אין לי נושא..

אין לי נושא..

לא יודעת אם זה המקום לא יודעת אם מה שעברתי מתאים אולי בכלל היה באשמתי? אולי שנתיים זה לא הרבה? הסיפור שלי...הסיוט שלי..מתחיל בכיתה ז´ אחרי הלימודים במשך שנתיים ילדים מהשכבה היו לוקחים אותי לחורשה או בית נטוש מפשיטים אותי נוגעים מנשקים מלטפים מאימים משאירים אותי בוכה ערומה לבד בסוף כיתה ח´ שניסיתי לדבר לא האמינו לא יכולה להמשיך לתאר.. ואני שותקת ואמשיך לשתוק
 
שלכת...

זה כן המקום לפנות אליו.... מתוקה, זה ממש ממש ממש לא אשמתך!!!!! את הרי לא רצית, לא שיתפת פעולה, הם אלה שאשמים... הם האנשים העלובי נפש... ושוב, הם ורק הם אשמים!!!!! מקסימה, אז לא האמינו לך... אבל עכשיו את צריכה לדאוג לטפל בזה... מישהו יודע ממה שקרה? אסור לך לשתוק... את חייבת לדאוג לעצמך ולטפל בעצמך.... אוהבת המון.... ואם תרצי לדבר את יודעת איפה למצוא אותי...
 
למעלה