איפה את

[שירה כמים 1959]

איפה את
לאן הלכת
גם הבוקר מגרש את הלילה
גם אני גירשתי אותך
(ואותך ואותך ואותך)
איפה את
לאן הלכת
נפש רכה שלי
יגעה עצובה
התכרבלת מתחת לגשר הגוף שלי.
אני יכולה להבחין בך ממרחק.
האור אפלולית של טרם בוקר.
הריח ריח של טל וירוק עם סרחון אשפה.
קומי כבר, בואי נלך לרחוץ
ביחד
בנהר המקלחת הביתי השוצף.

 

[שירה כמים 1959]

הערב המוזר סוגר על היום המוזר
כמו פקק על בקבוק.
כל כך הרבה בקבוקים הכרתי בחיי
ואף שתיתי את תוכנם.
זה לא מוזר. זה מה שהיה.
הערב המוזר נוגע ובא
בשוליו כל הצל, המחביא בתוכו אור,
והאור משתבלל ומתכרבל.

 

[שירה כמים 1959]

זה שם את הגוף שלי בפרונט
הו, הגוף שלי
העור היבש בקווי המתאר של כפות הרגליים
איבר המין השקט במרכז הגוף
השדיים הרכות השמוטות
האצבעות שלא מפסיקות לנוע.
זה שם את הגוף שלי בפרונט
והגוף שלי הוא מין אישה מזדקנת שלווה
שהסערות - מאחוריה
שהפצעים מזמן הפכו לצלקות
שהזכרונות הם שקט ושמיים.
על אף הכול. כן, על אף הכול.

 

[שירה כמים 1959]

אז מה המצב
יש מצב ל
את יודעת
העיניים שלך הן בורקות אש
הגשם שלך מנצנץ
ברחובות הגשם נופל כמו וילון של בדולחים
מי אמר ש
ומה היה כש
לאן עוברת דרך ועוד דרך
ומהי התחנה הבאה

 

[קרנף לבן 1]

ברחובות הגשם נופל כמו וילון של בדולחים ] מישפט נהדר

 

[שירה כמים 1959]

תודה רבה

 

[שירה כמים 1959]

עד שאת תעצמי עיניים
יבואו המצילתיים ויכריזו על
המערכה החדשה
בסיפור חייך המתארך
את מחפשת נער אחד צעיר ורך
שיחזיר לך את הזמן ארוז בקפסולה בלבן
היכן שאלוהים צונח