Blutige Erde
New member
אינטראקציה אנושית.
איזה נושא מורכב. למה אנשים חשים חובה להביע את דעתם בכל מחיר בכל מקום ובכל זמן? מה רע בלשתוק ולשמור את המחשבות שלך לעצמך? אם זו דיעה ששווה משהו, רוב האנשים האחרים ממילא לא יבינו. כשאדם מספר דבר מה על עצמו, למה אנשים חייבים להביע הפתעה מעושה? למה חייבים לצחוק אחד עם השני בזמן מצחק קלפים, לדבר ולהנות ולחייך ולהיות נחמדים, ואז ללכת אחר כך ולרכל אחד על השני מאחורי הגב? למה אנשים צריכים לשפוט את האישיות אחד של השני בלי הפסקה? למה אנשים לא יודעים כלום, ובכל זאת יש להם דיעות, ועוד אנוכיות? למה יש כ"כ הרבה רצונות מיותרים ושאיפות חסרות ערך וחסרות התחשבות אפילו בקצת? למה הם לא שמים לב למה שהם עושים, והדברים שחשובים בעיניהם הם... לוידעת, סריגה, ומה שהמורה הזה עשה, ומה שהבחורה הזו אמרה, וכמה קצרה החצאית שלה, ואם היא כוסית. זה באמת משנה? למה אנשים דפוקים? מה לא בסדר איתם? איך באמת אפשר להיות מרוצה מחיים כאלה, כשיכול להיות כ"כ הרבה יותר? ובסוף אף אחד לא באמת מכיר אף אחד, ואנשים בודדים, עם רגשי הכאב והנחיתות העלובים שלהם. כי הם לא יכולים לדבר על מה שהם באמת חושבים ולהתנהג כמו עצמם. כי אין מי שיבין אותם, כי כל אחד תקוע בתחת של עצמו עם התהיות הריקניות והשטחיות וחוסר החשיבה שהוא כבר רגיל בו. יש כ"כ הרבה הכרחים שהחברה כופה. יחסים שקשורים יחד רק על ידי שרשראות של צירופי מקרים ניתקים כשהזמנים משתנים. זה מפחיד. יש אנשים, גם אם נדירים, ששמים לב לזה ורוצים חיים שונים, ואז הם רוצים ללכת למקום בו זה לא ככה- אבל אין לאן. לפעמים זה פשוט כ"כ מייגע. אלוהים, שישתקו כבר עם ההתנהגות המייגעת שלהם. סליחה על החפירה, it's just one of those days והפורום בהליכי גסיסה ממילא. מה אתם חושבים?
איזה נושא מורכב. למה אנשים חשים חובה להביע את דעתם בכל מחיר בכל מקום ובכל זמן? מה רע בלשתוק ולשמור את המחשבות שלך לעצמך? אם זו דיעה ששווה משהו, רוב האנשים האחרים ממילא לא יבינו. כשאדם מספר דבר מה על עצמו, למה אנשים חייבים להביע הפתעה מעושה? למה חייבים לצחוק אחד עם השני בזמן מצחק קלפים, לדבר ולהנות ולחייך ולהיות נחמדים, ואז ללכת אחר כך ולרכל אחד על השני מאחורי הגב? למה אנשים צריכים לשפוט את האישיות אחד של השני בלי הפסקה? למה אנשים לא יודעים כלום, ובכל זאת יש להם דיעות, ועוד אנוכיות? למה יש כ"כ הרבה רצונות מיותרים ושאיפות חסרות ערך וחסרות התחשבות אפילו בקצת? למה הם לא שמים לב למה שהם עושים, והדברים שחשובים בעיניהם הם... לוידעת, סריגה, ומה שהמורה הזה עשה, ומה שהבחורה הזו אמרה, וכמה קצרה החצאית שלה, ואם היא כוסית. זה באמת משנה? למה אנשים דפוקים? מה לא בסדר איתם? איך באמת אפשר להיות מרוצה מחיים כאלה, כשיכול להיות כ"כ הרבה יותר? ובסוף אף אחד לא באמת מכיר אף אחד, ואנשים בודדים, עם רגשי הכאב והנחיתות העלובים שלהם. כי הם לא יכולים לדבר על מה שהם באמת חושבים ולהתנהג כמו עצמם. כי אין מי שיבין אותם, כי כל אחד תקוע בתחת של עצמו עם התהיות הריקניות והשטחיות וחוסר החשיבה שהוא כבר רגיל בו. יש כ"כ הרבה הכרחים שהחברה כופה. יחסים שקשורים יחד רק על ידי שרשראות של צירופי מקרים ניתקים כשהזמנים משתנים. זה מפחיד. יש אנשים, גם אם נדירים, ששמים לב לזה ורוצים חיים שונים, ואז הם רוצים ללכת למקום בו זה לא ככה- אבל אין לאן. לפעמים זה פשוט כ"כ מייגע. אלוהים, שישתקו כבר עם ההתנהגות המייגעת שלהם. סליחה על החפירה, it's just one of those days והפורום בהליכי גסיסה ממילא. מה אתם חושבים?