים שהיו הכי קרובים אליי זה גרם לי למועקה נוראית . אני בן אדם חברותי תוך כמה ימים רכשתי חברים חדשים אבל זו חברות בשקל זה לא שווה כלום זה סתם חיצוני ושטחי , אנשים להסתובב איתם. היום כעבור 7 חודשים התנלצתי והשלמתי עם כולם. אני והידיה חזרנו להיות ידידם כמו שהיינו או אפילו יותר טובים אבל אני ושניי החברים שביינתים מאוד התקרבו בינהם בקושי מדברים . יש לי הרבה חברים אבל אני מרגיש לבד אני מרגיש מועקה נוראית. אני יודע ומאמין שהכל לטובה , אני כבר רואה את הטוב פה - למדתי לקח למדתי שצריך לשמור על חברים קרובים.ועכשיו אני מרגיש שהם נוקמים בי על מה שעשיתי( אפשר לחשוב...)שהם די נהנים לבודד אותי כשאנחנו במסגרת של הרבה אנשים. אחד מהם פשוט כשאנחנו בחברת אנשים כל הזמן מושך תשומת לב ומנסה כמה שיותר לבודד אותי מאנשים , אין לי כח למלחמות האלה יותר חבל לי כבר על האנרגיות השליליות האלה . במשך השבעה חודשים שלא דיברנו והוא ניסה לבודד אותי הוא לא הצליח כי אני חברותי אבל אני כבר לא יכול יותר אין לי כבר כח. אז בואו נעשה קצת סדר, כיום השלמתי עם כולם , למדתי לקח , אבל אני מרגיש ממש לבד ואני לא יודע לאן להתקדם מפה אני מצטער על הריב המטומתם הזה שמתאים לילדים בגן יש לי הרבה אנשים לצאת איתם אבל זה ברמה מאוד שטחית החברויות שהיו לי מאוד חסרות לי ואני לא יודע מה לעשות . וזהו !
 

ע ו פ ר ה

New member
היי תומר

כמה אנרגיות נפלאות יש לך. חברותי. שחקן כדורגל טוב, אפילו קפטן בקבוצה. בטוח בעצמו מספיק כדי ללכת להתנצל (אפילו אם זה לקח 7 חודשים) ולסלוח. מאבקי כוח בגיל 16, זה דבר די שכיח. זה הגיל שבו מתעצבת האישיות וזה הגיל שבו כל אחד רוצה את המקום שלו. יחד עם זה לעיתים הכלים למצוא את המקום הם מעטים ואז נוצרים מאבקי כוח. נערים (רציתי לכתוב ילדים, כי אני אמא
) בגיל הזה עושים השוואות כדי ללמוד את עצמם. הלימוד נעשה דרך עיניים של אחרים. איך אני בהשוואה ל... אני מציעה לך להתמקד בדבר שאותו אתה רוצה. אם אתה חש לבד ואתה רוצה להרגיש את עצמך מוקף בחברים אוהבים ותומכים, והדגש שלי הוא על האנרגיה של אהבה ותמיכה (אולי לך יש רעיונות נוספים), דמיין את עצמך כשאתה מוקף באותה אנרגיה. ממש תרגיש כאילו היא כבר כאן. תרגיש איך הבדידות שייכת לעבר ואתה במקום אחר. אני לא יודעת אם שמעת על הספר / סרט "הסוד". הוא מדבר על יצירת המציאות בעזרת המחשבה. משום מה אני מרגישה שאולי הספר לא ידבר אליך, אבל רוח הדברים שם מדברת על התמקדות במטרה. המטרה אצלך זה להרגיש שאתה לא לבד. המטרה צריכה להיות מנוסחת במשפט חיובי (משפט כמו אני לא רוצה להיות לבד ישאיר אותך לבד אז צריך משפט הפוך וחיובי). מקווה שזה יתן לך כיוון לעשייה. דבר נוסף שרציתי לציין, זה שהמקומות הקשים (הריב לפני 7 חודשים) אלה המקומות שמלמדים אותנו הכי הרבה על החיים, גם אם זה לא קל. אתה תמיד מוזמן לפנות אלי (גם בפורום זה טוב, כי אני נכנסת לפחות פעם ביום) ואם יהיו שאלות אשמח לענות. אני מניחה שתקבל עוד תשובות ומאחלת לך בהצלחה. באהבה עופרה
 

tomertomer1

New member
קודם כל...

קודם כל תודה על התגובה. אני חושב שמצד אחד הריב הזה ביגר אותי וגרם לי להגיע למסקנות חיוביות אבל יחד עם זאת אני עובר תקופה די קשה עכשיו. יש כל כך הרבה פרטים שהחסרתי ואשמח להרחיב עליהם: מנסיון העבר שלי אני אופטימי ויודע שהדברים יסתדרו בסוף אבל כרגע כשאני בתוך זה די קשה(אפילו מאוד) לי. באמת שכל הריב הזה היה בתמימות , לאחר שהצלחתי לצאת מהמחשבות האובססיביות (כיתה ט -י ') פיתחתי חשיבה בשיא התמימות שכל דבר שמציק לי יש לטפל בו . כלומר , בעיני אחרים הייתי מאוד אימפולסיבי וזה היה בשיא התמימות . אוף במילים אני מסביר את עצמי כל כך פחות טוב :\.. אני די פתוח וחברותי כמו שציינתי מקודם אבל עכשיו בעקבות כל הריב האלה אני מרגיש שאיבדתי את עצמי , שאני פשוט לא מוצא את עצמי היו לי כל כך הרבה אינטראקציות עם אנשים חדשים שמחוסר בטחון פשוט לא הייתי אני , לא הייתי " תומר " וזה עדיין ממשיך ואני נלחם בזה בטירוף אני פשוט מאופק בגלל שאני " צריך " אנשים מסוימים להסתובב איתם בבצפר מדאגה שאני לא יישאר לבד. הגיונית , אני יודע שזה מוטעה וגם לא קרתה פעם אחת שנשארתי לבד פשוט התחושה הזאת... מה גם שאני מרגיש שזה די משתלט לי על החיים שאני לא אמיתי רוב הזמן אני לא 100 אחוז תומר!. כרגע יש לי קצת מחשבות אובססיביות שקצת קשורות לOCD אבל הן מופיעות רק בתקופות קשות ואני מסתדר איתן אני מתלעם מהן . , להפך אני רואה בהם דבר חיובי זה נותן לי כח ורצון לפתור את הבעיות. לא ידעתי למה ציינתי את זה פשוט היה בא לי לכתוב את זה.
 
למעלה