איקאה...והסלון(שנשאר שם...וישאר)
"ביום שישי הייתי קרוב לבית שלך" אמר רוברט (שם בדוי כמובן). "באמת" עניתי בצעקה תוך כדי שהתלבשתי לאחר מקלחת "טובה" ב-5:00 לפנות בוקר ביום חורפי באחד הישובים אי שם בצפון רמת הגולן לפני שנכנסתי לעבוד עם הצוות שלי בלול של אותו מושבניק. "הו כן.נסענו אישתי הילדה הקטנה ואני להביא את הבת הגדולה שכבר חיילת ומשרתת במרכז ונכנסנו בדרך חזרה לסניף החדש של איקאה בנתניה". זה היה לפני שנתיים בערך.ורוברט היה האדם הראשון שהכרתי וששמעתי שביקר כבר באיקאה.אין לי ספק שעוד עשרות אלפים כבר ביקרו שם עד שהוא הגיע אבל ניחא.מאז דרך אגב הספקתי לקרוא כמוכם כי לא מזמן ה"אזרח" ה 4 מליון זכה בפרס כלשהוא על כך שהיה ה..."מבקר" ה-4 מליון. קרוב לודאי שלא הייתי מגיע לאיקאה גם עוד כמה שנים טובות אלמלא ההזמנה שסיפרתי לכם בשבוע שעבר על כך שידידה טובה עם משקעים טובים מהעבר הגיע לבקר אותי ואשר אחת השאלות הראשונות שלה היתה "למה אתה לא מחליף את הסלון?" "מה רע בסלון?" השבתי."יש יחידה של שלושה מושבים ועוד שתי יחידות של מושב אחד...נכון...לא חדש...אבל ישיב..." מזלי שאותה ידידה מכירה אותי ואת "השריטות העמוקות" שלי כבר מימים ימימה ולכן כשראתה שאין מה להוסיף עברה הלאה. אבל ביננו.מה רע באמת בסלון הזה? אחרי הכל יש לי אפילו "סנטימנטים" אליו.הזוג אשר ממנו אני שוכר את הדירה ואשר גר בוילה שלידי הם ההורים של הבחורה הראשונה ש...החזקתי בידה לילות ארוכים מול מסך הטלויזיה אי שם בשלהי ימי הבראשית של גיל הנעורים מגיל 13 והלאה בשנתיים שאחרי.ומה לעשות שלגורל צחוק משלו.ההורים מאז עברו לבית חדש והנוכחי.הנערה נשואה פלוס 2 ועד כמה שידוע לי מאושרת.ואני.מכל הבתים כאן באבן יהודה.בחרתי בדירה זו...עם אותו סלון מיטולוגי. כבר שנה וחצי שאני גר כאן.ומייד כשנכנסתי בין כל התוכניות שתכננתי היתה גם התוכנית של להחליף את הסלון לסלון "מודרני" בעל כריות "בשרניות" ולא כמו הנוכחיות..."השדופות". שיפרתי את דרך הגישה לביתי על ידי הוספת אבני מדרכה.בניתי במו ידי משטח עץ גדול מה נקרא בעברית צחה דק על מנת שאוכל לצמצם את תחום מחייתם של הקרציות והפשפשים שאמורים היו להיכנס לביתי על גבו/בטנו/אזניו ורגליו של לופ בשעה שהוא נכנס "למלונה הגדולה".בניתי מסלעה מאבני רמת הגולן ושתלתי שם פרחים.גידרתי שטחים נוספים בכדי למנוע מ לופ לבנות לעצמו מלונות/מאורות משל עצמו(וביננו .בזבוז זמן.הבהמה הגדולה הזו.שאבות אבותיה גררו מזחלות במשך אלפי שנים אי שם בארצות הקרח הצפונבוניות.אחרי הכל חפר לו מחילה מתחת ל דק בעומק של מטר וחצי...) ונלחמתי עד זוב דם בבוגונביליה שסבלה מהזנחה ע"י הדיירת הקודמת שגרה כאן ומאז שהגעתי "הגדרתי" מאז ועד היום את תחום צמיחתה והתפשטותה ועשיתי עוד ועוד אבל...לא מצאתי זמן להחליף את ...הסלון.הידידה עזבה לה ואני נשארתי עם ההערה שלה וחשבתי.אולי באמת הגיע הזמן להחליף את הסלון? ברגע של חולשה היום בצהריים סיפרתי לאימא את הסיפור.ובתגובה היא ענתה-"קדימה.בוא ניסע עכשיו לאיקאה".אימא לא שמה לב אבל אני השתנקתי לכמה שניות.המחשבה של "אני" ו"אימא" ניסע לקנות סלון?ארבעה בנים יש לאימא ואבא.עם השלושה האחרים היא נסעה כבר בעבר לקנות בגדים.לצפות בסרטים ואפילו לחו"ל איתם נסעה.אבל איתי??? בחיים לא!!! אולי זה הזמן להפריך את אותה "שמועה" כי ככול שמתבגרים נהפכים ל "נוקשים" יותר.ואולי זה דווקא בגלל "השמועה" הזו.ואולי זה שוב מאלף ואחת סיבות שלא נדע.אנא עארף.אבל חצי שעה אח"כ היינו "בשערי" איקאה. ומהרגע שנכנסנו פנימה.החל "הסרט"."פה" אמרה אימא והצביעה על דבר מה "קנה סער (האח מספר 3) את הספה."ואת זה " הוסיפה "קנתה הדר"(האישה של האח הבכור)."וכאן קניתי לנכדים את...".לא אלאה אתכם בעוד פרטים מכיוון שאני כבר שבעתי למן הרגע הראשון.לא הייתה פינה.חדר.או פריט שלא הייתה לגביו "משמעות הסטורית" כזו או אחרת לגבי אימא.מהר מאוד הבנתי כי חלק לא קטן מ"הטיול" שלנו נועד לטובת ה"צורך" הקיים באנשים מסויימים בעולמנו "לצאת ולראות" ואולי גם להשתמש ב"כרטיס הפלא המגנטי" לצורך התחושה הטובה שאופפת אותך ברגע הנוכחי ובשעות שאחרי. ואני???.כל שנייה נוספת שלי באותו המקום רק חיזקה אותי עוד ועוד כי...לופ ואני לא צריכים עדיין סלון חדש.טוב לנו ככה. נב: היחיד שיושב על אותם ספות וכנראה הוא היחיד שמאושר מכך שלא קניתי סלון חדש הוא מי אם לא...לופ.ש"אימץ" לעצמו את אחת הספות מן הרגע הראשון שעברנו לכאן.וכאשר אוהבים מישהוא.אתם כבר יודעים.רוצים לתת לו הכל...גם אם זה כולל ויתורים...אחרי הכל.מה היא אהבה אם לא רצף של פשרות לבלי עד. המשך יום גשום לכולנו. וכמובן.המשך פורום גועש לכולנו. אסף
"ביום שישי הייתי קרוב לבית שלך" אמר רוברט (שם בדוי כמובן). "באמת" עניתי בצעקה תוך כדי שהתלבשתי לאחר מקלחת "טובה" ב-5:00 לפנות בוקר ביום חורפי באחד הישובים אי שם בצפון רמת הגולן לפני שנכנסתי לעבוד עם הצוות שלי בלול של אותו מושבניק. "הו כן.נסענו אישתי הילדה הקטנה ואני להביא את הבת הגדולה שכבר חיילת ומשרתת במרכז ונכנסנו בדרך חזרה לסניף החדש של איקאה בנתניה". זה היה לפני שנתיים בערך.ורוברט היה האדם הראשון שהכרתי וששמעתי שביקר כבר באיקאה.אין לי ספק שעוד עשרות אלפים כבר ביקרו שם עד שהוא הגיע אבל ניחא.מאז דרך אגב הספקתי לקרוא כמוכם כי לא מזמן ה"אזרח" ה 4 מליון זכה בפרס כלשהוא על כך שהיה ה..."מבקר" ה-4 מליון. קרוב לודאי שלא הייתי מגיע לאיקאה גם עוד כמה שנים טובות אלמלא ההזמנה שסיפרתי לכם בשבוע שעבר על כך שידידה טובה עם משקעים טובים מהעבר הגיע לבקר אותי ואשר אחת השאלות הראשונות שלה היתה "למה אתה לא מחליף את הסלון?" "מה רע בסלון?" השבתי."יש יחידה של שלושה מושבים ועוד שתי יחידות של מושב אחד...נכון...לא חדש...אבל ישיב..." מזלי שאותה ידידה מכירה אותי ואת "השריטות העמוקות" שלי כבר מימים ימימה ולכן כשראתה שאין מה להוסיף עברה הלאה. אבל ביננו.מה רע באמת בסלון הזה? אחרי הכל יש לי אפילו "סנטימנטים" אליו.הזוג אשר ממנו אני שוכר את הדירה ואשר גר בוילה שלידי הם ההורים של הבחורה הראשונה ש...החזקתי בידה לילות ארוכים מול מסך הטלויזיה אי שם בשלהי ימי הבראשית של גיל הנעורים מגיל 13 והלאה בשנתיים שאחרי.ומה לעשות שלגורל צחוק משלו.ההורים מאז עברו לבית חדש והנוכחי.הנערה נשואה פלוס 2 ועד כמה שידוע לי מאושרת.ואני.מכל הבתים כאן באבן יהודה.בחרתי בדירה זו...עם אותו סלון מיטולוגי. כבר שנה וחצי שאני גר כאן.ומייד כשנכנסתי בין כל התוכניות שתכננתי היתה גם התוכנית של להחליף את הסלון לסלון "מודרני" בעל כריות "בשרניות" ולא כמו הנוכחיות..."השדופות". שיפרתי את דרך הגישה לביתי על ידי הוספת אבני מדרכה.בניתי במו ידי משטח עץ גדול מה נקרא בעברית צחה דק על מנת שאוכל לצמצם את תחום מחייתם של הקרציות והפשפשים שאמורים היו להיכנס לביתי על גבו/בטנו/אזניו ורגליו של לופ בשעה שהוא נכנס "למלונה הגדולה".בניתי מסלעה מאבני רמת הגולן ושתלתי שם פרחים.גידרתי שטחים נוספים בכדי למנוע מ לופ לבנות לעצמו מלונות/מאורות משל עצמו(וביננו .בזבוז זמן.הבהמה הגדולה הזו.שאבות אבותיה גררו מזחלות במשך אלפי שנים אי שם בארצות הקרח הצפונבוניות.אחרי הכל חפר לו מחילה מתחת ל דק בעומק של מטר וחצי...) ונלחמתי עד זוב דם בבוגונביליה שסבלה מהזנחה ע"י הדיירת הקודמת שגרה כאן ומאז שהגעתי "הגדרתי" מאז ועד היום את תחום צמיחתה והתפשטותה ועשיתי עוד ועוד אבל...לא מצאתי זמן להחליף את ...הסלון.הידידה עזבה לה ואני נשארתי עם ההערה שלה וחשבתי.אולי באמת הגיע הזמן להחליף את הסלון? ברגע של חולשה היום בצהריים סיפרתי לאימא את הסיפור.ובתגובה היא ענתה-"קדימה.בוא ניסע עכשיו לאיקאה".אימא לא שמה לב אבל אני השתנקתי לכמה שניות.המחשבה של "אני" ו"אימא" ניסע לקנות סלון?ארבעה בנים יש לאימא ואבא.עם השלושה האחרים היא נסעה כבר בעבר לקנות בגדים.לצפות בסרטים ואפילו לחו"ל איתם נסעה.אבל איתי??? בחיים לא!!! אולי זה הזמן להפריך את אותה "שמועה" כי ככול שמתבגרים נהפכים ל "נוקשים" יותר.ואולי זה דווקא בגלל "השמועה" הזו.ואולי זה שוב מאלף ואחת סיבות שלא נדע.אנא עארף.אבל חצי שעה אח"כ היינו "בשערי" איקאה. ומהרגע שנכנסנו פנימה.החל "הסרט"."פה" אמרה אימא והצביעה על דבר מה "קנה סער (האח מספר 3) את הספה."ואת זה " הוסיפה "קנתה הדר"(האישה של האח הבכור)."וכאן קניתי לנכדים את...".לא אלאה אתכם בעוד פרטים מכיוון שאני כבר שבעתי למן הרגע הראשון.לא הייתה פינה.חדר.או פריט שלא הייתה לגביו "משמעות הסטורית" כזו או אחרת לגבי אימא.מהר מאוד הבנתי כי חלק לא קטן מ"הטיול" שלנו נועד לטובת ה"צורך" הקיים באנשים מסויימים בעולמנו "לצאת ולראות" ואולי גם להשתמש ב"כרטיס הפלא המגנטי" לצורך התחושה הטובה שאופפת אותך ברגע הנוכחי ובשעות שאחרי. ואני???.כל שנייה נוספת שלי באותו המקום רק חיזקה אותי עוד ועוד כי...לופ ואני לא צריכים עדיין סלון חדש.טוב לנו ככה. נב: היחיד שיושב על אותם ספות וכנראה הוא היחיד שמאושר מכך שלא קניתי סלון חדש הוא מי אם לא...לופ.ש"אימץ" לעצמו את אחת הספות מן הרגע הראשון שעברנו לכאן.וכאשר אוהבים מישהוא.אתם כבר יודעים.רוצים לתת לו הכל...גם אם זה כולל ויתורים...אחרי הכל.מה היא אהבה אם לא רצף של פשרות לבלי עד. המשך יום גשום לכולנו. וכמובן.המשך פורום גועש לכולנו. אסף
