איפה שהשדים

[שירה כמים 1959]

איפה שהשדים -
שם, שם,
בשקט שבשולי הפרכוסים

 

[שירה כמים 1959]

מה עוד שורה שם
בחוט הדקיק המתוח
שבין השקט למהומה
(שבין היות להיכחדות)

 

[שירה כמים 1959]

מה זה היה
שדיים צחורות
עיניים ירוקות
והגשם שלא נכח בשבילה
אז

 

[שירה כמים 1959]

אמא
אני שרה
אבא
אני מציירת
שכבה ועוד שכבה של צבע
לכסות
ולגלות

 

[שירה כמים 1959]

המשיכה החולנית
שוב ושוב לסובב את הראש
אל סדום הנשרפת
שוב ושוב להפוך לאבן

 

[שירה כמים 1959]

אולי מחר אני אהיה רעה מאוד רעה מאוד
ובירוק אישוניך אהיה לרוצחת
שוב

 

[שירה כמים 1959]

בינתיים נשפכים הצבעים מקצות אצבעות ידיי
כמו החלב מקנקנה של הגבנית
סביב שולחן העץ
בעיר כלשהי
באירופה
שדמתה לצפת
לפני שבאת
בחלומי
אבי
להנהיג את אצבעות ידיי
לבחור בצבעים המתאימים
ולשפוך
לשפוך
לשפוך אל הדף
תמימים

 

[שירה כמים 1959]

לשלוח את האחות
לעזוב את החדר
ואת האבא
לעזוב את החדר
החדר נשאר
שלי
בשבילי
נקי ממבטי תרעומת
נקי ממבטי או'

 

[שירה כמים 1959]

אוי אמא
אני לא זוכרת את חיוכך
אמא
אני לא זוכרת את קול צחוקך
רק את קולך הרך כששרת -
מתחת לסלע צומחת לפלא
רקפת נחמדת מאוד

אמא,
אני הרקפת.
האם תבחיני סופסוף?

 

[שירה כמים 1959]

ואת הסלע
אמא
את הסלע הקשה, המחוספס, הקר

 

[שירה כמים 1959]

ובלילה האפור חלמת
שמישהו אהב אותך חלמת
היית גיברת אפורה הלילה לא היה שחור
היו בו גוונים ריצודיים מאור ירח היו בו שקטים נלווים
מחלליות שעבר זמנן ובתוכן אימהות רכובות על סוסי ירח
היה מין גשם ירחי כזה היו חייזרי מאדים היה שקט והיה שוב
הבכי שלך
יקירתי שלי
את הפוצעת
את הפצועה הפוצעת

 

[בבית ספרנו]

וואו. מדהים

 

[שירה כמים 1959]

וואו. מדהים

תודה רבה. נעים לשמוע. נעים להכיר

 

[שירה כמים 1959]

ברוך יהיה הבניונה
שהעיפותי מבעד לחלון חדרי הקטן
קטן, אבל שלי! ברוך יהיה הבניונה
המתייניין וההומה כמו מפתה בהמייתו
מבקש לחזור
מבקש לחזור

אין חלון פתוח לבניונה
סגרתי את חלוני
לבניונה לא תהי עוד כניסה
לו ולכל בני מינו ההומים ומתעופפים
במצגי-חן, אני מבחינה בהם
מבעד לחלוני
הסגור

 

[שירה כמים 1959]

הפחד מכרסם וחופר
קומי
עורי
אורי
שיר דברי, צהלי
מעל הפחד
ולמרומיו

 

[שירה כמים 1959]

כל כך כל כך זקוקה
לחיבוק -
לא פוצע.
כל כך מסוחררת
כל כך זקוקה שהאדמה
תפסיק לרעוד.

 

[שירה כמים 1959]

אלוהים תחזיר לי את קווצת השיער שלי
שגזרתי במו ידיי, ואת האהבה המתגלגלת ממני
כמו כדור בלוי במורד רחוב ישן

 

[שירה כמים 1959]

אלוהים, תיקח ממני את התייפחות הילדה
ואת הלב הנגזר כל יום מחדש, עשה
בי סבל רך, סבל מצחקק

 

[ציקימינגו1]

שירה יקירתי שירה יפתי
קראתי הפעם בכח
היאוש הנבט משיריך
לא נותן לליבי מנוח

מזה מצב הרוח
החיים עוד צעירים
אכלי איזה תפוח
תראי עוד ימים יפים

נכון אין להתווכח
לא על טעם
לא על ריח
ועכשיו לכי לנוח.

 

[ציקימינגו1]

שירה יקירתי שירה יפתי
קראתי הפעם בכח
היאוש הנבט משיריך
לא נותן לליבי מנוח

מזה מצב הרוח
החיים עוד צעירים
אכלי איזה תפוח
תראי עוד ימים יפים

נכון אין להתווכח
לא על טעם
לא על ריח
ועכשיו לכי לנוח.

ועדיין כך או כך
החרוז אינו מוצלח