אין לכם מושג כמה אני רוצה...
לעבור דירה!!!!!!! נמאס לי כבר! אני לא יכולה! אני לא היחידה שמקצרת כאן את החיים, גם הם עושים לי את זה! אני מצטערת שככה אני מגיעה אליכם בסערה (בלי הודעה מוקדמת) אבל זה היה הקש (הלפני האחרון) ששבר את הגמל! (בבקשה בבקשה תקראו את הכל עד הסוף כדי שתבינו באיזו סיטואציה אני נמצאת כרגע...
) קצת רקע: אני תלמידת כיתה י"א לומדת בפנימייה צבאית (אך יוצאת כל יום הביתה כי אני לא מתאימה לתנאי הפנימייה.. פשוט לא אוהבת את זה), יש לי אח קטן ממני ב-3 שנים שלומדת באותו בי"ס, וזוג הורים עובדים שלכל אחד מהם יש עבודה עם שעות לא קבועות-משמרות. ועכשיו הבעיה: כל סופ"ש הסיפור חוזר על עצמו: אין יום שבת\שישי אחד שאני לא רבה עם ההורים שלי! רוב היוזמה מגיעה מאמא שלי, היא אף פעם לא מרוצה ממני. ותמיד הוויכוחים והריבים מגיעים למסכנה אחת: אני כפויית טובה, לא בן אדם (נימוק: כי לבן אדם יש חובות לא רק זכויות לעומת חיה), אני לא תורמת ולא עושה שום דבר בבית, לא עוזרת לאח שלי, לא מסדרת את החדר\שולחן שלי וכו'... וכו'... וכו'... אבל זה בכלל לא ככה כמו שזה נראה! ההורים שלי חושבים שאני אמורה להיות "הבת המושלמת" שיהיה להם במה להתגאות! אבל באמת שיש במה להתגאות: בד"כ אני מקשיבה להורים שלי, אני לא שותה, לא מעשנת, אין לי פירסינג\ קעקועים, לומדת (לפחות מנסה ללמוד) יש לי ממוצע אחרון: 82, כבר יותר משנה לא יצאתי לאיזה מועדון או משהו, אני לא נוסעת לשום מקום בלי לשאול אותם קודם, תמיד מודיעה איפה אני נמצאת.... בקיצור באמת שאין איתי בעיות כמו שיש להורים אחרים (למשל של החברות שלי). אבל לאמא שלי זה לא משנה... כי היא פשוט לא יודעת מה זה להיות אמא לאיזה ילדה פריקית שכל מה שבראש שלה זה מסיבות! ההורים שלי תמיד משווים אותי אליהם, איך הם היו כשהיו ילדים, איך הם עזרו להורים שלהם, ואיך הם דיברו אליהם. עכשיו תבינו: אני יכולה להתחצף להורים שלי (שזה בד"כ מה שאני עושה כשרבה איתם) אבל אף פעם לא קיללתי אותם גם אם הייתי בסערת רגשות! אני מזל דלי: ובלאגן-זה בעצם הסדר האישי שלי, ככה אני אוהבת וככה נוח לי! כמובן החדר שלי נקי מאבק ומלכלוך אבל הבגדים יכולים להיות זרוקים על הספא והמחברות והספרים מפוזרים על השולחן שלי (ועוד כל מיני דברים). ועכשיו, עוד הפעם רבתי עם אמא שלי, היא אמרה לי שאני לא ידבר איתה, ושיותר לא אבקש ממנה דבר, שאני אעשה לעצמי ארוחות, כביסה וכו'... כמובן שגם הפעם התחצפתי אליה ואמרתי שאין לי בעיה עם זה ושגם היא לא תדבר ולא תפנה אליי... מאמ שלי אני לא מפחדת, אבל אבא-אבא שלי זה משהו אחר! ממנו אני כן מפחדת, ואני בטוחה ב-100% שכשהוא יבוא הביתה אמא שלי כמו איזו מלשנית תבוא ותספר לו הכל! ואז אני יכולה להגיד שלום לאינטרנט, פלאפון ועוד כל מיני דברים שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם! אבא שלי קשוח, אבל איתו אני יותר מסתדרת מאשר עם אמא שלי.. תמיד אנחנו רבות כמו 2 חתולות ובאמת אבל באמת אני יכולה להגיד לכם שאני לא אוהבת את זה
בבקשה... אתם הורים או ילדים שכבר עברו את זה, תייעצו לי בבקשה מה אני צריכה לעשות או להגיד כדי שההורים שלי יבינו שאני לא מושלמת וגם לא רוצה להיות אחת כזאת, שאני סך הכל ילדה ורוצה\צריכה לעשות מה שילדים בגילי עושים! בבקשה תעזרו לי.... זה נמשך כבר שנים הדבר ואני לא רואה לזה סוף...
לעבור דירה!!!!!!! נמאס לי כבר! אני לא יכולה! אני לא היחידה שמקצרת כאן את החיים, גם הם עושים לי את זה! אני מצטערת שככה אני מגיעה אליכם בסערה (בלי הודעה מוקדמת) אבל זה היה הקש (הלפני האחרון) ששבר את הגמל! (בבקשה בבקשה תקראו את הכל עד הסוף כדי שתבינו באיזו סיטואציה אני נמצאת כרגע...