.....
שמחתי לקרוא שיש כאלה שבסך הכול מרוצים ממצבם בלימודים,צבא(?) ובשאר תחומי החיים... אצלנו יהיו מחר פעילויות לכבוד ט"ו בשבט(איזה יום תחנות) שדחו בגלל הגשם מהשבוע שעבר,היה גם טקס לפני שבועיים,הטקסים עדיין מאוד מרגשים אותי,זה פשוט מדהים איך אפשר לשמוח עם הילדים האלה שהגורל באמת התנקם בהם...אבל ללא ספק הכול עמוס ואני מחכה לפסח כדי אולי לקחת קצת חופש וללכת רחוק מהכול לשם התאווררות וצבירת כוחות(כבר כמה שנים שאני חיה דיי ללא הפסקה,אני אומנם וורקוהלית מטורפת שמוכנה לעבוד ימים ולילות עם אנרגיות מלאות וכשאין לי עבודה אני משתגעת אבל הגעתי להחלטה שארבעה ימים שהם במילא חופש בפסח לא יזיקו ליציאה קצרה מהארץ לקצת רכבות הרים וכיף...אבל כרגע אלה בעיקר דיבורים ויש עוד זמן...),בינתיים מתעסקים בהכנות לפורים ואני כרגיל מאז הטראומה עם התחפושת בכיתה ד' אשתדל מאוד לא להתחפש(מה גם שאני עובדת בכול מקרה וכאילו שיהיה לי נוח לעבוד כרגיל עם קשקושים עליי),לפחות הביה"ס הזה הוא אחד המקומות היחידים שאין סיכוי שיהיו שם נפצים,קפצונים ועודף סכנות(הילדים בקושי זזים אם בכלל אז דברים כאלה ממש לא בלקסיקון שלהם וטוב מאוד שכך),אני לא משתגעת על פורים מבין החגים,הוא חג שמח אבל אף פעם לא הייתי מעריצה מטורפת שלו-אני לא מרגישה שייכת אליו,מין תחושה שבמילא כול השנה אנשים הולכים עם מסכות שמכסות על האופי שלהם ולא תמיד קל לשחות בין כול המסכות אז בפורים כאילו הכול בעיקר חיצוני,אני יודעת שזה שטויות אבל ככה אני מרגישה. ביקשו בבית ספר שהבנות שירות יכינו דברים לפורים כי אנחנו כאילו "הצוות הצעיר" וגם בחנוכה ביקשו וזה לא יצא לפועל בגלל המורה שנהרגה אבל עכשיו אני חושבת שזה לא יצא לפועל כי איך אני אגדיר את זה בעדינות?אני מרגישה חריגה-כול הבנות שירות מלבדי דתיות והרעיונות שלהן נוטות לכיוונים כאלה ואני קצת פחות משתלבת בתחומים כאלה,אמרתי שאני מוכנה לעזור במה שצריך וכמובן גם לעזור בגיוס תחפושות,כלי איפור וכו' עבור פעילויות ברמת האפשר עם הילדים אבל ממה שראיתי הכיוון נשאר מרוחק ממני או שאולי אני סתם מסבכת לעצמי את החיים... מקווה שתמשיכו לשתף בכול מה שקורה איתכם וכמובן שתראו את התמונות של התחפושות/הכנות לתחפושות/תעודות וכו'...
שיהיה שבוע מקסים לכולם
