איפה טעינו?

איפה טעינו?

שאלתי גם בפורום אוטיזם , אבל אולי גם כמהות תוכלו לכוון אותי. תודה מראש.
היה לנו יום ממש נחמד, ואז בערב פתאום משום מקום הגיע בלגן מטורף. מן הסתם עשינו משהו שגרם לכל להסתבך. אז אשמח אם תוכלו לעזור לי לחשוב איפה טעינו.
היינו בסלון עם שני האחים שלו וביקשנו מהם לסדר את הלגו שהיה מפוזר. והם התחילו לסדר. הילד נכנס לחדר , ביקשנו שגם הוא יעזור להם. הוא סתם ישב בצד ולא עזר. אחיו העיר שלא בסדר שהם מסדרים והוא לא. אז ביקשתי שוב שיסדר. הוא הסתכל עלי, ואז לא שם לב שאני עדיין מסתכלת , והוא זרק על אחיו קוביית לגו. הערתי לו , והוא שיקר שלא עשה כלום. אז אמרתי לו שאם ככה, העונש שלו הוא לסדר הכל לבד. הוא התיישב על הרצפה ולא סידר. ביקשנו מספר פעמים וזה לא עזר. אז בעלי נתן לו עונש יום בלי מסכים, הוא התעצבן מאד אך לא זז. קיבל עוד עונש או שניים ולא זז. אחרי עונש נוסף הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות. אבל המשיך לא לסדר. בעלי אמר לו ללכת לחדר. סירב , ואז בעלי לקח אותו לחדר. הכל מלווה בצרחות , כמובן. נשאר קצת בחדר, חבט ברהיטים ובדלת. בעלי דרש שיפסיק , זה כמובן רק עיצבן אותו יותר. אחרי כמה דקות נרגע ובא לסלון , סירב לחזור לחדר. אמרתי לו לסדר. ביקשתי פעמיים , בסוף התחיל. כל כמה חלקים עצר ואמר שסיים. ככה כמה פעמים. בסוף סירב לסיים למרות שלא נשאר הרבה. חשוב לציין שאת הכל היה צריך לשים ביחד בשקית , לא משימה מורכבת בשבילו. אחרי עוד רבע שעה בעלי שוב אמר לו ללכת לחדר ולהישאר שם , ופשוט סידרנו לבד. הוא ניסה לדבר איתי , והסברתי לו שאני מותשת מהמאבק איתו , שהייתי חייבת להעניש אחרי שזרק חלק על אחיו ועוד שיקר, ושהעונש הזה היה קל והיה עליו פשוט לסדר במקום לדרדר את המצב לעקות וכאב לב לכולם. אז הוא טען שכלום לא היה ושהוא לא יודע על מה אני מדברת. סירבתי לדבר איתו , אז בסוף אמר שלאף אחד במשפחה לא אכפת ממנו. ככה זה הסתיים.
אנחנו מרגישים שבכל שלב לא הייתה לנו ברירה אלא לפעול איך שפעלנו. איפה טעינו ?
 

TikvaBonneh

New member
רשימת טעויות

אז ביקשתי שוב שיסדר, ביקשנו מספר פעמים, אמרתי לו לסדר. ביקשתי פעמיים- טעות לבקש שוב. הוראה נותנים פעם אחת.
לתת עונש - מוצא אחרון. גישה חיובית היא יותר נכונה. לסכם על תגמול על התנהגות נאותה.
קיבל עוד עונש או שניים - לא ברור למה עוד עונשים נוספים על אותה התנהגות לא נאותה - סרוב לסדר.
בעלי אמר לו ללכת לחדר - יש לפרט תנאי יציאה מהחדר - עד מתי צריך להישאר בחדר.
סירב לחזור לחדר - אין עקביות. קודם נשלח לחדר, אחר כך הרשיתם לו להישאר בסלון.
הסברתי לו - זה לא הזמן להסברים, אחרי מאבק ועונשים וכשאת מותשת.
 
תודה רבה!

מה שרשמת נשמע הגיוני מאד ובהחלט ניישם חוץ מתגמול על התנהגות טובה.
רק מה שמוזר זה שמה שרשמת מתאים לחלוטין לכל ילד, כנראה זאת גם הסיבה שכל כך קל לי להסכים עם הכל. בזמן שבפורום המקביל הסבירו לי יותר מפעם אחת שאי אפשר להתייחס אליו רגיל. שהוא שונה ועלי לוותר וכד'.
 

TikvaBonneh

New member
לא קראתי מה שאמרו

אבל אותנו לימדו שלהפך.
עם ילד מיוחד חשוב עוד יותר לא לעשות טעויות בחינוך.
יותר קל לחנך ילד רגיל. גם אם טועים איתו, איכשהו זה עובד.
עם הילדים המיוחדים צריך להשקיע יותר בחינוך ולנסות לטעות כמה שפחות.
 
לגבי לומר פעם אחת

שוב, בפורום השני אמרו לי לא פעם שאם אמרתי לו משהו והוא לא עושה זה כי הוא בעולם משלו ואסור לי להפריע. ואת אומרת שהוא צריך להגיב אחרי פעם אחת.
אגב, היום בבוקר ביקשתי שיחליף בגדים. לא זז. לא ראיתי שיש סיכוי שיחליף עוד מעט בעצמו אז שוב אמרתי לו. ורק אחרי שאמרתי שהוא יישאר בבית אם לא יחליף את הפיזמה, הוא הלך. הייתי צריכה לעזוב אותו ולא לחזור על הבקשה?
 

TikvaBonneh

New member
התמודדות עם אי מילוי הוראות

בעולם משלו? אמרו לך שבעצם הוא לא שמע מה אמרת?
יכול להיות, כמובן. דווקא אפייני להפרעת קשב.
הדרך לתת הוראה לילד כזה הוא לגשת ממש קרוב אליו, למשוך את תשומת ליבו עם טפיחה קלה על הכתף, למשל, ליצור קשר עיין, ולהגיד את ההוראה בקול ברור.
 
לא, אמרו לי שהוא לא פנוי להכיל את הבקשה שלי

אומנם אבחנו אצלו הפרעת קשב קלה, לדעתי זה לא נכון. ובלי קשר, אם לא בפעם הראשונה אז בשנייה אני אכן ניגשת אליו, מוודא ששמע אותי. ועדיין לרוב אין יחס. אם אני שואלת מה אמרתי, לרוב יחזור על מה שאמרתי. אבל לא תמיד. לפעמים הוא שואל בעצמו " רגע, על מה דיברנו עכשיו?"
 

TikvaBonneh

New member
לא אמרת שוב אותו דבר

הוספת לו מידע חדש כנראה מבחינתו. שאת לא מרשה לצאת מהבית עם פיגמה.
היה כמובן עדיף אם זה הכללים יהיו ידועים לו מראש.
כלומר רשימת דברים שאת דורשת שהילדים לפני שיוצאים - לצחצח שיניים, לאכול ארוחת בוקר, לרחוץ ידיים ופנים, להתלבש, לנעול נעליים, להסתרק - מה שמקובל בבית שלכם.
אפשר לעבור על הרשימה הזו בערב לפני השינה ובבוקר אחרי שהוא קם, עד שיכנס לראש. ואז לא צריך כל פעם להסביר מחדש, שלא יוצאים בלי נעליים או בשיער פרוע או בפיגמה.
 
את באמת חושבת שהוא לא יודע?

מה שכן, ביום רגיל שיש לימודים אני לא רואה בעיה מיוחדת. אם הוא "סוטה מהמסלול" תזכורת קטנה ישר מחזירה אותו למה שנדרש. הבעיה היא רק בשבתות.
גם לסדר תיק הוא הולך אחרי תזכורת אחת.
אבל מה לגבי הדברים האחרים? לגבי לסדר, אנחנו אומרים שלפני השינה מסדרים, בגלל הריבים כל אחד קיבל חדר שהוא אחראי עליו. ועדיין לא תמיד הוא מקשיב, אבל זה לרוב כי נראה לו קשה ואנחנו מודעים לזה.
אבל מה לגבי הדברים שלא ניתן לצפות מראש?
 

TikvaBonneh

New member
יודע?

לכאורה הוא יודע הכל ולא צריך להגיד לו כלום. הוא יודע שאסור לו לצאת מהבית בלי להתלבש, ובכל זאת עד שלא אמרת לו את זה אז הוא לא התלבש.
כלומר, הוא צריך תזכורות. בלי תזכורת הוא לא היה מתלבש בשבת.
אני מציעה שסדר היום שלו יהיה מובנה, שהוא יקבל את כל התזכורות בלי ריבים וצעקות ואיומים ועונשים, אלא כמו שהם נועדו להיות - תזכורות למה נדרש ממנו.
לגבי מה שלא ניתן לצפות מראש, יהיה לו קשה לשתף פעולה, ותצטרכי להוריד ציפיות במצבים כאלו.
הוא זקוק להכנה מוקדמת, וצריך לדעת מראש מה הכללים ולמה מצפים ממנו.
תנסי לצפות מראש כמה שיותר.
השבת לא מגיעה במפתיע.
יש שבת כל שבוע. אז ניתן לצפות מראש את הדרישה להתארגן ליציאה בשבת.
אם זה ספונטני - אז כן, קשה לו. נסי לתכנן כמה שיותר.
לגבי קושי בסידור חדר, פרקי את זה למטלות כדי להקל עליו.
 
למעלה