אין מילים...(אולי טריגר)
תמיד היה לי מוזר לשמוע אנשים אומרים נדרמתי בבכי אף פעם לא הבנתי איך זה אפשרי אבל אתמול זה קרה גם לי לא הפסקתי לבכות עד שנרדמתי נזכרתי בסבא וסבתא שלי נזכרתי באנשים שהיו איתי והמשיכו לדרך חדשה אנשים שכבר לא אראה אנשים שאני כלכך אוהבת שנעלמו...כבר שלושה וחצי חודשיים שכל פעם מישהו עוזב מישהו נפטר מישהו מסתבך ואני תמיד צחקתי שאמרו לי שצרות באות בצרורות אבל עכשיו זה בדיוק מה שקורה חודש אחרי חודש אחרי חודש כל פעם משהו חדש...אני לא יודעת מה עובר עליי כלכך הרבה רגשות כלכך הרבה תחושות הכל מציף הכל חונק אז מחפשים פתרונות לחתוך כבר לא עוזר אלכוהול רק עושה את זה יותר גרוע סמים כבר הגוף רגיל אליהם לבכות משחרר רק לאותם רגעים ואז הכל חוזר אז מה אפשר לעשות???? אני מרגישה ממש כמו ילדה קטנה ומטומטמת שלא יודעת מה לעשות עם החיים שלה אבל המציאות היא שאני עוד מעט בת 20!! אני כבר לא ילדה אבל החיים האלה לא הראו לי אף פעם את הצד הטוב שלהם תמיד היה משהו שהפריע שהייתי ילדה זה היה אלימות הייתי ילדה אלימה והסתבכתי לא פעם ולא פעמיים אחר כך הגיעו החתכים והריצות למיון כל שני וחמישי בגלל אמירות אובדניות אחר כך סמים ושוב חתכים ושוב סמים באמצע היה גם ניסיון התאבדות אחד או שתיים אבל עמדתי בהכל ואיכשהו הצלחתי לצאת מזה כל פעם מחדש ועכשיו החיים היו חייבים להראות לי שהם יותר חזקים ואז הגיע מוות של סבתא וסבא אז מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להתמודד עם כל זה? אני נהייתי עצבנית ואף אחד לא מבין למה אבל איך אני יכולה להיות רגועה עם כל מה שקורה לאחרונה? נראה לי שגם היום אני ירדם בבכי זה עדיף על לא להירדם בכלל...
תמיד היה לי מוזר לשמוע אנשים אומרים נדרמתי בבכי אף פעם לא הבנתי איך זה אפשרי אבל אתמול זה קרה גם לי לא הפסקתי לבכות עד שנרדמתי נזכרתי בסבא וסבתא שלי נזכרתי באנשים שהיו איתי והמשיכו לדרך חדשה אנשים שכבר לא אראה אנשים שאני כלכך אוהבת שנעלמו...כבר שלושה וחצי חודשיים שכל פעם מישהו עוזב מישהו נפטר מישהו מסתבך ואני תמיד צחקתי שאמרו לי שצרות באות בצרורות אבל עכשיו זה בדיוק מה שקורה חודש אחרי חודש אחרי חודש כל פעם משהו חדש...אני לא יודעת מה עובר עליי כלכך הרבה רגשות כלכך הרבה תחושות הכל מציף הכל חונק אז מחפשים פתרונות לחתוך כבר לא עוזר אלכוהול רק עושה את זה יותר גרוע סמים כבר הגוף רגיל אליהם לבכות משחרר רק לאותם רגעים ואז הכל חוזר אז מה אפשר לעשות???? אני מרגישה ממש כמו ילדה קטנה ומטומטמת שלא יודעת מה לעשות עם החיים שלה אבל המציאות היא שאני עוד מעט בת 20!! אני כבר לא ילדה אבל החיים האלה לא הראו לי אף פעם את הצד הטוב שלהם תמיד היה משהו שהפריע שהייתי ילדה זה היה אלימות הייתי ילדה אלימה והסתבכתי לא פעם ולא פעמיים אחר כך הגיעו החתכים והריצות למיון כל שני וחמישי בגלל אמירות אובדניות אחר כך סמים ושוב חתכים ושוב סמים באמצע היה גם ניסיון התאבדות אחד או שתיים אבל עמדתי בהכל ואיכשהו הצלחתי לצאת מזה כל פעם מחדש ועכשיו החיים היו חייבים להראות לי שהם יותר חזקים ואז הגיע מוות של סבתא וסבא אז מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להתמודד עם כל זה? אני נהייתי עצבנית ואף אחד לא מבין למה אבל איך אני יכולה להיות רגועה עם כל מה שקורה לאחרונה? נראה לי שגם היום אני ירדם בבכי זה עדיף על לא להירדם בכלל...