אין לי נושא.....
שלום לכולכם, באחד משיטוטי האינסופיים באינטרנט ובפורומים של תפוז בכלל אזרתי אומץ להיכנס לפורום הזה, מתוך הכרות אישית וכואבת עם הנושא, כמו כל אחד ואחת מכם, אני מניחה, ביחוד לאחר שקראתי חלק מההודעות. רציתי לשאול האם בפורום ישנם בני נוער שחוו גם הם אובדן של אחד ההורים, ורוצים לשוחח איתי, להחליף "חוויות".. התלבטתי רבות אם לכתוב הודעה זו, במיוחד כשנראה שכולכם פה אנשים מבוגרים שחוו את האובדן הפרטי שלהם רק לא מזמן. אני מסתובבת עם המשקל הזה בלב מאז שאני זוכרת את עצמי. בעצם, קצת לפני. ולכן קצת קשה לי להזדהות עם כל הרגשות שמובאים פה, על אובדן ילדים, אחים, אחיות, או בני זוג. ובכל זאת אני אסיים עם מעין קלישאה, שאולי בהתחלה היא נראית חסרת משמעות, אבל היא מאוד מאוד נכונה, שלי באופן אישי לא יצא הרבה לשמוע, אבל אני מניחה שלכם קצת נמאס ממנה - תהיו חזקים, הזמן מרפא את הכל. סתם אחת.
שלום לכולכם, באחד משיטוטי האינסופיים באינטרנט ובפורומים של תפוז בכלל אזרתי אומץ להיכנס לפורום הזה, מתוך הכרות אישית וכואבת עם הנושא, כמו כל אחד ואחת מכם, אני מניחה, ביחוד לאחר שקראתי חלק מההודעות. רציתי לשאול האם בפורום ישנם בני נוער שחוו גם הם אובדן של אחד ההורים, ורוצים לשוחח איתי, להחליף "חוויות".. התלבטתי רבות אם לכתוב הודעה זו, במיוחד כשנראה שכולכם פה אנשים מבוגרים שחוו את האובדן הפרטי שלהם רק לא מזמן. אני מסתובבת עם המשקל הזה בלב מאז שאני זוכרת את עצמי. בעצם, קצת לפני. ולכן קצת קשה לי להזדהות עם כל הרגשות שמובאים פה, על אובדן ילדים, אחים, אחיות, או בני זוג. ובכל זאת אני אסיים עם מעין קלישאה, שאולי בהתחלה היא נראית חסרת משמעות, אבל היא מאוד מאוד נכונה, שלי באופן אישי לא יצא הרבה לשמוע, אבל אני מניחה שלכם קצת נמאס ממנה - תהיו חזקים, הזמן מרפא את הכל. סתם אחת.
