Noga Lavie
New member
אין לי מושג על מה הייתה השיחה, אבל הילדה מרוצה. לפחות חלקית.
שלשום בארוחת העבר זיו פתאום אמרה שהיא דיברה על גולנרה (שמה של אמהּ הביולוגית) בכיתה.
אנחנו מכירים את זיו, ודי ברור שהיא לא תזום שום דבר שיפנה אליה תשומת לב מצד אחד, ומן הצד השני, אף אחד בביה"ס שלה לא יבקש ממנה לדבר על משהו שעלול להיות אישי מדי ללא בקשת רשות מאיתנו קודם לכן. אי לכך ובהתאם לזאת, אין זה מפתיע שהיינו מופתעים.
עידודה של זיו לפתח את הנושא העלה שדיברו בכיתה על ילדים שעברו בין ארצות, והיא הצביעה גם. שלושת האחרים הגיעו מפולין, ורק היא הגיעה ממקום אחר. מעבר לזה היא טענה שאינה זוכרת. במענה לשאלה ישירה היא טענה שלא אמרה את השמות גולנרה ו/או גולזירה, אבל די ברור שהשיחה נותבה לכיוון המשפחה הביולוגית שלה די מהר. גם כי היא הציגה בפנינו על ידי הזכרת שמה אמהּ הביולוגית, אך גם מדברים ש"פתאום" נזכרה בהם. כמו
"איליין לא ידעה מה זה אימוץ", על ילדה שמכירה אותה ואותנו למן היום הראשון בכיתת הגן הראשונה בגיל שלוש ורבע.
ו-"המורה אמרה שכיף לי שיש לי שתי משפחות" ואז תוספת קטנה וחיישנית "אבל אני לא ממש מכירה אותם".
ההתעקשות לספר לנו על עצם קיום שיחה אומרת שהשיחה חשובה לה.
הטענה שאין היא זוכרת פרטים מהשיחה מצביעה על משהו שהיא עדין מעבדת בינה לבין עצמה.
הקשבנו, התעניינו, לא לחצנו.
זו הדרך היחידה המוכרת לנו לגרום לה להמשיך לשתף אותנו.
שלשום בארוחת העבר זיו פתאום אמרה שהיא דיברה על גולנרה (שמה של אמהּ הביולוגית) בכיתה.
אנחנו מכירים את זיו, ודי ברור שהיא לא תזום שום דבר שיפנה אליה תשומת לב מצד אחד, ומן הצד השני, אף אחד בביה"ס שלה לא יבקש ממנה לדבר על משהו שעלול להיות אישי מדי ללא בקשת רשות מאיתנו קודם לכן. אי לכך ובהתאם לזאת, אין זה מפתיע שהיינו מופתעים.
עידודה של זיו לפתח את הנושא העלה שדיברו בכיתה על ילדים שעברו בין ארצות, והיא הצביעה גם. שלושת האחרים הגיעו מפולין, ורק היא הגיעה ממקום אחר. מעבר לזה היא טענה שאינה זוכרת. במענה לשאלה ישירה היא טענה שלא אמרה את השמות גולנרה ו/או גולזירה, אבל די ברור שהשיחה נותבה לכיוון המשפחה הביולוגית שלה די מהר. גם כי היא הציגה בפנינו על ידי הזכרת שמה אמהּ הביולוגית, אך גם מדברים ש"פתאום" נזכרה בהם. כמו
"איליין לא ידעה מה זה אימוץ", על ילדה שמכירה אותה ואותנו למן היום הראשון בכיתת הגן הראשונה בגיל שלוש ורבע.
ו-"המורה אמרה שכיף לי שיש לי שתי משפחות" ואז תוספת קטנה וחיישנית "אבל אני לא ממש מכירה אותם".
ההתעקשות לספר לנו על עצם קיום שיחה אומרת שהשיחה חשובה לה.
הטענה שאין היא זוכרת פרטים מהשיחה מצביעה על משהו שהיא עדין מעבדת בינה לבין עצמה.
הקשבנו, התעניינו, לא לחצנו.
זו הדרך היחידה המוכרת לנו לגרום לה להמשיך לשתף אותנו.
