איצטרובלי ברוש לאמא

עדיה222

New member
איצטרובלי ברוש לאמא

היום - צהרי יום שישי נהדרים, עוד פעם חשבתי שבקצה של משהו נהדר כנראה תמיד ישנה התקווה לשתף את אמי בדבר, או להביא אליה את הדבר, או לקחת אותה למקום הנהדר. פעם אבי היה מטייל איתי טיול קטן בשבת, היינו קוטפים איצטרובלים של ברושים, והייתי מגישה אותם לאמי. היא נהגה להבריק אותם מן האבק שלהם, ולומר איזה ריח טוב עולה מהם.
אני חושבת כמה היא היתה עסוקה וכמה חייה היו קשים, ובלי שום נורמה של זמן איכות עם ילדיה או טיפוח ילדיה. היא שנאה את הטיפוח ואת הההלחצה ואת המבוכה שתפיסת הטיפוח גרמה לה.
ובתוך החיים הקשים בלי מקום לאיכות, היא לקחה את האיצטרובלים, הבריקה אותם, דיברה עליהם, אחר כך הניחה אותם בתוך איזושהי קערה. אני ממש לא מבינה איך היא מצאה זמן וידע להגיב כך.
תמיד חשבתי שהיא לא ידעה כלום, לא ידעה להגיב או לנהוג או להתנהג.
 

mykal

New member
כמה רגש, כמה אמת,

אני כ"כ מזדהה ושותפה להרגשה,
שהנה הנה אשתף, ואין את מי.

ההורים שלנו (כן גם שלי, אם את מרשה?)
ידעו לפעמים טוב לפחות ממני להגיב נכון,
גם אם בהיותינו קטנים חשבנו אחרת.
זהחלק מההבגרות --ההבנה שקל לבקר, קשה יותר לעשות נכון,
וכן הם ידעו ועשו נכון.
 
למעלה