אין מקריות...כנראה
את המכתב הזה כתבתי בפורום שכן, אך לפני כן "בטעות" שלחתי אותו לכאן, ובעזרתה של ברבורה הוא גם נמחק חזרה... ואחרי מחשבה, גם הבנתי למה..הוא נכתב בלילה אחרי ששוב סחבתי כדורים ממישהו... אז הנה: הגיע הזמן לשחרר לתת לי ללכת אבל את מתעקשת מחזיקה חזק חזק חושבת שאם אני לא איתך את לא יכולה לשרוד. אבל די מספיק, תביני שכרגע אני רק פוגעת אני גורמת לך כל פעם לחזור לשבילים אסורים להתגנב למקומות שלא רואים ולעשות דברים מסוכנים. את יודעת שפעם , בגיל שלי , זה התאים המשחק הזה נגד החיים, בגיל של התבגרות ככה לבדוק את הגבולות...אבל אני לא ידעתי אז שלך אין גבולות ואת כל מה שהראתי לך את לקחת והלכת עד הסוף, לא עשית חשבון. והיום שוב , שוב אותו החדר, שוב חושך מסביב איש לא רואה איש לא שומע, את פותחת את הארון הם שם בסלון, המתח אצלך עולה, את מושיטה את היד לוקחת שמה בכיס, סוגרת את האור, חיוך של ניצחון כן שוב הצלחת, אבל בשביל מה, למה ? למה כל פעם שאת שם ,כל פעם שאת קצת חלשה את חייבת להרגיש את סף הטרוף חייבת להרגיש את סף התהום... אני מבקשת ממך שתניחי לי שתוותרי עליי, תני לי להישאר שם רחוק מאחור, שם מקומי, את כבר לא יכולה להחיות אותי וכל ניסיונות ההחייאה האלה בסוף יהרגו אותך... תתבגרי תגדלי , אני מבקשת ממך תצרי חלומות חדשים, תבקשי בקשות חדשות יש עוד דברים רבים שעלייך לעשות. את חייבת לנסות!!! במקום לוותר עליי את מוותרת על עצמך מוותרת לעצמך. מבטיחה לך שאם תוותרי עליי אני לא אכעס אני תמיד אהיה חלק ממך... .... הילדות האבודה שלך.... אבל אני , אני לא יכולה בלעדייך אני אבודה!!
את המכתב הזה כתבתי בפורום שכן, אך לפני כן "בטעות" שלחתי אותו לכאן, ובעזרתה של ברבורה הוא גם נמחק חזרה... ואחרי מחשבה, גם הבנתי למה..הוא נכתב בלילה אחרי ששוב סחבתי כדורים ממישהו... אז הנה: הגיע הזמן לשחרר לתת לי ללכת אבל את מתעקשת מחזיקה חזק חזק חושבת שאם אני לא איתך את לא יכולה לשרוד. אבל די מספיק, תביני שכרגע אני רק פוגעת אני גורמת לך כל פעם לחזור לשבילים אסורים להתגנב למקומות שלא רואים ולעשות דברים מסוכנים. את יודעת שפעם , בגיל שלי , זה התאים המשחק הזה נגד החיים, בגיל של התבגרות ככה לבדוק את הגבולות...אבל אני לא ידעתי אז שלך אין גבולות ואת כל מה שהראתי לך את לקחת והלכת עד הסוף, לא עשית חשבון. והיום שוב , שוב אותו החדר, שוב חושך מסביב איש לא רואה איש לא שומע, את פותחת את הארון הם שם בסלון, המתח אצלך עולה, את מושיטה את היד לוקחת שמה בכיס, סוגרת את האור, חיוך של ניצחון כן שוב הצלחת, אבל בשביל מה, למה ? למה כל פעם שאת שם ,כל פעם שאת קצת חלשה את חייבת להרגיש את סף הטרוף חייבת להרגיש את סף התהום... אני מבקשת ממך שתניחי לי שתוותרי עליי, תני לי להישאר שם רחוק מאחור, שם מקומי, את כבר לא יכולה להחיות אותי וכל ניסיונות ההחייאה האלה בסוף יהרגו אותך... תתבגרי תגדלי , אני מבקשת ממך תצרי חלומות חדשים, תבקשי בקשות חדשות יש עוד דברים רבים שעלייך לעשות. את חייבת לנסות!!! במקום לוותר עליי את מוותרת על עצמך מוותרת לעצמך. מבטיחה לך שאם תוותרי עליי אני לא אכעס אני תמיד אהיה חלק ממך... .... הילדות האבודה שלך.... אבל אני , אני לא יכולה בלעדייך אני אבודה!!
