מיכלית יקרה../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif
איפה אני... טוב, נו- שאלה טובה... אני (לפעמים) פה ואני גם שם (בעיקר שם). "שם" זה הבית שלי, עם הילדים האהובים שלי שחוגגים איתי את החופש הגדול. גילינו, שלפעמים לא צריך יותר משמחה בלב כדי להנות מהמצב בו כולם משתעממים, מהחופש הגדול. אני גם עם אהבה גדולה בלב לבעלי, לאותו איש שבשקט הסוער שלו מלווה אותי, בדרכו שלו מחבק ונמצא, רגיש ומרגיש אותי. לאחרונה אני גם עם עצב גדול על חברי הטוב, דיויד, שהלך לעולמו, זה היה האיש שלימד אותי שאפשר לעשות ה-כ-ל כי השמיים הם לא הגבול בחיים הללו, ולדאבוני המחלה הכניעה אותו לפני ימים ספורים. אני מרגישה שייכת ולא שייכת באותה מידה לאוכלוסיית החולים בסרטן, שכן, מנסיוני האישי גידולים במח הם מעין ישיבה על הגדר- זה כן סרטן אבל לא מתנהג כמו סרטנים אחרים. אני מפנה אנרגיות בעיקר לעצמי ולעולמי הקטן, השיר "רק על עצמי לספר ידעתי" מתנגן לי בראש מדי פעם, חושבת על הרוחב העצום של עולם הנמלה הצר שלי, כאילו מודדת את החיים לרוחב ולעומק- לא לאורך ולמרחקים אליהם למדתי למדוד בעבר. אני לוקחת תרופה שהרופא ההומיאופט (הודי, מכלכותה) שרקח לי אותה אומר שיש 8 מקרי החלמה מלאה מתוך 10, תרופה חדשנית שבעיני באמת ובתמים תחלים אותי. את התקווה לא לקחו ולא יצליחו לקחת ממני לעולם, בזה אני בטוחה!! את הפורום אני פוקדת מדי פעם, אוהבת את האנשים שפה, את הכנות והאהבה הגדולה שמאחדת את כולנו. ואיפה את, מיכלית? האם תגיעי למפגש? יום טוב לכולם! אילת.
