איפה היי ומיצי??

[אלומת האור]

איפה היי ומיצי??

 

[מיצי2013]

אלומונת....

פה. כאן או איפשהו.... לא הייתי מסוגלת לכתוב בפורום בימים האחרונים, הכל די מגעיל.
קראתי את השרשור האחרון שלך גם. תחזיקי מעמד, כמו כולנו. באסה גם ההפרעות אכילה האלה. זה עושה לי פלאשבק לרגע על הדשא בטיול לארה"ב, אני לבד (הכי לבד בעולם..) עם שתי קופסאות גלידה וכפית (איזה בן אנד ג'ריס או משהו מהביוקר..), מתפתלת מכאבים נפשיים ואיכשהו מצליחה למצוא את הכוח להעיף את הכל לפח. כל יום זה מאבק. לא משנה, יש עוד הרבה.... אני רק לא רוצה שתשנאי את עצמך, את חייבת לסלוח לעצמך.

ונראה לי שאחותי התיאורטית-וירטואלית היי כבר חזרה.... לא?

להייסי שובי הביתה?

 

[היי48]

שלום אחותי!!!!!!

כן אני כאן, אתמול לא הייתי ליד המחשב ורק חזרתי לא מזמן הביתה, עוד מעט יוצאת שוב, תקופה עמוסה. עדיין לא החלטתי אם עומס זה טוב או לא, אם זה מסיח את הדעת (גם אם רק למספר דקות/שניות) את המחשבות לכיוון אחר, או רק מוסיף עוד דברים להיות חרדה לגביהם... נראה לי שהתשובה הנכונה היא כמו תמיד-תלוי... המרדף לאחר שנייה וחצי של שקט בראש לעולם לא נגמר...

מה איתך? נשמע שכבר כמה זמן את עוברת תקופה קשה, האם אני צודקת? מקווה שאני טועה, אבל-נא תגובתך בנושא.

 

[מיצי2013]

היי היי היייי היי

לא יודעת לגבי עומס... לפעמים זה בא טוב (להיות פעילה, להספיק דברים, לא לחשוב יותר מידי...) ולפעמים זה מתיש כשגם ככה אין אנרגיות וחשק (ומוסיף חרדות...). נראה לי שהכי מציק לי בנושא הזה זה שאף פעם אין איזון, כלומר באים ימים עמוסים מידי ואז באים ימים ריקים, או לחילופין עמוס כשאין לי כוחות לסחוב או שריק כשדווקא בא לי לעשות משהו... רק לעתים זה בדיוק במידה הנכונה.

אני אכן עוברת תקופה קשה, זה לא סוד, אולי הכי קשה בחיים שלי... אכולת חרדות כרגע, לא מצליחה להשיג בטחון, תחושת מועקה אין סופית ופחד אמיתי. זה כמובן מורכב מהמון גורמים שאני לא אתחיל לפרט עכשיו, בקיצור מאוד קשה. הלוואי ובקרוב אני אוכל להגיד שהתקופה הזו חיזקה אותי... כרגע הכל נראה ג'יפה

אבל את נשמעת יחסית טוב... במה את כ"כ עסוקה בימים אלה? מקווה שרק דברים טובים, שאת מרוצה בסה"כ ושכן יש רגעים של שקט.

 

[היי48]

אני מאחלת לך מכל הלב

שבקרוב התקופה הקשה תעבור ושהיא באמת תחזק אותך

תמשיכי לעדכן. אם זה עוזר-אני יכולה לומר לך שביטחון אחד שבטוח יש לך זה שאנחנו תמיד כאן

אני עסוקה בדר"כ בדברים די בנאלים של עבודה ולימודים, פשוט הרבה יותר מבדרך כלל ואני גם יודעת שזה ימשך ככה לפחות בחודשים הקרובים. אז כמו שאלומה אמרה קודם אני בהחלט אסירת תודה על מה שיש לי, רק חבל שזה מלווה בחרדות, הרבה יותר מדי רעש לא רצוי (רעש פנימי הכוונה) ועוד כל מני דברים דומים. יש גם רגעים של שקט ברוך השם, אבל יש יותר רגעים אחרים. מוזר לחשוב שכל זה נגרם בסופו של דבר מחוסר איזון ביוכימי. חוסר איזון ביוכימי זה דבר שנשמע כ"כ קר ופיסי ומוחלט שכזה, ומצד שני התחושה היא כאילו איזשהו משהו אמורפי שכזה השתבש בנפש ובנשמה... אני לא יודעת אם הסברתי את זה בצורה טובה... בכל מקרה זה משהו שתמיד מדהים אותי מחדש. מוח האדם זה בהחלט דבר מסובךומופלא.

 

[מיצי2013]

תודות..

הפורום הזה באמת עזר לי ברגעים קשים.

מקנאה בך על תקופה של עבודה ולימודים... אצלי זו הייתה אחת התקופות היפות (כמובן שתוך כדי לא הערכתי את זה ככה, אבל בדיעבד היה לא רע בכלל... חוץ מרעשים מסוימים שחלקם פנימיים וחלקם חיצוניים שלא היו צריכים להיות שם, אבל מה שהיה היה

). היה כל כך נחמד שאני שוקלת ברצינות לחזור לעשות את זה עוד קצת, למרות שברור שבסיבוב 2 זה לא יהיה אותו דבר.
בקיצור תהני מהדברים הבנאליים וכל עוד החרדה לא משתלטת עלייך, תקבלי אותה ואת הרעשים הקטנים בהבנה וסבלנות, כי כנראה זה חלק מאיתנו... חוסר איזון כימי? נו שיהיה. אני מאמינה שיש לי חוסר איזון כימי, וחוסר איזון נפשי, ואני לא יודעת מה קדם למה ואם אחד גורם לשני, ומה בדיוק צריך לתקן שם כי כל הזמן ניסיתי לתקן ואיכשהו זה עדיין מקולקל, אז אולי אני לא מבינה כלום ולפחות את זה אני יודעת

(נו איזה פילוסוף היה זה שאמר שקודם כל אנחנו צריכים להכיר בכך שאנחנו לא מבינים כלום... דקארט שקר כלשהו ואז הוא הגיע מזה ל"אני חושב משמע אני קיים").

זהו... סופ"ש הגיע ואני אהיה לבד רוב הזמן, ויש כל כך הרבה מה לעשות (כביסה, ניקיון, קניות, סידורים, להכין אוכל...) ואני לא במוד, קשה לי, רק בא לי לשכב במיטה ולנסות להרגיע את עצמי באחוזי הצלחה מוטלים בספק.

 

[היי48]

טוב נראה לי

שהחרדה היא כבר כ"כ חלק ממני שאני לא יודעת כבר איך להגדיר את היחסים שלי איתה, אבל היא פשוט חלק בלתי נפרד מהחיים ומהמציאות ומכתיבה לי המון דברים בחיים, ואני כבר נאלצת להשלים עם זה ולחיות עם זה. Ce la vie (אם כתבתי את זה נכון...). ואני לא מתכוונת לזה בקטע הפולני של "טוב אני עכשיו אשב לבד בחושך ואני כ"כ מסכנה", אלא באמת מתארת את המצב, אני פשוט מנסה למצוא את הדרך הכי טובה איך לחיות איתה, כי כבר די ברור לי שהיא לא תעלם ושזה מה יש, אז אין לי יותר מדי ברירה. ואת צודקת לגבי זה שיש גם רעשים חיצוניים, גם זה קיים...

כן לימודים זה דבר נחמד, אני גם אוהבת את זה. אם את רואה את זה עכשיו משתלב לך בחיים ואם נראה לך שתהני מזה את יכולה לחזור לזה, כל דבר שמוסיף עניין לחיים זה טוב. אם את לא סגורה על זה את יכולה אולי להתחיל במתכונת של משהו כמו לקחת קורס אחד באוניברסיטה הפתוחה ודומיה ואח"כ להחליט אם מתאים לך או לא סיבוב שני. בכל מקרה-בהצלחה

העלת שאלה יפה-מה בא קודם-חוסר איזון נפשי או כימי, או אולי בכלל שנייהם הם אותו הדבר ואנחנו לא יודעים את זה (אני מצטרפת אליך לקטע של זה שמאוד יתכן שאני לא מבינה כלום...)?? תחשבי איזה מדהים זה יהיה ביום שיבינו בדיוק מה גורם לזה?? יהיה מעניין

מקווה שהסופ"ש יעבור לך באופן הכי רגוע שאפשר ושתספיקי גם לסיים את כל הדברים שאת צריכה לעשות וגם לנוח קצת, גם פיסית וגם נפשית

 

[היי48]

אגב

איך זה שאנחנו תמיד מדברות על דברים פילוסופים שכאלה?? בשרשור הבא: מהי משמעות החיים...

 

[אלומת האור]

 

[היי48]

אני כאן מותק!!!!!!!!!!!

לא הייתי ליד המחשב אתמול, והיום חזרתי הביתה רק לא מזמן. ראיתי שעבר עליך יום קשה, הצטערתי לראות

אבל אני רוצה דווקא להגיב על דבר טוב שכתבת ולומר שאני שמחה לשמוע שסיימת את העבודה. וגם חייבת להגיד שאדם שעוד מצליח לכתוב עבודות בזמן שהוא מרגיש איך שאת מתארת זה אדם חזק מאוד, ואל תתווכחי איתי בכלל בנושא כי אני תמיד צודקת (טוב, לא תמיד, אבל הפעם כן...)!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני גם מסכימה עם ליידי/מחבקת (אני לא זוכרת מי מהן אמרה את זה, אולי שתייהן) שתנצלי את זמן האשפוז בכדי לעבוד על העניין של הסתמכות על אנשים. אני גם חושבת שהרופאה שלך אמרה לך את זה כי היא חושבת שאת יכולה לעמוד בזה, ובגלל שאמרת שאת מעריכה אותה-תסמכי עליה בנושא הזה, את יכולה להתמודד עם זה. וגם אנחנו מאמינים בך-ותסמכי גם עלינו בנושא הזה. תחשבי על זה ככה-כרגע את גם ככה באשפוז, אז תנסי לחשוב על זה בתור ניסוי. אמרת שאת מכירה בזה שיש אנשים נוספים בחייך שרוצים בטובתך, אז נסי לתת להם את הזכות לעזור לך. ואני בכוונה אומרת זכות, כי אני חושבת שכשאדם עוזר לאדם אחר זה טוב גם לזה שעוזר וגם לנעזר, ככה שלדעתי גם את תעשי בזה מעשה טוב. ואת יכולה לעשות את זה, את מסוגלת לזה וגם להרבה יותר.

 

[אלומת האור]

בשיניים ובציפורניים סיימתי את העבודה הזאת

עם דחיות אינסופיות. רצו שאעשה את זה חפיף, אבל לא יכולתי להשאיר את זה מזעזע כמו ששלחו לי, אז עשיתי את הכול. מקווה שיעריכו את זה. יש לי עוד שתי עבודות (הרבה יותר קלות) שמחכות לי, ועוד מטלה לאוני' שגם אותה דחו לי, אבל הקץ מתקרב...

וכתבת דברים כל כך חכמים בקשר ללהיעזר בעוד אנשים, הבעיה שאלו הולכים ומתמעטים, לצערי. אי אפשר להיות בקשר עם מישהי כמוני, איתי, ושוב אנחנו חוזרות לסיפור הזה של - אני יותר מדיי. לא יכולה כבר

 

[היי48]

אויש,

גם את פרפקציוניסטית כמוני???????? join the club... גם לי קשה עם דברים שיש לי הרגשה שהם חצי עבודה... תתנחמי בזה שעבודה אחת כבר מאחוריך וששתיים מהעבודות שנותרו הן יותר קלות.

לגבי להעזר באנשים נוספים-אנחנו בקשר איתך, וגם העו"סית, וגם אנשים מהעבודה. ואפילו אם תדברי עם כל אחד מהאנשים האלו על קצת מהדברים או על נושא מסוים, אולי זה כבר יוכל לעזור. תנסי אולי לחשוב האם את מתחברת עם מישהו מהאנשים הללו מכיוון יותר מסויים, כלומר האם עם מישהו אחד יותר יהיה נח לך לדבר על נושא X ועם מישהו אחר על נושא Y, אולי זה משהו שיוכל לעזור (אני יודעת שלי זאת לפחות דרך שעוזרת, כמובן כל אחד ומה שמתאים לו, אבל-סתם רעיון). אני בטוחה שיותר קל לכתוב את זה מאשר לבצע את זה, ואני לא אומרת שזה מהיום למחר, אבל תחשבי שכבר זה שאת חולקת גם איתנו ולא רק עם הפסיכיאטרית זאת כבר התקדמות. אולי עם הזמן גם תכירי יותר לעומק אנשים דרך האשפוז, בין אם רופאים ובין אם מאושפזים, אי אפשר לדעת. אני בטוחה שתצליחי בזה, בסוף זה יקרה.

 

[אלומת האור]

נתת לי הרבה חומר למחשבה, תודה

 

[היי48]

בשמחה מותק ו

 

[Lady Stark]

שהחיינו וקיימנו

לגבי העבודה

אלוהים אדירים, איך יש לך כוחות גם לעבור את מה שאת עוברת וגם לעשות עבודות לאוניברסיטה.
תקשיבי, מתוקה. ככל שאת אומרת שאת יותר מדי לאנשים, שימי לב שאנחנו כאן. מחבקת, מיצי, היי, מילקי ואני, וכל השאר כאן, מתות עליך. לא עוזבות אותך. וגם מתים (סליחה עם הזנחתי פה את הבנים).
כי אנחנו יודעים שזה שאת "יותר מדי" זה סיפור שסיפרו לך בבית. אבל פה זה סיפור אחר לגמרי.
אנחנו מנסים פה כולנו לעשות תיקון לדברים הקשים ששמענו על עצמנו.
תני לנו לעשות את התיקון הזה גם בשבילך.

 

[אלומת האור]

מאוד התרגשתי לקרוא מה שכתבת פה

העבודה שעשיתי הייתה עבודה כפרילנס, לא לאוניברסיטה... שני הדברים הם קריעת ת&ת לא קטנה, בכל אופן.

בבקשה אל תמותו, תחיו עליי

זה שאני יותר מדיי, ובלי מירכאות, שמעתי לא רק בבית, אלא גם בקבוצות או.איי, והנה, אפילו איילה בכבודה ובעצמה אמרה לי את זה במילים כאלו ואחרות. אני באמת יכולה להיכנס לראש שלה ולראות את המצוקה שאני גורמת לה, ועדיין - אני לא יודעת איך לשנות את זה, אבל אני באמת רוצה!!

ואת מדהימה. אני כל כך מודה לך, איך שאת יודעת תמיד לעודד, ממש ממש תודה

 

[מיצי2013]

חיות עלייך!

עד כמה שהחיים שלנו מאפשרים...

 

[אלומת האור]

 

[היי48]

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מדהימה שכמותך!

בדיוק הייתה אצל חברה שלי שאמרה דבר ממש דומה, בנוגע לעזרה לאחרים וזה שזה עוזר לשני הצדדים.
היא אמרה שהיא חושבת שהמטרה שלנו בחיים, היא לעזור לאחרים. כל אחד קצת במה שהוא יכול, ושאפילו מישהו שחי בבועה משלו - יעשה משהו שיעזור למישהו ואולי אפילו יכול להציל את החיים שלו.
זה ניסוח מאוד מבולבל ולא רהוט, אנא סלחי לי, היא כמובן אמרה את זה יפה יותר ממני

טוב לראות אותך, אגב. התגעגענו