גם לי יש שאלה
אני סוחבת בגאז' רגשי מאוד גדול על חמותי וגיסתי, שתמיד היו מאוד אנטי של הקשר שלנו (כולל ניסיון לגרום לבעלי לדחות החתונה). חמותי זרקה וזורקת לנו הערות ביקורתיות ומעליבות (לעומת גיסתי ובעלה שבעיניה מושלמים). בשנתנו הראשונה יחד, אחרי שמשפחתו חצתה קו אדום כלשהו והתערבו בעניין לא להם, חמותי קיבלה ממני טוב טוב על הראש ונבהלה (גם הגיסים), מספיק כדי להתחיל להתייחס אלי נורמלי.
מאז לכאורה הכל בסדר, נטרתי וכאבתי, אבל אני לא מזכירה את זה ואפילו נוהגת לסייע לחמיי. אני ובעלי עוברים מזה שנתיים טיפולי פוריות ולאחרונה גיסתי נקלטה בקלות (מודה שאני מקנאה, למה אני לא).
במפגש כלשהו, חמותי נזפה בבעלי בלי לחכות אפילו שלא אהיה בסביבה וזרקה לו: "אתה צריך לצלצל לאחותך יותר! היא בהריון! היא מאוד רגישה עכשיו! אתה צריך להתחשב!", כשהיא מודעת יפה מאוד שאנחנו בקושי צפים במיץ הזבלה של טיפולי הגיהנום שאנחנו עוברים תוך ניסיון לתחזק תוך כדי זוגיות וקריירות תובעניות. מסתבר שאין מבחינתה הקלות ואנחנו צריכים עם כל זה, גם להיות קבוצת המעודדות של גיסתי ובעלה (כאילו שחסר להם מעודדים).
ההערה חסרת רגישות הזו, החזירה אותי לאחור, לתקופה הקשה. מבחינת בעלי, שנתרחק מכולם וזהו. אבל אני יודעת שזה ישים אותי במקום של "המסכנה" שוב, ומחפשת דרך איך לשחרר את כל עומס הכעס עליהם. שלא רק שעשו לי מה שעשו וכמעט התגרשנו בגללם, הם גם מקבלים מהיקום מתנות ועלינו לעולם תהיה ביקורת (שלבעלי עוברת מעל הראש ואותי מעצבנת תמיד).
אני אשמח לכל תובנה מהמומחית התותחית. סליחה אם חפרתי ותודה.
