איפה צריך להיות הגבול?

[yuval k]

איפה צריך להיות הגבול?

שלום. בחודש הבא אהיה בן 17. אני תלמיד י"א עם ציונים סבירים. אני לא יוצא למסיבות או לכל מקום אחר, לא שותה, לא מעשן ולא גונב. שאלתי היא עד כמה לגיטימי הדבר שהוריי החליטו להגביל את שעות הערות שלי ולהחליט שאם לא אהיה במיטה עד 1:00 בלילה, כבר יום אחרי המעבר לשעון קיץ, המחשב שלי (נייד) יוחרם ליום, בלי התחשבות בסיבה שאני ער, מה אני עושה ומה המבחנים או העבודות שעליי להגיש למחרת. בתודה מראש, יובל קורא נאמן

 

[yuval k]

עוד שעה ושלוש דקות

השעון המעורר שלה יצלצל והיא תעלה לכאן. ובטח תמצא אותי שובר את הראש על השיעורים האלה במתמטיקה שצריך להגיש מחר, או קורא את החיבורים שצריך לקרוא באנגלית ולא קראתי יותר מוקדם כי עבדתי על השיעורים במתמטיקה, או עושה שיעורים במוזיקה - אבל סביר שלא, כי באנגלית יהיה בוחן. ובלטינית יהיה מבחן מחר. אבל למי בכלל יש זמן להסתכל על הדברים האלה בכלל. מחר יש מבחן במוזיקה, למשל, וזה היום האחרון להגיש שיעורים. אני בסה"כ בסדר עם זה, כל מה שיש לי להגיש זה השיעורים שיש למחר ולשיעור הקודם (כי לא הספקתי לסיים חלק קטן מהם בבית), אבל אני לא אספיק ויגמר הרבע ולא אוכל להגיש את זה כבר. ומה אני אגיד לו? שההורים שלי אוסרים עליי לסיים שיעורים או שהם יחרימו לי את המחשב (הנייד) וכך יגרמו שלא אוכל לעשות עוד שיעורים בעוד מקצועות? 55 דקות [כאן מחקתי דברים שחמורים מדי בכתב]

 

[lollapalooza]

השאלה היא

אם זה לא לגיטימי- מה אתה יכול לעשות כבר בעניין? ואני לא יודעת כמה זה לגיטימי או לא, אבל בהתחשב בזה שיש לך בית ספר למחרת, ושאתה קובר את עצמך, כנראה בלימודים ושיעורים, עד הלילה, אז אולי זה כן דבר חיובי? לא יודעת אם "להחרים", כי זה מעלה בי קונוטציות של בית ספר יסודי, אבל לשים גבול. כן, גם ללימודים!

 

[yuval k]

ההסבר שלהם ללמה זה צריך להיות בכלל

לא קשור אליי. הם אומרים שבעצם זה שאני עייף וקשה להעיר אותי בבוקר כל המשפחה נפגעת. אין לי כוח אפילו להתחיל לתאר עד כמה הדבר הזה שקרי מיסודו. אתמול אמא שלי נכנסה, ראתה שאני ישן אבל המחשב דולק, ובכ"ז אמרה לאבא שלי (אפילו שהסברתי שהמחשב יכול להישאר דולק גם אם אני לא עליו) ששיקרתי לה ושנשארתי ער אחרי 1 בלילה. (עכשיו אני ער כי החלטתי שנמאס לי להקשיב לזה שהיא כל הזמן אומרת לי שאני מצחין אז התקלחתי.) "להחרים" זה בי"ס יסודי נקודה. לא, זה לא לשים גבול. אני לא מוכן בשבוע האחרון של הקווטרימסטר לפספס הגשת עבודה - זה יעלה לי בלפחות רבע מהציון בכל ציון, אם לא בחצי בחלק מהמקצועות. לשים גבול יש דרך. הדרך היא לא זו. בטח לא כשהתירוץ שלהם כל כך חלש שברגע שאני אומר שזה לא נכון הם כבר מוצאים חדש ולא חוזרים אל הקודם. אם אני רוצה לעשות שיעורים ולהגיש עבודות, זו החלטה שלי ושלי בלבד. אסור להם לאסור על זה, גם אם הם לא יודעים להעריך שום דבר באישיות שלי וגם אם הם חושבים שאין טעם בהגשת עבודות.

 

[lollapalooza]

אוקיי.

עקרונית, אני חושבת שכדאי לך לדבר איתם על זה ולהגיד להם את מה שכתבת פה. שיסבירו מה מפריע להם בדיוק ואתה תגיד את דעתך בעניין. מצד שני, ההורים האלה שלך... אני תוהה אם יש בכלל עם מי לדבר.

שווה לנסות?

 

[יעל ניסן]

יא אללה, יובל

נורא בא לי להגיד לך ללכת ליועצת בבית הספר ולספר לה שהוריך מונעים ממך נגישות ללימודים ושהם מחייבים אותך להפסיק ללמוד לפי השעון ולא לפי הצרכים שלך. אבל אני לא יודעת לאן זה יגיע אם תדבר ככה. האמריקאים די פסיכים כשזה בא לתלונות על הורים. מצד שני, אולי בכל זאת שווה לבדוק את זה בשיחת ייעוץ - במקום ממקום שמתלונן על ההורים, מהמקום הזה בו אתה רוצה לשפר את התקשורת איתם כי הגעת בכוחות עצמך להבנה העמוקה שכנראה יש משהו שאתה עושה שלא מצליח לעבור מסך איתם. נדמה לי שאם תיקח את האחריות על עצמך ועל מיומנויות התקשורת שלך, קרוב לודאי שתקבל עזרה אמיתית וה-outcome יהיה פחות פסיכי. היועצת תדבר איתך, אחרי זה היא תזמין את הוריך ותעשה התערבות קצרה של משא ומתן לגבי מה חשוב לך וכו' - היא תתן לכל זה תוקף "ממלכתי" שכנראה יתפוס אצל הוריך יותר ממה שאתה מצליח בכוחות עצמך... אבל מה זה משנה למה ואיך - העיקר שתשיג את המטרות שלך. מה אתה אומר?

 

[יעל ניסן]

שכחתי להזכיר לך

שכל עוד אתה על אדמה אמריקאית, יש חוקים ברורים לרווחתך. דווקא בעניינים הללו אתה יכול לצאת מלך - ואל תפחד לעמוד איתן ולבקש את מה שמגיע לך (זמן ותנאים להתפתח וללמוד). מחזיקה לך אצבעות.

 

[ToryMaster]

../images/Emo45.gif

 

[yuval k]

אני לא ממש רוצה להוציא את זה החוצה

(המקצוע הבערך יחיד שאני לומד למבחנים בו הוא היסטוריה. ובכן, היה אתמול מבחן, וכבר רואים תוצאות - גם מהמבחן וגם מהאיסור החולני הזה: 77.5, שזה ציון שאני אף פעם לא מקבל. וואי, התוכנית שלהם באמת מוצלחת לאללה.)

 

[noosh]

ברור שאתה לא רוצה

אבל אולי זה מה שצריך לעשות. להמשיך לסבול את ההתעללות הזאת זו בטח לא הדרך, במיוחד אם זה פוגע לך בלימודים, ובעתיד שלך.

 

[יעל ניסן]

עד שלא אומרים בקול רם

שיש בעייה במקום הנכון שגם יכול מעשית לעזור, זה לא עוזר. אנחנו לא יכולים לשנות לך את ההורים, שדי ברור ממה שאתה כותב שצריך לעשות שם התערבות כדי שתוכל להמשיך לחיות את חייך באופן יותר תקין. התערבות משפחתית בסך הכל מאפשרת לצדדים באמת לשמוע אחד את השני דרך התרגום והפרשנות של איש המקצוע שעושה את ההתערבות הזו. הפנטזיה או החשש שלך שאתה צריך להסתדר לבד היכן שידך על התחתונה ואין לך את הכלים - רק מקבעת את המצב כמות שהוא. אם לא תעשה מעשה אתה פשוט תחזור לכאן עם עוד דוגמה ועוד דוגמה של more of the same. לא חבל?

 

[Shusho]

לא יודעת יובל,

אם אני ב-11 לא במיטה כבר יש פה צרחות עד להודעה חדשה, ולא משנה אם אני עושה משהו לבית ספר או סתם מדברים עם חברים. לא יכולה להבין אפילו את התלונה של "הם לא נותנים לי להיות ער אחרי אחת", כי זו שעה מוגזמת לחלוטין ובן אדם נורמלי צריך לישון. טוב לא יצא שום דבר טוב במה שכתבתי, אבל רק רציתי להגיד שיש גרוע מהמצב שאתה נמצא בו...

 

[yuval k]

זה בדיוק מה שאמיתי כתב כמה הודעות

למטה... ("אנשים יתלוננו תמיד") נכון, זה מאוחר, ונכון, צריך לישון בשעה כזו, אבל יש לי עבודה שאין לי שום סיכוי להספיק אם לא אשאר ער עד מאוחר. יש כאן אנשים שנשארים באופן רגיל ערים עד 3--4--5 בבוקר. אבל גם לא אמרתי שהמצב שלי הכי גרוע.

 

[hodayoyo]

זה ממש אינדיבידואלי../images/Emo60.gif

לי לא אומרים מתי לישון (תמיד יש את הקטעים שאמא ערה ב1 ורואה שאני על המחשב ואומרת לי לישון, אבל זה לא איזה "חוק"), ואני יודעת מה טוב בשבילי. אני יודעת שאם אני אלך לישון אחרי חצות מקסימום, אני אשתגע למחרת מעייפות, אז כבר החל מ10 אני גוררת את עצמי להתארגן לקראת שינה. לעומת זאת יש לי חברה שהולכת לישון כל יום ב2 או 3 לפנות בוקר ולמחרת מגיעה לבצפר כאילו כלום. תכלס אני לא חושבת שהורים יכולים להגיד לך מתי לישון כי אם יגידו לי לישון ב8 בערב אני פשוט אשכב במיטה שעות ולא ארדם, אבל יש הורים שחושבים שזה מה שיחנך את הילדים שלהם, אז אין ממש מה לעשות חוץ מלנסות לדבר וכמו שזה נראה ההורים של רובנו אטומים מדי בשביל זה

 

[resputin]

זה מאוד אינדיוידואלי.

עד היום ובעצם מעולם לא הייתה לי שעת שינה. גם היום אם ההורים שלי רואים שאני יושב על המחשב בשעה אחת לפנות בוקר הם רק יגידו לי 'לא ללכת לישון מאוחר' או 'מה אני עושה ער? יש לי צבא\ביתספר\וואטעבר מחר', אבל זה לא שהם יגידו לי ללכת למיטה כי הם יודעים זה לא באמת יעזור להם. כשהייתי בתיכון קרו המון המון מקרים שהייתי לומד למבחנים עם חברים והייתי חוזר הבייתה רק בשעה חצות, שלא נדבר על יותר מאוחר - זה מבלי לדבר על תקופת העריכה שהייתי חוזר הבייתה רק בשש לפנות בוקר. בקצרה, זה אינדיוידואלי. אם הוא מתחיל ללמוד בעשר? אחת נראה הגיוני.

 

[yuval k]

[תודה לכל מי שהגיב וקרא.]