אין נושא...פשוט מצב קיים

[LadyMacbeth]

אין נושא...פשוט מצב קיים

היי לכולם, (מצטערת שזה ארוך כ"כ) אנשים שונים מסתכלים עלי בזוויות שונות, תלוי במהות ההכירות שלי איתם. רובם קולטים איזו שריטה אצלי. חלקם מאמינים שהיא באמת קיימת וחלקם מאמינים שאני יוצרת אותה. הדיכאון שלי הוא מתמשך, והוא מגיע בתקופות מסויימות. לפעמים ממש מרגישים אותו ולפעמים דעתי מוסחת ע"י החיים והוא נעלם.כששואלים אותי למה, ומה רע לי בחיים אני לא יכולה להסביר. אבל הבנתי דבר אחד- הדיכאון שלי נובע מכישלון במציאת בן זוג. עכשיו לא מדובר כאן במקרה של חיפוש אובססיבי אחר בין זוג. מדובר כאן בהתאהבות שנוצרת עם גברים שאין לי סיכוי להשיג ואך ורק איתם. אני לא מחפשת בן זוג- אני אף פעם לא מעוניינת במי שמעוניין בי. אני בת 24 היום. והדיכאון שלי נדד בין 3 גברים. בצבא זה התחיל- התאהבתי במישהו שלא היה מעוניין בי. במשך 2 הייתי בדיכאון מהחיים רק בגללו והוא לא ידע על כך. השתחחררתי ממנו רק כאשר ההתאהבות שלי נדדה לגבר אחר שנכנס אלי חיי, וכך שוב שנתיים הייתי בדיכאון בגללו. ועכשיו, עכשיו הדיכאון שלי נדד למישהו אחר. ולוקחת לי תקופה מאוד ארוכה עד שזה קורה("ההתאהבות" הזו) ואז גם לוקח לי המון זמן להכיר בזה לעצמי. וזה קשה, כי את הרגשות האלו אני יודעת שאסור לי לחשוף בפניהם. אני מודה שיש קשר בין כל המקרים האלו-בשלושת המקרים היו לי מגעים אינטימיים אם אותם גברים. ולא היתה לי כוונה מלתכתכילה לגבי אף אחד מהם-לא ראיתי בהם כפרטנרים לחיים. אבל לאט לאט זה חילחל בי.אני לא רוצה לחיות ככה, כשהדיכאון שלי נודד מגבר לגבר..אני לא בחורה שמתאהבת בקלות , לוקח לי הרבה זמן להגיע למצב הזה. מה לעשות? איך אני יכולה לעזור לעצמי? בבקשה..אם למישהו יש פיתרון...

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

שלושת הגברים האלה שבחייך, משקפים לך מצב ארוך של בחירות דומות שחזרו על עצמן פעם אחר פעם. חזרתיות כזו, עפ"י נסיוני, בד"כ נובעת ממקור אחד. אולי תוכלי לשאול את עצמך למה את חושבת שאת מתאהבת בבלתי מושגים, או למה לא מגיע לך מישהו שיהיה רק שלך ויהיה מעוניין רק בך. למה בעצם נוצרת מעין תלותיות באהבה, ואי אפשר להעביר תקופה בלי מחשבות על גבר מסויים, ורק גבר יוציא אותך מהמחשבות על הגבר הקודם. מאיפה כל זה התחיל?

 

[LadyMacbeth]

קודם כל תודה לך..

אני לא יודעת מאיפה זה התחיל ולמה. אני רק יכולה להגיד לך את המקרה שאני חושבת שהוא הראשון. למרות שכשאני חושבת על זה אני מגיעה למסקנה שזה התחיל עוד קודם. בגיל 17 בערך פיתחתי מן משהו דומה למפקד בסיס שלי של המששמר האזרחי אבל במקרה הזה באמת לא היה ביננו כלום. איך יוצאים מזה..? אני פשוט לא רוצה להרגיש ככה יותר כלפי אף אחד.

 

[להבה ירוקה]

הממ...צריך איכשהו לפרק את המשוואה

הזו, שמובילה אותך אל אנשים בלתי מושגים, או שלא מעוניינים בך. אולי החיזוק צריך לבוא ממקום אחר, שלא קשור בבחורים, אלא רק בך (מדברת גם אל עצמי, כרגע, אגב). חיזוק פנימי לבטחון העצמי ולמה שאת שווה - כדי להבין שמגיע לך מישהו שמכבד ורוצה רק אותך, ומתאים לך. חושבת תוך כדי הקלדה. אין לי תשובה ברורה. אפשר להמשיך לחשוב ביחד.

 

[LadyMacbeth]

נראה לי שזו אחת מהמשוואות האלו

שאין להן פתרון. אני לא מכירה שום דבר אחר, פשוט כל כמה שנים המצב הזה נודד ואין לי שליטה ולא יכולת לנווט אותו.ואני מרגישה כ"כ חסרת אונים מול אותם גברים. אני יודעת בוודאות שזה לעולם לא יקרה אבל נותנת לעצמי להיקשר אליהם יותר ויותר. וגברים שמעוניינים בי בכלל לא מעניינים אותי. זה הופך לי את כל החיים לסיוט..לרדיפה...ואני כבר שונאת את זה. אני מתפללת שלא יהיו לי רגשות, גם ככה אנשים נוטים לחשוב שאני לא בנאדם רגיש(כי זה מה שאני מראה כלפי חוץ) אז עדיף שכבר באמת לא יהיו לי. לא רוצה להרגיש כלום!

 

[להבה ירוקה]

לא מסכימה איתך

עברתי תהליך של שינויים מחשבתיים ומשוואות מאד עמוקות, ויש פה עוד ממשתתפי הפורום ששינו הרגלים עמוקים (ואם ירצו יספרו לך). אני מאמינה לגמרי שאם תרצי, תוכלי לעבוד על זה ולשנות את המצב. אני אישית מאמינה שזה צריך לבוא קודם מבפנים. מתוך הערכה עצמית ובטחון עצמי. לחזק מקומות פגועים יותר בפנימיות שלך. ואז, הבטחון הזה יתחיל להתבטא גם בגברים שתכירי - ואת זה אני אומרת מנסיוני האישי. בעבר הכרתי והתאהבתי רק בבלתי מושגים, או באלה שרצו אותי, אבל כעדיפות שניה. ועם התהליך שעברתי, דברים התחילו להשתנות. אמנם יש לי עוד דרך לעבור, ולא מצאתי את ה"אחד", ויש עוד כמה משוואות לשבור בדרך אליו, אבל אני רואה את ההתקדמות בקשרים האחרונים שהיו לי. ושאלה: למה את מראה כלפי חוץ שאת לא בן אדם רגיש? מה יקרה אם יידעו שאת..מסוגלת להיפגע?

 

[LadyMacbeth]

רגש..

אני לא יודעת למה, אולי בגלל שאני מאוד רגישה מבפנים, רגש נתפס אצלי כחולשה, ואני לא מסכימה להיות חלשה ואני לא אוהבת אנשים חלשים לכן אני לא מראה בד"כ אמפתיה או רגשות ואנשים מקבלים את הרושם שאני קרה ואדישה או אפילו "קשוחה". ולעניינו..אני יודעת שכל אחת ואחד מאיתנו רוצה למצוא את האחד, אבל אני אסתפק, וזו תהיה המתנה הגדולה ביותר שאני אוכל אי פעם לקבל, רק בלהיפטר מהמחזוריות הנוראית הזו בחיי שכ"כ חוסמת אותי ומפריעה לי להתפתח.

 

[אופירA]

תנסי - בשיטת המחשבות הנוגדות

אני אסביר בהמשך. קודם כל - נתייחס למחזוריות הנוראית שחוסמת. ובכן, מה שחוסם אותך זה כנראה דווקא התפיסה של רגשות כחולשה! את לא מסכימה להיות חלשה. את לא אוהבת את החולשות שלך, לכן את לא אוהבת אנשים חלשים. וזה אומר שאת מתנגדת ונלחמת במשהו מאד אנושי שלך (ושל כולנו). והמשהו האנושי הזה צועק: הצילו. הוא צועק, בכך שהוא מאלץ אותך להתאהב בכל הבלתי מושגים, ולהעביר אותך להרס עצמי כתוצאה מכך (דיכאון). אז את גם צריכה לעבד את הרעיון שחולשות זה דבר קביל, ולתת לגיטימציה לחולשות שלך למיניהן, ולחולשות של אחרים, בהמשך. לראות שהשד אינו נורא כ"כ, וכולנו בני אדם. ואת גם צריכה לעבוד על ה"התנהגות המתאהבת". אני ממליצה על שיטת המחשבות הנוגדות: את מרגישה את ההתאהבות, אבל לא פועלת עליה. לא עושה עיניים, לא משתפת פעולה עם התחושות שלך, משתדלת להתנהג כאילו אינך מרגישה את מה שאת מרגישה. כנגד ההרגשות, את מפעילה חשיבה שמתווכחת איתן: מעצימה את התכונות השליליות של מושא ההתאהבות, ומהבילה (מלשון הבל) את התכונות הנערצות שלו. הייתי במקום הזה (התאהבתי בקביעות בכל מי שנחשב סמכות עבורי, או דיבר אלי יפה), ויצאתי ממנו בטכניקה הזו. טיפול פסיכולוגי שניסה להתמודד עם זה לא עזר לי, ורק בלבל אותי יותר.

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo91.gif חשוב לקרוא.

 

[LadyMacbeth]

גם מחשבות נוגדות לא עוזרות

א. כי אני עושה לאותו אדם אידאליזציה ובאיזו רמה שואפת להיות כמותו ב. התהליך הזה של "ההתאהבות" הוא כ"כ איטי ומתמשך שבהתחלה אין בכלל חשש שאני אפתח משהו ולאט לאט זה כן מתפתח בלי שאני אפילו אשים לב, וגם כשאני כבר כן שמה לב שמשהו לא תקין לוקחת לי תקופה די ארוכה להכיר בזאת. אז...אז כבר מאוחר מדי..אני כבר עמוק עמוק בבוץ.וזה מתסכל

 

[opalit]

קראתי את השרשור

להבה ואופירה נתנו לך עצות מצויינות לדעתי. אני חושבת(וזו רק דעתי) שאת לא מאמינה שאת יכולה לצאת מהלופ הזה ולכן את כל כך בתוכו. ואת יכולה. כעת יש לך נסיון לא פעם ולא פעמיים קרה לך שנתת לקשרים הלא נכונים להשפיע גם אחרי שהסתיימו. יש לי ניסיון בזה,נסיון מר, גם לי קשה להתאהב וכשזה קורה אני נקשרת, לצערי הסיפורים שלי בענייני בני זוג לא קלים, אבל החלטתי שעד כמה שזה תלוי בי אני לא גוררת יותר, לא מכניסה יותר כאב מיותר לחיי, עד כמה שניתן כי אני אדם רגיש. את אומרת שזהו תהליך ושבהתחלה אין בכלל חשש שתפתחי משהו..... אז למה בכלל להיות בתוך זה? אם אין חשש שתפתחי רגש למה להשקיע בקשר? את חופשייה להתעלם זוהי רק דעתי. ולא אמרתי עדיין - ברוכה הבאה לפורום

 

[אופירA]

זה בדיוק מה שבאתי לענות

צריכה להיות החלטה. החלטה בסגנון: אני עושה מה שאני יכולה כדי להתנגד למצב הזה. ברור שלא תושג שליטה מיידית במצב. ברור שהחלטה כזו, והפעולות על פיה, מותנית גם בפיתוח קשר טוב עם עצמך. כי אם תעשי במודע אידיאליזציה לדמות, ותרצי להיות כמותה - זה בדיוק היפך מה שאת צריכה לעשות עפ"י השכל. ואם השכל לא מסכים עם הרעיון שאת טובה כמו שאת, ולא צריכה להיות כמותו - יהיה לך קשה לעבוד עם חשיבה נוגדת. צריך החלטה ברורה מה אני רוצה באמת, לפני שעובדים על נטיה אובססיבית.

 

[LadyMacbeth]

ומה אני עושה עכשיו...?

ז"א איך אני יוצאת מהמצב הזה כשהוא כבר קיים בהקשר הנוכחי...?