"אין סודות בחברה"

[אפרסקלבן]

"אין סודות בחברה"

לבעלי יש ילד בן 6 אשר נוהג ללחוש לו לעיתים דברים לתוך אוזן. אנחנו ביחד כבר 4 שנים. כך שאני בעצם גם סוג של גדלה ומגדלת את הילד (משמורת משותפת). - בד"כ זה שאלות שאינן ברומו של עולם כמו האם הוא יכול לקבל או לשחק אם דבר X או Y . לי זה מאוד מפריע כי זה נותן תחושה לי לא נעימה. (נראה לי שגם לבננו בן השנתיים וחצי לא נוח עם זה). הבן שלו עושה זאת גם אצל הסבתא והדודים של בעלי . לעיתים זה נובע מביישנות ולעיתים זה נובע ממקומות אחרים, כך בתחושתי כמובן... כך או כך, הנוהג הזה נותן לי תחושה לא נוחה, שאוטומטית כשזה קורה עושה לי אנטי נגדו.
בעלי ניסה בזמנו להעיר לו על כך אבל הבן התעקש להמשיך בזה ובעלי ויתר. אתמול כשביקשתי מבעלי (לפני שהבן הגיע אלינו) שלא ישתף עם זה פעולה, הוא אמר שהוא בסה"כ בן שש וכו'. - נכון, אבל, אם זה מפריע לי, אני חושבת שצריך לכבד גם אותי בעניין. וכמו שאומרים: "אין סודות בחברה".
מה אתם חושבים? לזרום ולחכות שזה יעבור לו עם הגיל? או לנסות ולהתעקש (עם בעלי או איתו) שיפסיק עם המנהג הזה כי זה מפריע לי (שמא קצת פוגע) ?ואני גם בן אדם. אני ביחסים טובים + - עם הבן שלו.

 

[ornme]

לזרום. הוא כל כך קטן,

כנראה שהוא מרגיש לא בנוח לומר את הדברים בקול רם.
אז עד שיצבור ביטחון - תניחי לו.
בקשר לפיצפון בן השנתיים, אולי להסביר לו שאחיו מתבייש?

 

[יולאלית]

הבן של בעלי בן 20 ועדיין לוחש סודות

זה כבר לא באוזן של בעלי, אבל כל השיחות או האמירות המשמעותיות שיש לו להגיד , על הצבא, חברה, הרגשה כללית, חוויה טובה או רעה הוא עושה רק באוזני בעלי ומחוץ לטווח השמיעה שלי ואם אני באזור אז הדברים נאמרים במילמול או לחישה ככה שאין סיכוי שאשמע.. למה?
לא יודעת, הוא גר אצלנו 100% מהמזמן אני אמא שלו לכל דבר ועיניין, מטפלת, מכבסת, מאכילה, מנחמת , מנקה קיא של שיכורים וקונה בגדים וכל מה שצריך..
אז למה ? כי אפשר.. כי זה כוח .. כי זה נותן תחושה של שליטה.
אם את לא יכולה להתמודד עם זה אז תפסיקי את זה עכשיו זה לא יעבור עם הגיל זה סוג של משחק שליטה...
אני ממליצה לא להפנות את הבעיה לבעלך אלא לומר לבן ה-6 את תחושתך בעיניין בצורה ברורה וקצרה ( לא להגיד שזה פוגע בך כמובן כי אז זה מחזק את תחושת השליטה)

 

[אפרסקלבן]

יולאלית- אז מכן כן לומר?

רק שכך לא נהוג כשיש עוד אנשים בסביבה?

 

[יולאלית]

אני לא מכירה את אופיו של הילד

האם הוא וכחן ? נוהג לעשות דווקא ההיפך ממה שמבוקש ממנו ? נוטה לרצות אחרים ? מאוד תלוי באיזה אופי יש לו..
אם הוא ילד דווקא. אז הייתי אומרת פשוט שאני לא מרשה, אם יש לך משהו להגיד בבקשה להגיד בקול או לא להגיד בכלל ( כמובן לא ליד אנשים זרים אלא במסגרת המשפחתית בלבד) אם הוא נוטה לרצות אז להגיד שכך לא נהוג ומקובל וזה לא נעים לאף אחד מבני הבית.
אני למשל ( וממש לא גאה בזה) פשוט בולעת את הצפרדע ומתכווצת מבפנים....

 

[אפרסקלבן]

אכן ניחנת בטביעת עין וירטואלית...

הילד אכן ילד וכחן הנוהג לעשות דווקא/ הפוך ממה שמבקשים ממנו ומאוד מרגיש צורך בשליטה- הוא בטיפול פסיכולוגי בגלל כל אלו בהמלצת הגן. קיבלתי את המלצתך להעיר, בעיקר מהפחד שזה עלול להימשך כפי שציינת... הוא מאוד מכבד אותי אז מעריכה שהערה אחת תפתור את העניין.

 

[tatarata]

כי

יש דברים אישיים שנוח לחחלוק אותם עם דמות מסויימת, זה קורה גם כאשר שני הורים ביולוגיים, לעיתים נוח לדבר עם הורה אחד ולא עם שניהם, אין צורך להיפגע, אלא לכבד את הפרטיות. אני בטוחה שגם את לא חושפת דברים פרטיים בפני כולם, גם לך יש דמויות שאת יותר קרובה אליהן.

 

[מנסה ומתנסה]

 

[אפרסקלבן]

הבעיה שלי היא רק עם הלחישות באוזן מול פניי

 

[mother cat]

העובדה שהוא עושה את זה גם בחברת אחרים

מצביעה בעיני יותר על ביישנות מאשר משהו נגדך.
הוא ילד מופנם וביישן באופן כללי?
&nbsp
בכל מקרה בין אם את עושה משהו ובין אם לא, ממליצה לא להפגע מילד בן 6. אני יודעת שקשה, אבל להעלב מילד קטן לא נותן לך כלום ושם עליו המון כוח.

 

[אפרסקלבן]

קטע הלחישות מדי פעם נובע מכמה גורמים לתחושתי:

1. ביישנות. למרות כל מה שכתבתי ללויאלית למעלה, הוא גם קצת ביישן
2. להראות לי שיש לו בונדינג עם אבא שמשאיר אותי בחוץ
3. שאני לא אגיד לו, לא, על מה שמבקש, דבר שקורה לעיתים נדירות. - (כמו רצונו לשחק בכדור בבית).
4. לגרום לי להרגיש לא בנוח למרות שאני מנסה להראות כאילו זה לא מזיז לי שהוא לוחש...

כך שכפי שאפשר לראות לא הכל נגדי... ואני חושבת שזה מכלול של גם נגדי (מילה קצת חזקה/תקיפה מדיי) וגם לא! - פשוט תלוי מתי. זה הכל

 

[mother cat]

נראה לי שאת מיחסת לילד תחכום רב יחסית לבן 6

אישית נראה לי שילד בן 6 הוא לא עד כדי כך מתוחכם שהוא יעשה משהו כזה כי הוא רוצה לגרום לך להרגיש לא נוח. בגיל הזה שכהם עושים דווקא הדווקא קצת יותר בולט ולא מתוחכם כל-כך. מה גם שבעיני מספר 2 מבורך - זה אבא שלו. אמור להיות לו בונדינג עם אבא. ואמור בהחלט להיות לו בונדינג עם אבא שלא כולל אותך.
&nbsp
אני הייתי נמנעת מלהעיר על זה- אני לא רואה תועלת מזה. אני חושבת שהעבודה פה צריכה להיות של בעלך וצריכה להיות יותר טבעית ולא בהערות - כמו שהציעו לך כבר, פשוט שאבא יענה בקול רם למה שנשאל בלחש. זה מספיק כדי להעביר את המסר.

 

[kisslali]

נכון שהוא בסה"כ בן 6, ובכל זאת

אם הוא עושה משהו שגורם לאחר להרגיש לא נוח, יש מקום להיות ברורים - להעיר ולדאוג שיפסיק. נניח שהיה עושה משהו אחר כמו לחטט באף ולאכול את הנזלת, מה אז? זה היה בסדר כי הוא בן 6?
הבת של אחותי עשתה את זה שנים ארוכות, כך גם בת של חברה, זה היה מרגיז אותי נורא וזה בלי שום קשר למורכבות. תמיד חשבתי שלאמא היה צריך להיות חשוב שלאנשים אחרים יהיה נוח ונעים, לא רק לבת שלה. מן חוסר נימוס בסיסי.

ללי

 

[מנסה ומתנסה]

לא אוהבת את המשפט בכותרת....

בהחלט יש סודות בחברה, לפעמים בגלל ביישנות, לפעמים בגלל רצון
לאינטימיות ועוד ... לא כל אמירה נועדה להיאמר בפני כולם...
מבוגרים מוצאים דרכים לעשות זאת פחות במפגיע,
ילדים עושים זאת בדרכים אחרות...
לגיטימי לגמרי בעיני...

מה עושים ? לא רואים את הבונדינג עם בעלך כדבר שלילי, אלא כדבר מבורך...
מנסים להירגע באופן כללי, לשחרר ולזרום, אפשר גם להשתמש בהומור.
ובמקביל -
מנסים להבין למה את חושבת שיש קונפליקט שלך עם הילד -
אולי את מעורבת מדי, אולי את אוסרת מדי, אולי הכניסה שלך לחינוך הילד
מוקדמת מדי בקשר ביניכם ועוד...
עדיף להשאיר הרבה מאוד מקום לאבא, במיוחד באיסורים.
ולדעתי טעות גדולה (ומאוד מובנית) של בנות זוג להורים גרושים היא לחשוב
שגם את משמורנית.. את לא. את בת זוג של האבא. זה תפקיד לא הוגן וכפוי
טובה במהותו (גם לנסיוני ותחושותי), ועדיין - זה תפקידך. זה יכול מאוד לעזור
ולשחרר לגבי קונפליקטים, ובמקביל דוקא לעזור ולתת לך מקום של יותר חברה
מאשר מחנכת במובן האוסר והמגביל (שוב - מנסיוני).

 

[אפרסקלבן]

אני חברה ולא מחנכת. מעטים מאוד הדברים שאני מעירה לו עליהם

אולי הובנתי לא נכון. נכון שכשגדולים מוצאים את המקומות להגיד דברים באינטימית. הבעיה שזה לא דברים שקשורים לאינטמיות... הנה הבוקר (היה אצלנו בגלל לג בעומר) שאל את אבא שלו בלחישה באוזן אם הגן לא מתחיל מאוחר יותר... לרוב הוא לא מתלחש, זה לא שהכל נאמר בלחישות באוזן. ממש לא.

מזהה עם התשובות שניתנו לי פה לגבי הפסקת ההרגל הזה ואנסה לעשות זת בעדינות ועם טקט. נקווה שיעבוד...

 

[מנסה ומתנסה]

לא הבנתי כלום...

למה אסור לילד למדר אותך ?
איך בדיוק תסייע ההערה המאוד טקטית שלך לחיזוק בטחונו של הילד עם אביו בנוכחותך ?
ואיך מתיישבת הערה כזאת עם הצהרתך שאת חברה, המשאירה את החינוך של הילד לאביו ואמו ?

במילים אחרות - לילד מותר בהחלט להגיד ולשאול את אביו ביחידות ככל העולה על רוחו...
אם תיווצר אווירה מתאימה והולמת, שלא דורשת ממנו להשתנות עבור אשה מבוגרת
(שאמורה להיות גם בוגרת), יכול יהיה אפילו להיות שהוא לא יצטרך להשתמש בלחישה
כדי ליצור אנטימיות עם אביו (וכן, גם שאלה של בן לאביו ביחידות היא סוג של אינטימיות).

 

[אפרסקלבן]

ביחידות כן. אבל לא בלחישות באוזן מול פניי..

 

[מנסה ומתנסה]

אני חושבת...

שאם היית שלמה עם ה"מניעים" של הילד,
פחות היה מפריע לך שזה נעשה מולך.
בכל אופן, תהיה הסיבה אשר תהא, הייתי עושה
עבודה עם עצמי כדי להניח לדברים.

דרך אגב - איך מגיב האבא כשהילד לוחש באוזנו ?
מעבר להערה (שכאמור לא במקום, לדעתי), יש
אפשרות לאבא להגיד "נדבר אחר כך",
או מן הסתם לענות לו בקול רם (האם הוא לוחש בחזרה ?),
אבל, על שאלה סתמית כמו שאת מעלה, כשהאבא עונה תשובה
לקונית, ממש לא הייתי עושה שום עניין.

דרך אגב - את אומרת שאתם 4 שנים יחד, והילד בן שש,
זה שוב מחדד את העובדה שהילד מאוד צעיר ורגיש...
נכנסת לחייו כשהיה כמעט תינוק, ועכשיו, עם הזמן הוא אמור
לרכוש מיומנויות של ילד בן שש (כולל עלייה לכיתה א' וכל הקשור
לכך), מה שמחדד את הדבר שכדאי לך פשוט להיעזר באורך רוח,
ולעשות עם עצמך עבודה לקבל את הילד ואת התפתחותו.

 

[TatyBar]

מבינה אותך מאוד.

אני מבינה אותך ואני מבינה שהמצב באמת לא נעים.
כי זה נכון שהמשפט שלך בכותרת, הוא שגוי. כמו שאמרו לך, יש המון מצבים בהם יש סודות בחברה וזה נורמלי שיהיו.
ולא תמיד זה בגללך באופן אישי.
הבעיה פה היא שכל דבר הוא ככה.
וזה כבר ממש לא לעניין.
זה נשמע שהוא רוצה למדר אותך מהחיים שלהם.
&nbsp
אז אני כן חושבת שהאבא צריך לעשות שיחה. שבאופן רגיל ובדברים רגילים - ידבר נורמלי.
אבל אם יש משהו באמת שמצריך סודיות או פרטיות - אז כן, הוא יכול לדבר עם האבא לבד.
אבל לא על דברים שאין שום סיבה לפרטיות בגינם. כמו רשות לשחק עם משהו...
כי זה כבר נותן לאחרים (לך) הרגשה מאוד לא נעימה, שבגילו - הוא כבר אמור לתת עליה את הדעת.

 

[מ י ר י 2 2]

אני חושבת

שאת צריכה לדבר עם בעלך
להסביר לו למה את חושבת שזה לא מתאים
להבין ממנו למה הוא חושב שזה בסדר
בנוסף, את צריכה להפריד בין זה שזה מפריע לך לבין זה שאת חושבת שזה לא חינוך טוב לילד. כי לגבי הילד, אחרי שתתני את דעתך ונימוקייך, בסופו של דבר מי שמחליט זה אבא שלו. ולגבי מה שמפריע לך, אני חושבת שזו טעות להפגע מילד בן 6.
אפשרות נוספת היא לראות אם יש דרך ביניים שתוכלו להסכים עליה
אולי למשל האבא צריך להגיד לו "שתדע שביני לבין אפרסקלבן אין סודות, ומה שאתה מספר לי זה כאילו סיפרת גם לה" (אם זה נכון)