לא פשוט ואין אמת אחת.........
נתחיל בזה שאני כאדם מאמינה שכל החיים אנחנו למדים את עצמנו. מי שמפחד מהאמת לומד יותר לאט או במחיר יקר יותר. אציג את עצמי על קצה המזלג. שמי ויקטוריה, ואני עוברת הכשרה למאמנות במכון מראות ואסטרטגיה. מאז ההתוודעות לפורום אני מציצה וגומעת מההתחבטויות העולות כאן, ונהנית מההרכב האנושי, ומיכולת הנתינה הענקית שיש בפורום הזה. חוששת "להרעיף" את דעותי שמא אני במקום לא בשל דיו. למעט השאלה הזו. אני אדם קלאסי בכל מה שקשור בהתנהלות המונעת ע"י אינטרסים. כשהתחלתי לחקור את פשר הנטיה הזו גליתי שזו אחת הירושות שקיבלתי מאימי. אינטרסים: בהיות אדם מאד כן שלא מפחדת להתמודד עם האמת - בעיקר שלי - גם כשהיא לגמרי לא פשוטה, אפצח ואומר היום אני ביותר מ-50% פחות אינטרסנטית. המניעים שלי קיבלו כיוון אחר. הנתינה אינה תלויה יותר בתמורה, אלא נתינה כנתינה. יש לי שליטה גדולה יותר בחולשות שלי ודווקא ממקום של לקבל אותן באהבה בחיוך ובסלחנות, ואז קל יותר להרפות מהחולשות. פתחתי את עצמי לנתינה טהורה, הנתינה מעצימה אותי. ברמה של אינטרסים אישיים: אם לדוגמה יגיע לטיפול מתאמן שעוסק בתחום הגינון אני מיד אחשוב על ברטר ובכך אקבל עבודה טובה יותר, אבל לא ממקום של ניצול. איך שלא נסתכל על זה, זה ממקום של אינטרס. אני חייבת לומר שם אינטרסנטיות במינון ובכתובת הנכונה אין בה כל רע. לדעתי בדיוק כמו קינאה או כעס המשויכים לרגשות שליליים אך במינון ראוי הם דווא גלגלי הנעה חיוביים לאישיותינו. מקווה שלא נסחפתי שבוע נפלא ויקטוריה.