אני הייתי בת 9 וחצי..
בתקופת פריחת ה"טייפ דאבל קסט". כל לוחות המודעות בירושלים היו מלאים בתמונה הכחלחלה של דיויד בפרסומות להופעות. אחותי העתיקה את הקסטה (אז לא היו קלטות, רק קסטות) מחברה שלה והביאה הביתה, ופשוט לא הפסיקה לשמוע כל היום עד שהקסטה נקרעה. (מכירים את שיטת ההדבקה עם האציטון?) ביום שהיא הלכה להופעה בבריכת הסולטן לא היתה קנאית יותר גדולה ממני. ביום ההוא בדיוק נפלה לי שן! מיד שמתי לב שיש פה משהו "קצת שונה" מהמוזיקה שהתנגנה באותם ימים.בהתחלה לא אהבתי, אבל ההמשך ידוע.. לימים הבנתי שהקול של דיויד שהתנגן בבית החליף את הקולות של אחי ואבי שעזבו את הבית באותה שנה. אחד לצבא והשני לחייו החדשים. לכן נשאר משמעותי בחיי עד היום. כמה שנים לאחר מכן קניתי את הקסטה המקורית, והיא אבדה לי במרוצת מעברי הדירות, אבל תמיד היו גירסאות באלבומים של הופעות ואוספים. שרכשתי עם השנים. רק לפני כ-3-4 שנים קניתי את הדיסק, כי באמת הגיע הזמן כבר..
את התקליט קניתי בחנות בתל אביב במסגרת התערבות עם שרית (2006?) מי מוצאת ראשונה תקליט של דיויד בחנות של תקליטים ישנים. כך זכיתי גם בתקליט וגם בגלידה
הוא עלה בערך 8-10 שקלים. לפני כשנה מצאתי בעין הוד עותק נוסף של תקליט ורכשתי גם אותו (אספנות לשמה..) ואני בהחלט מתכננת לבקש חתימה על שני העותקים. אין ספק שהאיכות של הדיסק מעולה וכיף לשמוע מדי פעם, אני סקרנית לשמוע את המהדורה המיוחדת שתצא לכבוד המופע החגיגי