"מה שהיה נהוג" השתנה אצלנו במהלך השנים
כשרק התחתנו, לפני 17 שנה, חלקנו את החגים בינינו - רה"ש אצל ההורים של בן זוגי, פסח עם הוריי, יחד עם משפחה מורחבת מהצד של אמי.
לפני כ10 שנים חמי חלה, ומאז חמותי כבר לא מארחת את רה"ש. בשנים האחרונות היא לא מארחת חגים בכלל.
מאז שחמי חלה (ואחר כך נפטר למרבה הצער), את רה"ש אני מארחת, ואנחנו חוגגים עם הוריי, חמותי וגיסתי (היא לא נשואה). עדיין עושים את פסח עם משפחתי המורחבת, שמקפידה להזמין גם את חמותי וגיסתי, כי אין להן באמת אפשרות אחרת. אם לא היו מוזמנות על ידי המשפחה שלי, הן פשוט היו נשארות לבד בבית.
פעם הייתי מתעקשת להכין את כל ארוחת החג לבד. עם השנים די נמאס לי, והיום שלושתנו מכינות יחד (אני, אמי וחמותי). חלקות המטלות היא האחריות שלי
תכלס, אנחנו בסך הכול 8 איש, כך שבאמת אין צורך בהרבה אוכל, ואנחנו מכינים ארוחה חלבית בבסיסה.
חמותי תמיד מביאה מתנה, למרות שאני אומרת שאין צורך. בשנים טובות היא מביאה מתנה עם פתק החלפה. בשנים פחות טובות היא לא
אבל זה לא משהו שאני בונה עליו או מצפה לו במיוחד...
אני מכינה להוריי ולחמותי לוח שנה עם תמונות של הילדים. זה מנהג שהתקבע אצלנו כבר די הרבה שנים (מאז שנולד הקטן, כך שלפחות 8 שנים) - תמיד משמח אותם ולי מאוד נוח.
האם משתתפים כלכלית בהוצאות על אירוח חג כלומר אוספים כסף או כל אחד מכין משהו?
