אין לי למי לפנות

שלום לכולם,
אני הולכת לכתוב היום על מסכת העינויים שאני עוברת לגמרי לבד מאז פברואר 2015
אותה מסכת שגרמה לי להחרפה קיצונית במצב הנפשי שהיה פגיע גם ככה
מסכת שגרמה לי לאשפוזים, לאיבוד מקום העבודה שלי, להמתנה לגבר ששלט בי בשלט רחוק ובעיקר להרבה בלבול ופחד
זה היה סביבות פברואר, עבדתי בעמותה בתל אביב והתחלתי להרגיש שהבוס מדבר איתי על דברים שאני עוברת בחיים האישיים שלי, כאלה שהוא לא אמור לדעת עליהם
במקביל - סרטים, שירים, אנשים ש"נקרו" בדרכי ודיברו איתי "לגמרי במקרה" על נושאים שעוברים עליי
אני חושדת או יותר נכון יודעת ששמו לי מעקבים ומצלמות בפאלפון ובערך בכל מקום אפשרי
חשדתי בחשוד עיקרי וידעתי שזה הוא, אותו אחד שממש אהבתי והוא כבר המשיך הלאה
אני לא ידעתי שהוא נשוי, חשבתי שהוא גרוש
חשבתי שאני צריכה להודות לו שבחר להיטיב איתי, לשמח אותי, לעשות אותי מפורסמת - למרות שכל מה שרציתי היתה אהבה
כתבתי לו מכתבים דרך המחשב שלי כי ברור שידעתי שהוא לגמרי פרץ לי
הייתי בוכה בליילה וזועקת את השם שלו
גם באשפוז
ככה עברו חיי משנת 2015
היתה תפנית בשנת 2019 כשהבנתי שמשהו לא בסדר עם הבן אדם
כשהבנתי שאני לא רוצה לחכות לו ולאף אחד יותר, לעולם
התחושה שמישהו מצלם אותי לא מרפה ממני
אני יודעת שנכנסים לי לחיים האישיים
כשהבנתי שאני לא מעוניינת לחכות לו ולהיות מושא להתעללות יותר התחלתי לקבל איומים בצורות שונות שביניהן היתה הודעת איום עם מידע אינטימי מאד שלי שאף אחד לא היה אמור לדעת
החיים שלי נהפכו לסיוט מתמשך מאחר ואני רוצה להאמין שהוא הפסיק עם זה
אבל החדירה לפרטיות שלי לא הפסיקה
אני פוגשת באנשים שמדברים איתי "לגמרי במקרה" על שיחות אישיות שלי
אני מגיעה להחלטות להתקדם מבחינה זוגית (סוף סוף) ולעבור שלב בחיים גם מבחינה מינית (מותר לי!) ובחזרה מהסופר פארם אני קולטת חבילה ריקה "תמימה" של קונדומים בדיוק במסלול החזרה שלי מהבית
אני רוצה לציין שכל הזמן הזה כשפניתי ל:משטרה, רופאים, אמא שלי - החליטו שמאחר ואני מאובחנת כדו-קוטבית אני בטח מדמיינת וזה בטח חלק מהפסיכוטיות שלי
אין לי למי לפנות
אני רוצה לעשות סקס עם כל פרטנר שיהיה לי אי פעם וזו זכותי
אני לא רוצה להרגיש יותר מפוחדת שמצלמים אותי בכל מקום
אני רוצה להפסיק לחכות לו או לכל בן אדם ש"בטח רוצה אותי" ולגלות שאני מבזבזת את מיטב שנותיי בבדידות, סבל ויסורים
היום זה הגיע למצב שאני כבר לא בטוחה שכרגע זה הוא שמציק לי, אבל אני יודעת שיש מישהו שחודר לי לפרטיות
אני לוקחת כדורים שאני לא אמורה לקחת (לדעתי) ואשר הורסים את חיי האישיים
אני אחרי אשפוזים רבים אך ורק בגלל ההטרדה הזאת
כפי שאמרתי, איבדתי את מקום העבודה של 2015
חיכיתי לטוב כי חשבתי שאני מפורסמת ושפרסמו את הכתבים שלי ושיגיע רק טוב ובקרוב
אני לא רוצה לחכות לאף אחד
אני לא יכולה לסלוח על מה שעברתי, לבד ועל לא עוול (או חולי*) בכפי
הפסיכיאטרים שיגעו אותי וידעו ככל הנראה על המצב
מלמידה מעמיקה את הנושא- הבנתי כי מדובר בבן אדם פסיכופת נרקסיסט ברמות הגבוהות ביותר
במידה והוא עבר מחיי, מה שאני מנסה להאמין - התחושות שמצלמים אותי ועוקבים אחריי דווקא לא חלפו
מתי זה ייפסק?
כל מי שעושה את זה עושה עוול לבן אדם חולה וחלש שאין לו כסף להביא חוקר פרטי (והם יודעים את זה)
אני רוצה להמשיך בחיים שלי ולעשות מה שבא לי בזוגיות אבל אני מפוחדת
כל הזמן ניסיתי לרצות את הרבנים, את ההלכה, את ה"גברים" שבחרו בי (כך חשבתי) ופשוט המתנתי
המתנתי כל כך הרבה שהלכתי עם גברים לא מתאימים לי, שלא אהבתי, איבדתי את הבתולים שלי עם מישהו שהכרתי יום אך ורק כדי לעשות צעד דרסטי שיפסיק את כל ההטרדה הזאת (וידעתי שאני מצולמת. כן)
עברתי מסכת עינויים ואני חושדת שהשכן שלי הוא זה שיתף פעולה עם הכנסת המצלמות והתקנתם בביתי
לפני כמה ימים פתחתי ספר של דבר תורה ובו היה דף שמדבר על "מעלת האמת מול מעלת השכחה" - משתמע מהדברים שמישהו רוצה שאשכח את כל מה שעברתי ולא אספר לאף אחד
אין לי בעיה לשכוח ואני לא רוצה להגיד את השם של השטן המנוול הזה
מבחינתי הוא קיצר את הימים שלי ואלוהים כבר יטפל בו
אני בחיים שלי לא קיללתי ולא איחלתי רע לאף אחד וגם לא הפעם
אני אשקרה חיה בפחד וחשש מתמיד
אני מרגישה שאני צריכה לברוח כל הזמן וכבר אין לי לאן??
אני יודעת שהאנושות מעוותת ברגע שאשקרה קורים דברים כמו שקרו לי והעולם שותק ואנשים מסתובבים חופשי ויכולים להזיק לכל בן אדם בצורה הכי קשה מתי שירצו ולשלוט בהם
לפני כמה ימים הכרתי בחור וכן התלהבתי ממנו
לצערי הוא מאותו העיר של הנרקסיסט וזה גרם לי לחשוש ולא לרצות להכיר אותו למען האמת (אני בבריחה מתמדת מכל מה שקשור לסיוט הזה, שמא הם מכירים)
אני רוצה לחיות חיים נורמלים ושלווים
מה שקורה לי היום זה אולי לא קשור אליו? אני אומרת לעצמי
אבל מה שהיה בעבר בטוח שכן
עברתי מסכת חרדות ופחדים, התלוננתי במשטרה ונחשו מה? אשפזו אותי
אני מפחדת לדבר על זה כי מפחדת שיאשפזו אותי שוב
עברתי סיוטים והכל להתמודד לבד ולדעת בתוכך את האמת ולשתוק, כי את מחכה לבן אדם שאת כל כך חייבת להיות אסירת תודה לו (כך חשבתי)
מעולם לא התקשר, לא יזם פגישה, גרם לי לבוא ולדפוק בדלת של אמא שלו ולראות את אישתו ועדיין לחשוב שהוא בטח מותח אותי
אני לא רוצה לתבוע אותו ואני לא רוצה להתלונן ואני לא רוצה להזכיר את השם שלו לעולם יותר
אני רק רוצה שיהיה לי שקט מהסיפור הזה
אני רוצה שאף אחד לא ייכנס לי לחיים ולא יעקוב אחריי
אני רוצה שאף אחד לא יצלם אותי ולא יגרום לי לעשות "עסקאות" שאני לא יודעת מה הנתונים שלהם
נמאס לי להרגיש שאני חייבת לכולם משהו
שוב - אין שום אופציה לשתף אף אחד בכאוס שאני עוברת אז בחרתי כאן
מקוה לטוב
כי אין לי כוחות יותר, נגמרו מזמן

Reply Only הוספת תגובה
Report עריכה
 
למעלה