אין שם - סיפור מתח - נכתב על ידי.
יום שבת, 20:27, יום הרצח. הבלש חיים לוי נכנס לזירת הרצח. הוא שאל את השוטר "מה אתם יודעים עליה?" והשוטר ענה לו "שירי כהן, היום היה לה יום הולדת 16, היא מתה ע"י תלייה על עץ ביער הקרוב ואנחנו יודעים שהיא נרצחה מכיוון שיש מספר דקירות בגופה". הבלש שאל את השוטר אם יש מישהו בסביבה שקרוב אליה והשוטר ענה לו שאימא שלה עומדת בדיוק פה ליד מכונית המשטרה. הבלש ניגש אל אימה של שירי והציג את עצמו. השניים לחצו ידיים והאימא הגיבה לו "אני עדנה, אימה של שירי". הבלש אמר לה שיש לו מספר שאלות לשאול אותה בקשר לרצח של שירי, אך עדנה הציעה לו שעדיף שיפגשו מחר בביתה, מכיוון שהיום זה יותר מדי בשבילה. הבלש התחשב באימא, כך שהסכים להצעתה. יום ראשון, 11:33, יום אחר המוות. הבלש חיים דפק בדלת ביתה של עדנה. היא פתחה את הדלת, אמרה לו שלום והכניסה אותו לביתה. "מה שלומך?", שאל חיים בנימוס. עדנה ענתה לו בקול עדין "אתה יודע, אתה מכיר כבר בטח הרבה אנשים שחוו חוויה כזו או דומה לה". חיים גיחך ואמר לה "כן, יש לי ניסיון רב בחקירות מסוג זה", והתחיל בחקירה על הרצח של שירי: ש': עדנה, את האימה הביולוגית של שירי? ת': כן, אני אימה הביולוגית. ש': איפה האב נמצא? ת': אביה של שירי מת מלפני שנתיים, בתאונת עבודה. הוא היה בנאי ונפל ממקום די גבוה. אני מצטער לשמוע, עדנה הנהנה בראשה והרתה לו להמשיך. ש': יש לשירי אחים, אחיות? ת': לא, שירי היא הבת היחידה שלי. הבנתי, ויש לי גם כמה שאלות בקשר לאתמול. עדנה הנהנה בראשה שוב. ש': מי את חושבת שיכול להיות חשוד ברצח של שירי? ת': אני כמעט בטוחה שאלו היו אנשים משכבת הגיל שלה, אני לא מכירה אנשים אחרים שהסתובבו איתה. ש': היא השתמשה בסמים, שירי? ת': שמתי לב לזה רק בשבוע האחרון. ש': והיה לה חבר? ת': כן. ש': הם הסתדרו? ת': הם הסתדרו מצוין, אני חושבת, עד השבוע הזה. ש': ומה גרם למערכת יחסים שלהם להתפרק בשבוע האחרון? ת': אין לי מושג, אבל אני יכולה לספר לך את מה שאני יודעת, את העדות שלי מהשבוע האחרון בחייה, אולי זה יעזור בחקירה. אני מוכן לשמוע. בסדר, אז תן לי להיזכר מה קרה ביום ראשון. יום ראשון, 7 ימים לפני הרצח. הכל התחיל אחרי שהיא חזרה מבית הספר. אני הייתי במטבח והכנתי לה ולי ארוחת צהרים, ולפתע היא נכנסה נורא כעוסה ועלתה הישר לחדר שלה וטרקה את הדלת. אני קראתי לה הרבה פעמים, אבל היא לא יצאה, היא נעלה את הדלת. רק מאוחר בלילה אני התחלתי לשמוע רעשים, נכנסתי לחדרה אבל היא כבר ברחה, אני לא ידעתי לאן. יום שני, 6 ימים לפני הרצח. התעוררתי בבוקר, הלכתי הישר לחדרה והיא לא הייתה שם. התחלתי נורא לדאוג לה והלכתי לחפש אותה ברחוב, בסוף מצאתי אותה ישנה באיזה סמטה. הערתי אותה ולקחתי אותה הביתה. בינתיים שהיא הלכה לעשות מקלחת, אני הלכתי לחדר שלה. אתה יודע, קצת לרחרח בין הדברים שלה, היא פשוט נראתה לי יותר מדי חשודה. קראתי קצת ביומן שלה ובדף של יום ראשון היא כתבה: "היום גיליתי שלרועי יש עוד חברה", רועי זה החבר שלה. אז אני סגרתי את היומן והתחלתי לחפש דברים במגירות. לבסוף מצאתי שקית סמים וכלי עישון. לקחתי את הדברים האלה אל החדר שינה שלי מכיוון שלא הרשתי לעצמי שיהיו לה כאלה דברים בחדר, וגם מצאתי כתובת של איזה מקום, כנראה של איזה סוחר סמים. יצאתי מהחדר וחזרתי ישר אל הסלון, כאילו כלום לא קרה. שירי יצאה מהמקלחת וחזרה לחדרה, לאחר כמה דקות החבר שלה, רועי, דפק על הדלת ופתחתי לו. בלי להגיד כלום הוא עלה למעלה ונכנס לחדר של שירי. לאחר כמה שניות התחלתי לשמוע דפיקות וצעקות. מה היו הצעקות? הוא צעק איפה זה, איפה זה, ושמעתי את שירי בוכה. אחרי כמה דקות רועי ירד למטה, נראה מאוד טרוד, קצת מעוצבן. יום שלישי, 5 ימים לפני הרצח. מאותו יום שירי התחילה להעדר בלילות. אני מתארת לעצמי שהיא הלכה ליער כדי לעשן שם סמים, הרי אני לקחתי לה אותם. היא אמרה לך משהו על זה? לא, למה שהיא תגיד? - הרי היא מפחדת ממני, אני אימא שלה. מאז זה היה ככה כל יום, עד אתמול. יום שבת, יום הרצח. בסביבות 18:00 אני יצאתי מהבית. אני מצטער עדנה שאני מפריע לך באמצע העדות, אבל לאן הלכת בדיוק? אני הלכתי אל הבית של חברה שלי, להיפגש איתה. ושירי יצאה מבית קצת לפני. מאז לא ראיתי אותה ורבע שעה אחרי שחזרתי הביתה, קיבלתי צלצול מהמשטרה. "הבנתי", אמר הבלש, "עכשיו כתבתי לי עוד כמה שאלות בזמן שדיברת, את מוכנה לענות עליהם בבקשה?", עדנה ענתה: "כל מה שיעזור בחקירה". ש': את יודעת במקרה מה שם חברתו השניה של רועי? ת': אני לא בטוחה אבל אני חושבת שקוראים לה מאי, מאי קיש. ש': ומאיפה הגעת למסקנה הזאת? ת': בגלל שכמה עמודים אח"כ ביומן ראיתי ששירי כתבה: "מאי קיש הזונה", וכל מיני קללות. ש': הבנתי, ואיפה הסמים ששירי החזיקה? ת': אוי אני מצטערת אבל אין לי אותם, אני השלכתי אותם לזבל באותו יום שמצאתי אותם. ש': והיומן? אני חושבת שהיומן היה בתיק של שירי אתמול כשהיא נרצחה, מאז התיק נעלם. ש': את יכולה לתת לנו תיאור של היומן, אם נמצא אותו? ת': כן, הוא בצבע כחול ירוק, עם ציורים ימיים. הבלש אמר לעדנה שהוא מודה לה על האירוח והשניים נפרדו לשלום. יום שני, יומיים לאחר הרצח. הבלש דפק על דלת בית כלשהו. אישה פתחה לו את הדלת והבלש אמר: "שלום, באתי לראות את רועי". היא הראתה לו את הדרך לחדרו רועי והבלש התחיל מיד בחקירה. ש': אתה רצחת את שירי? שקט בחדר. ת': רועי ענה לו בצעקה: "נמאס לי מכל זה!, כולם מתנפלים על החבר!, נכון?? – תמיד שהנקבה נרצחת, אז הזכר אשם. ואם זה לא ככה?! אם אני לא אשם?! – איזה מן חוצפה יש לכם שם במשטרה להתנפל עלי? – יש לכם הוכחה מלאה לזה שרצחתי אותה בכלל!?" – הבלש ענה לרועי: "אתמול בערב מצאנו את מאי קיש תלויה ביער עם דקירות בגופה". רועי פקח את עיניו השחורות, ושתק. הבלש קם מהכיסא בו ישב והחל לפתוח מגירות בחדר ולפתע מצא הבלש בחדר את יומנה של שירי. הוא הסתכל לרועי בעיניים ואמר לו: "רועי, אתה אשם ברצח שירי כהן ומאי קיש, בוא איתי". השוטר שליווה את הבלש נכנס אל החדר ושם את רועי באזיקים, "בינתיים אתה במעצר ל24 שעות", אמר לו השוטר. רגע לפני שהבלש יצא מן החדר, היומן נפל לו מהיד. היומן נפל על 2 דפים חלקים וריקים. הוא הרים את היומן והחל לדפדף בו, היומן היה ריק כמו ביום שבו נקנה. הוא הרה לשוטר לחכות עם רועי ולהשאיר אותו במעצר בית. הבלש לקח את היומן, קפץ למכונית והחל לנסוע במהירות לביתה של עדנה.
יום שבת, 20:27, יום הרצח. הבלש חיים לוי נכנס לזירת הרצח. הוא שאל את השוטר "מה אתם יודעים עליה?" והשוטר ענה לו "שירי כהן, היום היה לה יום הולדת 16, היא מתה ע"י תלייה על עץ ביער הקרוב ואנחנו יודעים שהיא נרצחה מכיוון שיש מספר דקירות בגופה". הבלש שאל את השוטר אם יש מישהו בסביבה שקרוב אליה והשוטר ענה לו שאימא שלה עומדת בדיוק פה ליד מכונית המשטרה. הבלש ניגש אל אימה של שירי והציג את עצמו. השניים לחצו ידיים והאימא הגיבה לו "אני עדנה, אימה של שירי". הבלש אמר לה שיש לו מספר שאלות לשאול אותה בקשר לרצח של שירי, אך עדנה הציעה לו שעדיף שיפגשו מחר בביתה, מכיוון שהיום זה יותר מדי בשבילה. הבלש התחשב באימא, כך שהסכים להצעתה. יום ראשון, 11:33, יום אחר המוות. הבלש חיים דפק בדלת ביתה של עדנה. היא פתחה את הדלת, אמרה לו שלום והכניסה אותו לביתה. "מה שלומך?", שאל חיים בנימוס. עדנה ענתה לו בקול עדין "אתה יודע, אתה מכיר כבר בטח הרבה אנשים שחוו חוויה כזו או דומה לה". חיים גיחך ואמר לה "כן, יש לי ניסיון רב בחקירות מסוג זה", והתחיל בחקירה על הרצח של שירי: ש': עדנה, את האימה הביולוגית של שירי? ת': כן, אני אימה הביולוגית. ש': איפה האב נמצא? ת': אביה של שירי מת מלפני שנתיים, בתאונת עבודה. הוא היה בנאי ונפל ממקום די גבוה. אני מצטער לשמוע, עדנה הנהנה בראשה והרתה לו להמשיך. ש': יש לשירי אחים, אחיות? ת': לא, שירי היא הבת היחידה שלי. הבנתי, ויש לי גם כמה שאלות בקשר לאתמול. עדנה הנהנה בראשה שוב. ש': מי את חושבת שיכול להיות חשוד ברצח של שירי? ת': אני כמעט בטוחה שאלו היו אנשים משכבת הגיל שלה, אני לא מכירה אנשים אחרים שהסתובבו איתה. ש': היא השתמשה בסמים, שירי? ת': שמתי לב לזה רק בשבוע האחרון. ש': והיה לה חבר? ת': כן. ש': הם הסתדרו? ת': הם הסתדרו מצוין, אני חושבת, עד השבוע הזה. ש': ומה גרם למערכת יחסים שלהם להתפרק בשבוע האחרון? ת': אין לי מושג, אבל אני יכולה לספר לך את מה שאני יודעת, את העדות שלי מהשבוע האחרון בחייה, אולי זה יעזור בחקירה. אני מוכן לשמוע. בסדר, אז תן לי להיזכר מה קרה ביום ראשון. יום ראשון, 7 ימים לפני הרצח. הכל התחיל אחרי שהיא חזרה מבית הספר. אני הייתי במטבח והכנתי לה ולי ארוחת צהרים, ולפתע היא נכנסה נורא כעוסה ועלתה הישר לחדר שלה וטרקה את הדלת. אני קראתי לה הרבה פעמים, אבל היא לא יצאה, היא נעלה את הדלת. רק מאוחר בלילה אני התחלתי לשמוע רעשים, נכנסתי לחדרה אבל היא כבר ברחה, אני לא ידעתי לאן. יום שני, 6 ימים לפני הרצח. התעוררתי בבוקר, הלכתי הישר לחדרה והיא לא הייתה שם. התחלתי נורא לדאוג לה והלכתי לחפש אותה ברחוב, בסוף מצאתי אותה ישנה באיזה סמטה. הערתי אותה ולקחתי אותה הביתה. בינתיים שהיא הלכה לעשות מקלחת, אני הלכתי לחדר שלה. אתה יודע, קצת לרחרח בין הדברים שלה, היא פשוט נראתה לי יותר מדי חשודה. קראתי קצת ביומן שלה ובדף של יום ראשון היא כתבה: "היום גיליתי שלרועי יש עוד חברה", רועי זה החבר שלה. אז אני סגרתי את היומן והתחלתי לחפש דברים במגירות. לבסוף מצאתי שקית סמים וכלי עישון. לקחתי את הדברים האלה אל החדר שינה שלי מכיוון שלא הרשתי לעצמי שיהיו לה כאלה דברים בחדר, וגם מצאתי כתובת של איזה מקום, כנראה של איזה סוחר סמים. יצאתי מהחדר וחזרתי ישר אל הסלון, כאילו כלום לא קרה. שירי יצאה מהמקלחת וחזרה לחדרה, לאחר כמה דקות החבר שלה, רועי, דפק על הדלת ופתחתי לו. בלי להגיד כלום הוא עלה למעלה ונכנס לחדר של שירי. לאחר כמה שניות התחלתי לשמוע דפיקות וצעקות. מה היו הצעקות? הוא צעק איפה זה, איפה זה, ושמעתי את שירי בוכה. אחרי כמה דקות רועי ירד למטה, נראה מאוד טרוד, קצת מעוצבן. יום שלישי, 5 ימים לפני הרצח. מאותו יום שירי התחילה להעדר בלילות. אני מתארת לעצמי שהיא הלכה ליער כדי לעשן שם סמים, הרי אני לקחתי לה אותם. היא אמרה לך משהו על זה? לא, למה שהיא תגיד? - הרי היא מפחדת ממני, אני אימא שלה. מאז זה היה ככה כל יום, עד אתמול. יום שבת, יום הרצח. בסביבות 18:00 אני יצאתי מהבית. אני מצטער עדנה שאני מפריע לך באמצע העדות, אבל לאן הלכת בדיוק? אני הלכתי אל הבית של חברה שלי, להיפגש איתה. ושירי יצאה מבית קצת לפני. מאז לא ראיתי אותה ורבע שעה אחרי שחזרתי הביתה, קיבלתי צלצול מהמשטרה. "הבנתי", אמר הבלש, "עכשיו כתבתי לי עוד כמה שאלות בזמן שדיברת, את מוכנה לענות עליהם בבקשה?", עדנה ענתה: "כל מה שיעזור בחקירה". ש': את יודעת במקרה מה שם חברתו השניה של רועי? ת': אני לא בטוחה אבל אני חושבת שקוראים לה מאי, מאי קיש. ש': ומאיפה הגעת למסקנה הזאת? ת': בגלל שכמה עמודים אח"כ ביומן ראיתי ששירי כתבה: "מאי קיש הזונה", וכל מיני קללות. ש': הבנתי, ואיפה הסמים ששירי החזיקה? ת': אוי אני מצטערת אבל אין לי אותם, אני השלכתי אותם לזבל באותו יום שמצאתי אותם. ש': והיומן? אני חושבת שהיומן היה בתיק של שירי אתמול כשהיא נרצחה, מאז התיק נעלם. ש': את יכולה לתת לנו תיאור של היומן, אם נמצא אותו? ת': כן, הוא בצבע כחול ירוק, עם ציורים ימיים. הבלש אמר לעדנה שהוא מודה לה על האירוח והשניים נפרדו לשלום. יום שני, יומיים לאחר הרצח. הבלש דפק על דלת בית כלשהו. אישה פתחה לו את הדלת והבלש אמר: "שלום, באתי לראות את רועי". היא הראתה לו את הדרך לחדרו רועי והבלש התחיל מיד בחקירה. ש': אתה רצחת את שירי? שקט בחדר. ת': רועי ענה לו בצעקה: "נמאס לי מכל זה!, כולם מתנפלים על החבר!, נכון?? – תמיד שהנקבה נרצחת, אז הזכר אשם. ואם זה לא ככה?! אם אני לא אשם?! – איזה מן חוצפה יש לכם שם במשטרה להתנפל עלי? – יש לכם הוכחה מלאה לזה שרצחתי אותה בכלל!?" – הבלש ענה לרועי: "אתמול בערב מצאנו את מאי קיש תלויה ביער עם דקירות בגופה". רועי פקח את עיניו השחורות, ושתק. הבלש קם מהכיסא בו ישב והחל לפתוח מגירות בחדר ולפתע מצא הבלש בחדר את יומנה של שירי. הוא הסתכל לרועי בעיניים ואמר לו: "רועי, אתה אשם ברצח שירי כהן ומאי קיש, בוא איתי". השוטר שליווה את הבלש נכנס אל החדר ושם את רועי באזיקים, "בינתיים אתה במעצר ל24 שעות", אמר לו השוטר. רגע לפני שהבלש יצא מן החדר, היומן נפל לו מהיד. היומן נפל על 2 דפים חלקים וריקים. הוא הרים את היומן והחל לדפדף בו, היומן היה ריק כמו ביום שבו נקנה. הוא הרה לשוטר לחכות עם רועי ולהשאיר אותו במעצר בית. הבלש לקח את היומן, קפץ למכונית והחל לנסוע במהירות לביתה של עדנה.
