נעמהטיפולהוליסטי
New member
איפה אתם, ההורים?
שלום לכולכם,
כשאנו מגלים שהילד שלנו הוא ילד מיוחד, עם צרכים חריגים, אנחנו דבר ראשון מתגייסים בשבילו. מחפשים מסגרת מתאימה, מטפלים מסורים וכל דבר שיכול לעזור.
אבל בלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה, בינינו לבין עצמנו, מגיעות המחשבות של למה זה קרה לי, מה עשיתי שבגללו הילד שלי הוא כזה? השאלות האלה מרגישות כמו בגידה, הרי אני חייב לאהוב את הילד לא משנה מה, ואני באמת אוהב אותו.... אבל עדיין, יש שם משהו שמציק,
האם נתתם מקום לתסכול, לקשיים שלכם? לפחדים מהעתיד (האם תמיד אצטרך לדאוג לו? האם מתיישהו הוא יהיה עצמאי?)
כל הרגשות האלו לגיטימיים, ויש להם מקום.
האם הייתם הולכים לקבוצה או לטיפול פרטני לדבר על הדברים האלו? אשמח לשמוע מה דעתכם.
שלום לכולכם,
כשאנו מגלים שהילד שלנו הוא ילד מיוחד, עם צרכים חריגים, אנחנו דבר ראשון מתגייסים בשבילו. מחפשים מסגרת מתאימה, מטפלים מסורים וכל דבר שיכול לעזור.
אבל בלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה, בינינו לבין עצמנו, מגיעות המחשבות של למה זה קרה לי, מה עשיתי שבגללו הילד שלי הוא כזה? השאלות האלה מרגישות כמו בגידה, הרי אני חייב לאהוב את הילד לא משנה מה, ואני באמת אוהב אותו.... אבל עדיין, יש שם משהו שמציק,
האם נתתם מקום לתסכול, לקשיים שלכם? לפחדים מהעתיד (האם תמיד אצטרך לדאוג לו? האם מתיישהו הוא יהיה עצמאי?)
כל הרגשות האלו לגיטימיים, ויש להם מקום.
האם הייתם הולכים לקבוצה או לטיפול פרטני לדבר על הדברים האלו? אשמח לשמוע מה דעתכם.