אין צדק בעולם

אין צדק בעולם

התלבטתי אם לספר את הסיפור האישי שלי , מאחר והוא לא סיפור עם סוף טוב. נחזור שלוש שנים אחורה, דודי הצעיר ,יונתן, בן ה- 32 החי בחו"ל מתקשר אלינו כמדי שבוע ומספר לנו איך בזמן האחרון הוא סובל מדיכאון, אנו ישר אמרנו כי מדובר בגעגועים הביתה ושעליו לחזור לארץ לביקור. הוא הסכים ורכש כרטיס אך עדין פנה לרופא לייעוץ. הרופא שלח אותו לבדיקות דם שם גילו שיש לא לוקמיה, סרטן הדם. הוא התקשר אלינו להודיע לנו. אני לא זוכרת כמה זמן חכינו לדעת את סוג הלוקמיה שחלה, אך זה נראה כמו נצח. לבסוף שקיבל את התוצאות הבנו שלפניו מלחמה קשה מאוד. מאחר והיה מדובר בסוג נדיר וקשה מאוד לטיפול. יונתן היה צריך תרומת מח עצם ולכן אמי ,הגרה בארץ, החליטה להיבדק פה ולראות אם יש התאמה. ואכן ממש נס הייתה התאמה של 100% (ליונתן יש רק אחות אחת, אמי ,אשר גדולה ממנו בכמה שנים, ולכן זה באמת נראה כמו נס). אמי נסעה לחו"ל , למקום מגורו של אחיה ותרמה לו את המח. ההשתלה הצליחה ויונתן חזר לעצמו פחות או יותר, הוא ישר חזר לעבוד ואפילו דיבר על טיול "ניצחון". בפורים לפני כמעט שנתיים הגיע לארץ לביקור קצרצר, דודי שהיה תמיד חסון וחזק נראה פתאום חלש ופגיע. אך בכל אופן הוא חזר לחיים הרגילים , שלפני המחלה. בעת ביקורו חלה בשפעת וחש ברע הוא מיהר לחזור לביתו בחו"ל. חודש, בערך, אח"כ שמענו את החדשות הלא טובות, המחלה חזרה שנית. בהתחלה דיבר כמו בעבר כי ילחם במחלה כל עוד כוחו בו. אך כשהטיפולים והכאבים הנוראים פקדו אותו כל שניה ביום הוא קרא לנו , משפחתו בארץ לבוא אליו להיפרד ממנו. וכך היה הגענו לביה"ח באוגוסט לפני שנה וקצת היינו לידו. קשה לי לתאר לכם את מצבו אבל אני מאמינה כי כולכם יכולים לתאר. באוקטובר 2000 הוא נפטר. אני עדין לא מאמינה כי המחלה ניצחה אותו , וכפי שאמרתי לו, אני לעולם לא אשכח אותו!
 
למעלה