ביום שתפנימי בתוכך
שהחיים הם כאן ועכשיו ואת לא נמצאת בבקרוב או בפרסומות תקומי ותעשי מעשה! יותר קר בתוך מערכת יחסים של שנינו ביחד, אבל למעשה כל אחד מאתנו לחוד. לכל אחד מאתנו זכות לאהוב ולהיות נאהב , איננו הרכוש של אף אחד וההחלטה ליד מי ואיך לחיות נתונה רק בידינו. אם הגעת לנקדת אל חזור, נקודה שידוע לך בברור שאין עבור מי להתאמץ ואין בשביל מה, שהמערכת הפכה לבר מינן שאפילו אם תעשי לה החייאה היא לא תנשום , תפרדי ויפה שעה אחת קודם. מערכת זוגית היא לא מערכת של הקרבת קורבנות. לא עבור שלוותם של הילדים, בריאותם של ההורים, או מה יגידו השכנים מערכת זוגיות משולה בעיני לסוג של ריקוד מתמשך , של בן זוג מושיט יד, תומך, אוהב, מתחשב, מסייע, מפרגן של צעד ליד צעד של עשיית דברים משותפים ,של שמחה ובניית קשר מחודש מדי יום. נסי להזכר בתחילת הקשר ביניכם, מה גרם לכם לרצות להיות האחד ליד השניה, מה הדינמיקה שהניעה אתכם ליצירת הזוגיות שהוליכה לנישואים? האם כל זה קיים היום? לאן נעלמו האהבה התשוקה המשיכה ההבנה? אין זו בושה להודות שנגמר , ואין בזה הודאה בכשלון . ישנם קשרים שמיצו עצמם וישנם רגעים שצריך להשלים עם זה. כן,יש מחיר מסויים שצריך לשלם כחלק מפדיון החופש, אצל האחת זו מלחמת עולם או רעידת אדמה עם הפרטנר שמחפש לערוך את סדרת החינוך האחרונה ,ונלחם על כל שעל ועל כל כבל מאריך , אצל השניה זה ויתור על רמת חיים וכניסה לעולם של חובות אשראי מוגבל וחלוקה עד רמת החברים ......אין מלחמות שמחות ועל הדם רוקדים לעיתים עורכי הדין . הידיעה שהתהליך יסתיים בסופו של ענין והתקווה שאת עשויה למצוא אושר כי מגיע לך בזכות ולא בחסד היא הדרייב שעשוי להניע אותך , אבל קודם את צריכה כאמור להפנים!
