אין משמעות יותר לחיים

[פוריה3]

אין משמעות יותר לחיים

טוב שיש לי את הפורום הזה,אני פשוט מרגישה רע,כל הזמן אני רואה את התמונות של ליאם וקשה לי ,קשה לי לקבל את זה שהוא מת,שיותר אני לא רואה אותו,אני באמת לא יודעת מה לעשות -נראה לי שפשוט נמאס לי ואני מרימה ידיים ... אין לי יותר כח ,כולם אומרים לי לקבל את זה שהוא נפטר ולהמשיך בחיים,איך אני ימשיך בלעדיך ליאם שלי,איך? (כל פעם שאני מרגישה ממש רע,ומתגעגעת ,אני נכנסת לכאן) הלוואי וכל זה היה חלום רע ,והלוואי והייתי זוכה להיות איתו....

 

[בלה ענת]

לכולנו רע אבל

אנחנו עדיין נמצאים על פני האדמה. מתמודדים יום-יום עם השכול, עם הכאב הנורא של הפרידה האכזרית מילדה-ילד שלנו. לי הייתה זכות עצומה ביותר להיות אמא של ענת אור. במשך 26.5 שנים ידעתי מה הוא אושר אמיתי. הערכתי את זה תמיד, הייתי מודעת לכך שבורכתי באושר. ועכשיו שלושתינו נשארנו מאחור עם הסבל מהפרידה מענת אור. לחיים אין ערך כמו שהיה פעם, ממשיכים מפני שלאף אחד אין זכות להתנתק מהחיים מיוזמתו. אסור להכאיב שוב לאלו שנשארו לאחר האסון שפקד אותנו. את יחידה שיכולה לשים לך גבולות: האם להמשיך או לא, רק תחשבי היטב מה את משאירה אחריך. אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[דליה ח]

../images/Emo24.gif...והלוואי שהיה לנו מתכון לתת לך

אפילו לנו "הוותיקים" אין מתכון לימים קשים אלה. זה מרגיש כמו סופה שרק מחכים שתעבור מעלינו, ונירגע קצת, עד לסופה הבאה. והסופות האלה ילוו אותנו, לפעמים עזות ולפעמים חלשות יותר, כל ימי חיינו. אני רק מקווה שתמצאי דרך לעבור את הימים האלה בלי לאבד את השפיות. אנחנו כאן בשביל חיבוק גדול וירטואלי ככל שיהיה.

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif פוריה את יכולה

כמו שכולנו כאן יכולים, דליה, בלה , דנה, חיה, שרון, אני וכל יתר האמהות והאבות חברי הפורום. אנחנו לא שונות ממך, אנחנו לא חזקות ממך, אין לנו תרופות פלא אבך.... אנחנו מסרבות להרים ידיים. אנחנו כאן בשבילך , תעזרי בנו ובכוחות שלנו כל אחת לפי יכולתה נננסה לחזק אותך ולהעמיד אותך על הרגלים. אילנה, אמא של רונן

 

[שרון123]

יקירתי../images/Emo201.gif

המילים שלך שורטות בליבי, וכל כך מדברות לכולנו. בערך בשלב שלך, היו לי תופעות פיזיולוגיות שהחצינו את הקושי הענק שבלב. אם את מרגישה שהכאב מכריע אותך, אנא, פני לייעוץ מקצועי. אצלי במקום בו נגמרו המילים(פסיכולוגים), עזר רק טיפול תרופתי. זו לא בושה ולא מזיק, ועוזר לך להיות שם בשביל המשפחה המקסימה שלך. בבקשה אל תרימי ידיים,עדיין נשאר לך בשביל מה לחיות

 

[יעללה2]

לפוריה,כמה מילים...

אני אמא רגילה, ולכן קטונתי בכלל מלומר לך משהו. נכנסתי לפורום הזה רק בגלל תחושת המלחמה, ורציתי להבין מה אמהות עוברות... קטונתי מלהבין את הקף הכאב שלכן. אבל אני דתיה, ורציתי להגיד לך שהיהדות מלמדת אותנו שכל דבר שקורה בעולם נעשה על ידי אלוקים מתוך מחשבה והשגחה מדוקדקת. ושכשילד קטן, נלקח לשמים הנשמה שלו זוכה שם לגן עדן, לאושר גדול, לטוב אין סופי שאין לנו את הכלים לראות ולהרגיש אותו. לילד שלך עכשיו טוב. זה בטח לא משקיט את הגעגועים. אבל אולי יהיה לך קצת תחושה יותר טובה אם תדעי בבטחון שעכשיו הילד שלך בעולם שכולו טוב.

 

[ענן כבד]

יעללה

כשמאבדים ילד אין נחמה .. והדברים שכתבת כול כך מקוממים . מדוע נער כבני או בנה של פוריה בכלל נלקחים ?מדוע בכלל הם חלו ? ואת עוד מציינת מתוך מחשבה והשגחה מדוקדקת .

 

[שרון123]

באמת קטונת מלהבין את מה שעובר עלינו

 

[eaz1514]

לא הבנתי בדיוק מה חיפשת בפורום

"הורים שכולים" ? את מגדירה עצמך כאשה דתיה, לי זה נראה כמציצנות. נכון אמרת אין לך מושג מה עובר בראשנו ובלבנו , מה ציפית להבין? ה' ישמור את ילדיך ושלא תדעי מה זה להיות הורה שכול. איך את מתיימרת לבוא לספר לנו על ילדנו שכביכול נלקחו בידי "צדק אלוהי" ?! גם אותי זה מקומם. אני תמיד האמנתי באלוהים, מאז שבני נלקח ממני גם אמונתי מתה איתו. אני כן מאמינה שבני נמצא בעולם שכולו טוב אבל בזכות היותו נשמה טורה, מתוך טוב ליבו, דרך ארץ , רחמים והכבוד שתמיד חלק לנו ולסובב אותו. איזה מחשבה מדוקדקת וזדונית בדיוק לוקחת ילדים תמימים כמו רונן שלי שנפטר בגיל 22 ודורון של ענן כבד שנפטר בגיל 17, אודליה, ירדן, רותם, ליאם, עומר, ענת וכל הילדים בנים/בנות צעירים שלא עשו מעשה רע בחייהם והותירו אחריהם הורים, אחים , סבים ומשפחות שבורות לב. אל תנסי להכנס לנו לראש זה מסובך מדי ולא מובן למי שלא חי את זה על בשרו. תתפללי למען שפיות דעתנו אם זה עוזר לך. ויסלחו לי מראש חברי הפורום המאמינים אם פגעתי בכם בדעה אישית זו. אילנה, אמא של רונן

 

[יעללה2]

נכנסתי לראות אם פוריה הגיבה, וראיתי שיש תגובו

אני רוצה רק להגיב ולהתנצל שממש ממש לא התכונתי לעצבן. המשפט על ההשגחה הפרטית והתכנון האלוקי המדוקדק השתרבב במקרה .( זו עובדה שאני מאד מאד מאמינה בה, את השאלות הקשות שעולות כבר שאלו חכמים ענקים כמו הרמב"ם והם ענו עליהם תשובות בספרי קודש שכתבו. אלו שאלות קשות, בלי ספק, ) המסר שרציתי להעביר לפוריה שלפי היהדות יש בטחון מלא שילד קטן שנלקח לשמים טוב לו עכשיו מאד. וזו נראת לי אמת שיש בה קצת משהו לנחם. אני בטוחה שאין לי מושג בכאב של אמא שכולה.וסליחה אם הוספתי עליו.

 

[shlish2004]

יעלה

אני יכול להוסיף ולומר כי שמעתי אמהות דתיות לא מעטות (בקבוצת תמיכה שאני משתתף בה) שאמרו כי המחשבה שלאנשים דתיים קל יותר עם האובדן, כי הדת בעצם נותנת תשובות ברורות יותר היא מחשבה לא נכונה כי כאשר אתה מאבד את היקר לך מכל הכאב הוא כאב חד וקבוע. עמית

 

[איריס רמלה]

מה ציפית שלא נתעצבן../images/Emo46.gif

נראה לך שי בזה לנחם אותנו שילדנו נלקחו מאיתנו אני לא רואה בזה נחמה אני רואה בזה גנבה גנבו לנו את הילדה שלי שבמשך 9 שנים נתנו לה את חיינו הענקנו לה חום ואהבה עטפנו אותה בבטחון נלחמנו בממסד ובכל אדם מטורף כדי להגן עליה על מה את מדברת שלא תדעי צער כזה גופי כואב ומדמם מגעגועים לילדתי לעורה הרך ריח המתקתק העוטף את גופה עורה הרך ליטופייה החיוך המבט האוהב שלה את מבינה שאין לנו נחמה אין

 

[פוריה3]

אין אמונה,,,

אני מבינה את התחושות שלך על אלוהים,אני בת 28 ו28 שניים האמנתי באלוהים היום אין לי שום רצון להיות חלק מהאלוהים -לדעתי אלוהים לא הורג ילדים קטנים ונותן להם לגסוס מסרטן-זו מפלצת לא אלוהים הרחמן שסיפרו לי עליו כל ימי חיי,הבן שלי והילדים ורבים מאיתנו בפורום הזה לא עשו לא כלום ,וכולם סובלים עכשיו בגלל אלוהים-כולל החיים שמתים כל יום - בשביל המדינה הדפוקה שלנו,אז בבקשה תאמיני את באלוהים......

 

[אמא93]

משמעות של החיים

אני מכירה את ההרגשה שלך טוב טוב ומאוד ומזדהה איתה. לפני כשלושה שבועות בערך הייתה לי נפילה ממש גדולה ובאמת הרמתי כבר ידיים. אבל איך שהוא את מתרוממת וכותבת כאן בפורום וזה עוזר . אין מילות קסם ואין מתכונים, וזו רק את שתצליחי להרים את עצמך ותמצאי את הדרך הנכונה והטובה בשבילך. לכתוב כאן בפורום זה מאוד עוזר. אולי תמשיכי בדרכו של בנך דברים שהוא אהב. משמעות החיים היא להמשיך למרות הכל. ואנחנו כאן בשבילך. אני שולחת לך המון חום ואהבה.

 

[eaz1514]

פוריה, נשמח לדעת מה קורה איתך

אילנה

 

[איריס רמלה]

פוריה יקרה

בוכה אני איתך ליאם שלך ויעלה שלי נלקחו מאיתנו כמעט בזמן חופף אינ יכולה לומר לך שאין יום רגע שאני לא בוכה בחוץ ובתוך תוכי נקרעת בכל רגע ושניה כן וכמוך אני רוצה להרים ידיים אבל בין רגע אני רואה את שני ילדי הצעירים ואני מרגישה צביטה ישנם עוד 2 ילדים ואחים ליעלה שצריכים אותי אני מחבקת אותם ובוכה ואת צריכה לראות אותם איך הם מנחמים אותי ומעודדים אותי מחזקים אותי נותנים לי להרגיש חייה פוריה אסור לנו נשארנו כאן כדי להמשיך עם הכאב הכעס אל תרימי ידיים פה נוכל כולנו להמשיך ולהתחזק וכמוך להכנס לפורום מרגיע אותי ומעודד אותי להמשיך איריס

 

[פוריה3]

הלב כואב

איריס יקרה, תודה רבה על דברי הנחמה(למרות שבעצם אין נחמה אמיתית)הלב שלי זועק ליאם גופי ונישמתי זועקים לאלוהים למה,למה לקחתה את התינוק שלי-אבל מצד שני יש לי עוד ילד מקסים שזקוק לי כאמא,אני משתדלת לשים מסכה ולהיות אמא אבל בתוך תוכי אני שבורה

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif פוריה, דאגנו לך

מצטרפת למה שרונן כתב, אני מסמכימה איתו שאת צריכה עזרה מקצועית, יהיה לך קשה להתמודד לבד בלעדיה. אבל בינתיים אנא המשיכי לכתוב כמה שיותר זה יתן לך את הכח להעביר את הרגע, כפי שאמרת יש לך ילד לגדל והוא זקוק לך מאוד, בשבילו וגם בשביל עצמך את חייבת לעזור לעצמך. פוריה את לא לבד בהתמודדות שלך יש כאן הרבה הורים כמוך שמוכנים לעזור לך אבל אנא גשי אפילו לרופאה משפחה וספרי את מה שכבד על ליבך. אם את רוצה לדבר איתי בטלפון אשלח לך אותו במסר. ולרונן יקירי (שוב השם שלך ..........) נכון אין כאב קורע יותר מאובדן של ילד, אבל כל שכול מביא איתו כאב בעוצמות שונות ומשתנות תחזיקי מעמד והמון כח לכולנו אילנה, אמא של רונן ,

 

[רונן ס]

לפוריה היקרה כל כך../images/Emo201.gif

קודם כל אני שולח לך חיבוק גדול ואמיץ. אינני אב שכול אך התמודדתי עם שכול מסוג אחר- אובדן של בת זוג אהובה. מספרים שאובדן ילד הינו התופת הקשה מכולן, שיכול אדם לעבור. התחושות שאת מגלה כאן בפורום מאז הצטרפת נראות לי כל כך מובנות ובכל זאת פוריה, יקירתי, אני רוצה להפציר בך שתפני לקבלת עזרה מקצועית. עזרה שתוכל אולי להקל במעט את הסבל הנורא שאת עוברת ותעזור לך למצוא שוב את הסיבה עבורה שוה להמשיך לחיות (בן זוגך האהוב, ילד נוסף, משפחה, חברים) כל אחד והסיבות שהוא מוצא להמשיך ולדחוף את העגלה הכה כבדה הזו שנקראת "חיים". אני דואג לך מכיוון שהכתיבה שלך אובדנית ולמרות שזה כל כך מובן וטבעי, אני חושב שאולי כדאי שתחפשי דרכים להקל על הכאב הקשה מנשוא. אני מאחל לך שתמצאי שוב את האור ורוצה להגיד לך שבתקופה הראשונה שלאחר הטראומה (זוגתי נפטרה באופן פתאומי) לא מצאתי כל סיבה להמשיך לחיות ומחשבות אובדניות לא הרפו ממני אך למזלי הגדול אזרתי כוחות ללכת לטיפול שעזר לי לשאוב ולבנות מחדש משאבי התמודדות. הלוואי שתמצאי מזור לכאבך, רונן