איפה יש שולחן לחיתול תינוקאמא?
אולי לו הייתי כדרך הטבע קודם אמא לילדה שלי, מגדלת אותה 9 חודשים ברחמי, ואז כל חייה, היה לי קל יותר להכנס לנעלי הבת- אמא לאמא שלי.הייתי גם מכירה יותר פטנטים של אימהות ומחילה אותם גם על אמא. המצב של אמא החמיר מאוד ביומיים האחרונים. התפקוד הדרדר מאוד.היא לא מסוגלת לעשות את הכמה צעדים שעשתה ועזרה לי בכך ולא מבינה הוראות פשוטות כמו " תרימי את הרגל". היא מצפה שאקח אותה על הילדיים. אני אישה גדולה וחזקה והיא חלשה וקטנה ברם, אני לא יכולה להרימה על הידיים וכך בקלילות לשאתה.במיוחד לא כשהיא מתנגדת. הבוקר אחרי שישנה יותר מהרגיל, היא שכבה בתוך אוקינוס פיפי ןלפי הריח החריף גם עשתה צרכיה בטיטול.נכנסה להתקף כעס של אנטי.לא שיתפה פעולה. דיברתי בנועם, ליטפתי, שרתי, דיברתי האסרטיביות, צעקתי בכיתי והיא בשלה. האחיינית המקסימה שלי התקשרה בדרך מהבסיס הביתה היא הגיעה לאשדוד לחניית ביניים לבקר את סבתא.בדרך כלל זה משמח את אמי ומדרבן אותה לשתף פעולה. היום כלום. היא הגיעה בעזרתי לשירותים. כולה רטובה ורועדת אך נאחזה בכל הכוח בקיר ומיאנה להכנס. כנאחזת בקרנות המזבח מסרבת להרפות עד שנפלה על הארץ.מתעלמת מתחינותיי ובכיי. אחרי שעה של תחינות ובכי כבר חששתי שתחטוף דלקת ריאות והזעקתי את השכנה. בסופו של דבר. השכבתי אותה במיטה והבאתי מגבונים לחים ומים חמימים עם מגבת לנקותה ולהלבישה חם ויבש.לכל תינוק יש שולחן החתלה... לאדם סיעודי אין. לכן המיטה מקום מצויין. אבל היא לא שיתפה פעולה. ממש התקשיתי לנקותה. אבל הכאב הגדול יותר היה כשראיתי את העצב שנשקף מאחייניתי שהגיעה וראתה את אמי בעלבונה.היא התגברה על הכאב והיתה אליה נפלאה. עכשיו היא כבר בבית שלה, לבטח ישנה את שנת החיילים. אך המבט שנשקף מעיניה רודף אותי.
אולי לו הייתי כדרך הטבע קודם אמא לילדה שלי, מגדלת אותה 9 חודשים ברחמי, ואז כל חייה, היה לי קל יותר להכנס לנעלי הבת- אמא לאמא שלי.הייתי גם מכירה יותר פטנטים של אימהות ומחילה אותם גם על אמא. המצב של אמא החמיר מאוד ביומיים האחרונים. התפקוד הדרדר מאוד.היא לא מסוגלת לעשות את הכמה צעדים שעשתה ועזרה לי בכך ולא מבינה הוראות פשוטות כמו " תרימי את הרגל". היא מצפה שאקח אותה על הילדיים. אני אישה גדולה וחזקה והיא חלשה וקטנה ברם, אני לא יכולה להרימה על הידיים וכך בקלילות לשאתה.במיוחד לא כשהיא מתנגדת. הבוקר אחרי שישנה יותר מהרגיל, היא שכבה בתוך אוקינוס פיפי ןלפי הריח החריף גם עשתה צרכיה בטיטול.נכנסה להתקף כעס של אנטי.לא שיתפה פעולה. דיברתי בנועם, ליטפתי, שרתי, דיברתי האסרטיביות, צעקתי בכיתי והיא בשלה. האחיינית המקסימה שלי התקשרה בדרך מהבסיס הביתה היא הגיעה לאשדוד לחניית ביניים לבקר את סבתא.בדרך כלל זה משמח את אמי ומדרבן אותה לשתף פעולה. היום כלום. היא הגיעה בעזרתי לשירותים. כולה רטובה ורועדת אך נאחזה בכל הכוח בקיר ומיאנה להכנס. כנאחזת בקרנות המזבח מסרבת להרפות עד שנפלה על הארץ.מתעלמת מתחינותיי ובכיי. אחרי שעה של תחינות ובכי כבר חששתי שתחטוף דלקת ריאות והזעקתי את השכנה. בסופו של דבר. השכבתי אותה במיטה והבאתי מגבונים לחים ומים חמימים עם מגבת לנקותה ולהלבישה חם ויבש.לכל תינוק יש שולחן החתלה... לאדם סיעודי אין. לכן המיטה מקום מצויין. אבל היא לא שיתפה פעולה. ממש התקשיתי לנקותה. אבל הכאב הגדול יותר היה כשראיתי את העצב שנשקף מאחייניתי שהגיעה וראתה את אמי בעלבונה.היא התגברה על הכאב והיתה אליה נפלאה. עכשיו היא כבר בבית שלה, לבטח ישנה את שנת החיילים. אך המבט שנשקף מעיניה רודף אותי.
