אין צורך להגיב

[ה מוזה]

אין צורך להגיב

אני צריכה לכתוב כי אין לי איפה מלווה גולשת שנה בערך רואה אותה כותבת לבעלה רואה קוראת מגיבה למכתב שמבשר על הריון עוד לפני שהבעל ידע .. ולאט לאט עם כל מכתב מרגישה חלק מדבר קסום ..ואז מכתב נוסף עם צילום אולטראסאונד .. ושוב היא כותבת לעובר ..כבר יש לו כינוי חיבה ואז ההריון ..מדי פעם היא נעלמת מדי פעם היא שבה לכתוב ואז תמונה של אותו הילד שהיה תמונת אולטראסאונד.. אחחחח כמעט בכיתי מרוב אושר ידעתי כמה היא רוצה ילד ואז ..חולף הזמן ועוד מכתב ..הוא כבר גדול שלושה חודשים ותמונה שלו .. ואני מתמוגגת לי מאושר ..ומהמחשבה שהייתי עדה ליצירה שלו ..לתחושות של אמא שלו עוד לפני שנולד .. לפני כמה ימים .. מכתב נוסף .. מלא באושר תמונת אולטראסאונד היא מעלה בשבילי .."דודה מוז" יש לו אחות .. זוכרת שרעדה לי היד לפני התגובה ..זוכרת שמשהו בי פחד אמונות תפלות .. הגבתי אני קוראת עכשיו את התגובה שלי ...שהגבתי רק לפני ימים מספר ולא יודעת איך לעכל את זה ..האם היתה לי תחושה מוקדמת האם אין מקריות שחששתי להגיב שתמונת האולטרסאנד העבירה בי מחשבות של "עין הרע ואמונות תפלות ".. אני קוראת עכשיו מכתב נוסף על הפלה ועוברית שלא שרדה ולא מצאתי אף מילה לתגובה אז נכון שמעולם לא ראיתי את פניה ונכון שמי אני בכלל .. אבל התחושה היא שחברה טובה שליוויתי אותה הרבה זמן איבדה היום תינוקת ..עובר שאני ראיתי וכולם תמונת אולטרסאנד שלה עצוב ...כל כך אישית עצוב לי למרות שמעולם לא פגשתי בה

 

[ה מוזה]

קראתי את מה שכתבתי כאן

עשרות פעמים ואז הבנתי שזו בעצם התגובה והמילים שלי שלא מצאתי קודם זה היה דו שיח עם עצמי ( קורה לפעמים )

 

[sh53]

כנראה שיש לך אינסטינקט שאומר לך

בזמנים כאלה שעדיף לא להגיב ולחכות, מאשר לאחל מזל טוב, להיות מאושרת באושרה ולשמוח בשמחתה, ואם זה לא יקרה - אז בשבילה זה יותר קשה. יודעת שכתבת לא להגיב, אבל לא יכולתי שלא להחמיא לך על כך שהעדפת לא להביע שמחה בשמחתה ולהמתין עם איחולי המזל טוב, עד שהדבר יהיה בטוח וסופי.

 

[ה מוזה]

../images/Emo4.gif כנראה שאני לא מקשיבה לתחושה

כי .... כן הגבתי ..מצמרר אותי לקרוא עכשיו את מה שכתבתי עכשיו גם מבינה למה שמתי 5 אייקונים של חמסות .. כדי שתביני כמה זה נטול מילים תקראי לבד

 

[sh53]

ה מוזה יקרה

אל תחמירי עם עצמך ואל תקחי את זה כל כך קשה. מי יכול לדעת שהריון שכל כך מצפים לו בסוף לא יעלה יפה? מי יכול לא להגיב להודעות כשהוא נמצא שם בשביל זה ממש (את כמנהלת). האם תבחרי למי להגיב או לא להגיב? האם לא תגיבי להודעות של גולשת במשך 9 חודשים עד שיוולד הוולד? האם לא תגיבי להודעות של ילדים עד שיגיעו לזיקנה? האם לא תגיבי להודעות של פצועים עד שיבריאו לחלוטין? יש דברים שלא תלויים בנו ואנו לא יכולים לחזות את הנולד. אנו שם כדי לתמוך, לתת יד וחיבוק כשצריך, אבל לא יכולים לחזות את העתיד. אל תקחי את זה קשה. יש דברים שלא אנו קובעים ולא תלויים בנו. קוראים לזה גורל - אלוהים.

 

[ה מוזה]

אני יודעת

שאנחנו שם בשביל להגיב אני יודעת שאני שם כמנהלת בגלל זה כתבתי כאן .....פשוט כאדם זה היה דו שיח פנימי עם עצמי לא על למה הגבתי או האם היה צריך על זה אין לי בכלל לבטים שיחררתי כאן עצב והלם שלי כאדם ותודה לך מתוקה חיממת לי את הלב

 

[sh53]

בכיף, בשבילך תמיד ../images/Emo140.gif

 

[Pure SilenCe]

לא צריך להכיר ויזואלית

כדי להכניס מישהו ללב.. לפעמים זה נכנס בלי שנדע בכלל.. ועצוב כל כך.. גם אם לא מזדהים.. פשוט מבינים..

 

[neta s]

עדות לאבדן

הקשר הוירטואלי שיצרת עם הגולשת הוא לא פחות אמיתי ואיטימי, אולי אפילו יותר. את היית השותפה שלה לכל השלבים, לכל המהלכים, ליווית אותה ואת העובר מהרגע הראשון, איך אפשר להתעלם מחוויה כל כך קשה של אבדן... נשמע כאילו אחת החברות שלך איבדה את ההריון תינוקת... בקושי אפשר היה לזהות שזו בת ועכשיו איננה... האובדן לא מתכווץ כי מדובר במישהי שעוד לא נולדה וזה כואב ונורא נורא עצוב אני לא יודעת מה אפשר להגיד לאם שעוברת אובדן כזה. אני יודעת שכל המשפטים המנחמים כאילו, כמו "לפחות היא לא נולדה ועוד לא הכרתם אותה", "עוד מעט שוב תיכנסי להריון" ועוד אמירות שפר מהסוג הזה הם לא מנחמים בכלל, ועדיף לא להגיד אותם בכלל. כן לתת לה לבכות את האובדן, את הכאב, את הילדה שלא תהיה את יכולה להפנות אותה לפורום אובדן הריון - תמיכה, שנפתח בדיוק למטרה הזו. רק לידיעה, נשים שהפילו סובלות מאוד מחוסר ההכרה החברתית באובדן שלהן, והאובדן הזה לא בהכרח פחות כואב מאיבוד ילד ממש. החברה מעדיפה להתעלם מהכאב הזה, ולהפנות אותו לעידוד הילודה מחדש, ול"צריך להמשיך הלאה". היום מדובר על אחת מחמש או משש נשים, שיאבדו את ההריון לאחר שנקלט. מדובר על כמעט 20%. זה המון המון כאב...

 

[ganooov]

לא 'דע.. ../images/Emo4.gif

אמא שלי הפילה פעמיים - כשאני יודע בבירור שבפעם אחת הולד היה מת משלב מאוד מוקדם של ההריון או משהו כזה. התעלמות של החברה? מכיוון שאני מגיע מהחברה הדתית, אני יכול לומר שאצלנו זה יותר "לא מדברים על זה יותר מדי". בכל מקרה, אין מה להשוות כאן מי יודע מה, למעט בהפלה הראשונה שהיו אז לאימי שלוש בנות (משתי הריונות), אבל בהפלה השניה היינו כבר 11 ילדים במשפחה, ובהחלט היה לה עם מה להתנחם. הייתי אז קטן מדי מכדי לדעת איך אמא שלי מרגישה, אמרו לי שהיא הלכה ללדת אותו ואז קברו אותו, זהו. רגשות זה לא מושג שהכרתי

. לשאול אותה עכשיו איך היא הרגישה? זה יהיה לא נעים, יותר לא נעים לי..

 

[neta s]

גנוב

לא חייבים לשאול. אולי זה גם לא בדיוק הנושא שאמא תרצה לשתף בו את בנה הצעיר. חשוב לדעת שיש פורום ייעודי לנושא, שבו יוכלו לעטוף אותה אם היא מרגישה בצורך

 

[ganooov]

ייתכן.. ../images/Emo3.gif

בכל מקרה, אמא שלי עברה את הטראומה, לעניות דעתי...

היא גם לא האדם שיכתוב בפורום על דברים שהוא עבר

.

 

[ה מוזה]

../images/Emo39.gif תודה ..על תגובה מחממת לב