Zadig
Well-known member
שתי נשים וקטנוע הפוך היו ברחוב
כשיצאתי סוף סוף מהבית לשמש לקרוא ספר.
הן עומדות ומקללות את המצב כי
אחת הפילה ת'קטנוע בנסיון חניה.
הן ממוקמות על הדרך הקצרה ביותר לשמש.
אני עובר וגופי הדואב מישיבה זז,
רק להגיע לשמש המרפא.
והדופקת פונה אלי בתחנון
"חבר בוא תעזור להרים אותו".
לא חשבתי על הרגל המאובנת שלי,
לא חשבתי על הכתף המודלקת שלי,
לא חשבתי על הגב הכואב שלי,
אשה מבקשת עזרה !
לבנתיים אשה שלישית יוצאת מהבית,
הקטנוע של בן זוגה כנראה,
היא מבקשת בתקיפות "לא לקלל" וילדתה יוצאת אחריה.
הדופקת "לא קיללתי, כוס-אמו רציתי לחנות, מה שם קטנוע בחניה ?!"
השלישית כבר מתקשרת לזוגה, צורחת על ילדתה לא לגעת,
והזוג צורח בפון "מי זאת ?! ההיא המפגרת ?!!!"
"לא לא".
לבנתיים התכופפתי באיטיות להניח את הספר על המדרכה,
נסיתי לתפוס בידית הגז (או השניה) של ה"הגה"
הוא היה עם כיסוי גשם,
לא הצלחתי לאחוז בו,
אבל הדופקת מהצד השני מושכת, חברתה מהצד שלי מרימה,
והופ, הקטנוע התרומם,
קוסמות.
לא נגעתי.
כאב חד כמו חרב ננעצת פלח לי את הכתף.
"טוב, שימי ג'ק"
(מחכה)
"שמת ?"
"לא"
היא מחזיקה את הקטנוע עומד וממשיכה לבלבל ת'מח.
האשה השלישית הגישה לה את הפון.
הפון עם האיש העצבני, שמקלל, שמוכן לטרוף
והיא "שלום מדברת אשתו של יצחק"
"האאא שלום שלום" הפך לחתולה...
לפתע יצא שכן נוסף "אפשר לעזור ?" בחיוך
אני מסתכל עליו עייף וכואב, אף פעם לא ראיתי אותו,
הוא "כן כן אני בא לעזור".
בא.
התכופפתי להרים את הספר שלי מהמדרכה,
והמשכתי באיטיות לשמש.
הכאבים זורמים בי כמו חשמל.
כשיצאתי סוף סוף מהבית לשמש לקרוא ספר.
הן עומדות ומקללות את המצב כי
אחת הפילה ת'קטנוע בנסיון חניה.
הן ממוקמות על הדרך הקצרה ביותר לשמש.
אני עובר וגופי הדואב מישיבה זז,
רק להגיע לשמש המרפא.
והדופקת פונה אלי בתחנון
"חבר בוא תעזור להרים אותו".
לא חשבתי על הרגל המאובנת שלי,
לא חשבתי על הכתף המודלקת שלי,
לא חשבתי על הגב הכואב שלי,
אשה מבקשת עזרה !
לבנתיים אשה שלישית יוצאת מהבית,
הקטנוע של בן זוגה כנראה,
היא מבקשת בתקיפות "לא לקלל" וילדתה יוצאת אחריה.
הדופקת "לא קיללתי, כוס-אמו רציתי לחנות, מה שם קטנוע בחניה ?!"
השלישית כבר מתקשרת לזוגה, צורחת על ילדתה לא לגעת,
והזוג צורח בפון "מי זאת ?! ההיא המפגרת ?!!!"
"לא לא".
לבנתיים התכופפתי באיטיות להניח את הספר על המדרכה,
נסיתי לתפוס בידית הגז (או השניה) של ה"הגה"
הוא היה עם כיסוי גשם,
לא הצלחתי לאחוז בו,
אבל הדופקת מהצד השני מושכת, חברתה מהצד שלי מרימה,
והופ, הקטנוע התרומם,
קוסמות.
לא נגעתי.
כאב חד כמו חרב ננעצת פלח לי את הכתף.
"טוב, שימי ג'ק"
(מחכה)
"שמת ?"
"לא"
היא מחזיקה את הקטנוע עומד וממשיכה לבלבל ת'מח.
האשה השלישית הגישה לה את הפון.
הפון עם האיש העצבני, שמקלל, שמוכן לטרוף
והיא "שלום מדברת אשתו של יצחק"
"האאא שלום שלום" הפך לחתולה...
לפתע יצא שכן נוסף "אפשר לעזור ?" בחיוך
אני מסתכל עליו עייף וכואב, אף פעם לא ראיתי אותו,
הוא "כן כן אני בא לעזור".
בא.
התכופפתי להרים את הספר שלי מהמדרכה,
והמשכתי באיטיות לשמש.
הכאבים זורמים בי כמו חשמל.
נערך לאחרונה ב:
)
