אירוח מומחית ביום רביעי 7/12 בבוקר

[דר שמר אלקיים]

בוקר טוב אמא חורגת

מדברייך אני מבינה שמערכת היחסים בינך לבין הילדה הנה כבר ארוכת שנים (מאז שהיא הייתה בת 5). לראייתי, אין טעם לחזור אחורה ולנתח מה עשיתם "לא נכון" בתחילת הדרך,ומה הייתם יכולים לעשות על מנת למנוע את הבעיות. דיון בכך רק עלול לעלות כעסים, כאבים ורגשות אשם. אין דין מערכת יחסים עם ילדה בת 5 כדין מערכת יחסים עם צעירה בת 19. מה שאפשר לעשות הוא לנסות ולפתוח דף חדש ולשפר את מערכת היחסים ביניכן ככזו של שתי נשים בוגרות. את זה ניתן לעשות גם דרך שיחה עם בן זוגך על הדברים ונסיון להבין ממנו מה הוא מרגיש וכיצד הוא תופס את הקשר בין שתיכן. אבל בעיקר דרך שיחה עם הצעירה שבה תשתדלו שתיכן להיות קשובות זו לצרכיה של זו ולכבד אחת את השנייה. חשוב לערוך שיחה כזו, במיוחד לאור המורכבות רבת השנים, עם הרבה "מסרי אני" (מה לי כואב, איפה לי קשה, מה אני הייתי רוצה, איפה אני מוכנה לשנות) וללא "מסרי את" (איפה את לא בסדר, מה את עשית לי, מדוע את אשמה).שהרי המפתח לכל מערכת יחסים טובה הנו -הקשבה הקשבה הקשבה. כזו שמערבת אמפתיה, רצון טוב והמנעות מהאשמה. קשה לי לתת לך עצות ספציפיות מכיוון ששאלתך מאד כללית. חסרים לי פרטים כמו האם הצעירה גרה איתכם? ואינני יודעת משאלתך מהן בעצם אותן בעיות שיש ביניכן. אשמח אם תחזרי ותפרטי, ואולי תתני דוג או שתיים. .

 

[azaria]

אירוח מומחית ביום רביעי 7/12 בבוקר

ביום רביעי, 7/12/20011 תתארח כאן בשעות הבוקר דר' טל שמר אלקיים, יועצת חינוכית. חוקרת, יועצת ומדריכת הורים בעיקר (אך לא רק) בתחום של הגירושין והשפעותיהם על הילדים. בכל הסיפורים שלנו יש ילדים. הילדים שלי, שלו, שלנו. כי הרי כולנו מערבבים חלקי משפחות. אחד המגיע לזוגיות חדשה עם ילדים מזוגיות קודמת, אחרת מגיעה כרווקה לזוגיות הראשונה שלה עם גרוש/אלמן פלוס ילדים. ועוד ועוד. אז מה השפעות הזוגיות הקודמת ופירוקה על הילדים? מה הילדים עושים לזוגיות הנוכחית? איך עוזרים לילד להתגבר על הפרידה של הוריו? על שאלות כאלה ונוספות נוכל לקבל תשובות מהמומחית האורחת שלנו, דר' טל שמר אלקיים. מי שמעוניין להכיר קצת את האורחת שלנו מוזמן לקרוא כתבה על הדוקטורט שלה. שרשרו כאן את שאלותיכם כבר מעכשיו, ובואו לראות את תשובותיה של דר' טל שמר אלקיים ולדון איתה בנושאים חשובים אלה.

האירוח ייתקיים כאמור ביום רביעי בין 08:00-12:00 בבוקר.

 

[שי גל שרברב]

שאלותיי:...

בתי הבכורה לקחה את הצד של אמה והיא נפגעה מהגירושים. נפגעה מכך שהתגרשתי מאמה ומרגישה כאילו התגרשתי ממנה, אני כל יום מתקשר ואומר לה שאני אוהב אותה ושאני מתגעגע, אבל היא לא מוכנה להגיע להסדרי הראייה, יש לציין שאני בזוגיות חדשה ולזוגתי יש בת בגילה של בתי הבכורה, דבר שמגביר את תסכולה של בתי. אני מודע לבעיתיות,משתדל לא לחבר ביניהן, קשה לי עם הניתוק שלי עם בתי, ואני כבר לא יודע מה לעשות. בתי הקטנה מגיעה אליי להסדריי הראייה, אבל בימי ששי כאשר היא צריכה לישון אצלי היא מבקשת לחזור הביתה לאחותה ולאמה. אני מחזיר אותה. גם זה קשה לי. הגעגועים לבנותיי גורמיםלי לכאבים פיזיים בכל חלקי הגוף, אני מניח שגם להן קשה אבל הן לא עושות כלום על מנת לחבור אליי לפחות בימים ובשעות של הסדרי הראייה. יש לציין עוד דבר, שגרושתי ואמא שלה מסיתות כמעט כל הזמן את הבנות נגדי, על ידי מסרים כפולים שמגיעים אל הבנות("הוא חרא","הוא מעדיף לגדל ילדות של אחרים מאשר את של עצמו", "אם תלכי לאבא לא נהיה כאן כשתרצי לחזור"... ועוד) אין לי כבר צל צילו של מושג מה עליי לעשות, בתי הגדולה עוד אמרה לי:"אם אתה רוצה שאבוא ביום רביעי,תביא לי אייפון" כשלא הצלחתי להביא לה ואו לקנות לה טלפון אחר עם מסך מגע, היא התקשרה לאמא שלה שתבוא לקחת אותה כי היא רוצה הביתה(אני לא הסכמתי להחזיר אותה באותה שניה אלא רק בעוד מספר דקות...). אני כבר עייף ממלחמות וממש עומד לוותר עליהן, הן כנראה בחרו את הצד ה"נפגע" ומעדיפות לחיות עם אמא שלהן ועם המחשבות שאני לא בסדר,ואמא היא מושלמת... אני ממש שבור מזה. אנא עזרתך. שי

 

[down under 1]

שכחת לציין בנות כמה הבנות

 

[דר שמר אלקיים]

בוקר טוב שי

כמה קשה וכואב. מהתאור שלך עולה גם האהבה הרבה לבנותיך וגם הרגישות אליהן ולצרכיהן. אתה מבין את הקושי של ילדתך הבכורה, אמפתי אליה ומבין את המקור לכעס שלה - ההרגשה שלה שבעצם הגירושין וכנראה גם מעצם זה שהתחתנת בשנית ובביתך גדלה ילדה אחרת, כאילו התגרשת ממנה ובחרת להחליף אותה. למרות הכאב שאתה חש (שהנו כבר ממש פיזי) אתה מחזיק את הקשר עם בנותיך בשתיי דיים ולא מרפה. מוכן ללכת איתן ועם צרכיהן וקשוב לרצונותיהן, למשל, לרצון בתך הקטנה לא לישון אצלך. ברור לי לגמרי מדוע אתה עייף וכואב, מי לא היה מתעייף במצבך? עדיין הבקשה שלי אלייך תהיה קשה- אל תוותר עליהן. אי אפשר להכריח אותן להיות בקשר איתך, אבל ממה שאתה מספר קשר כלשהו עדיין קיים. בתך הקטנה אמנם אינה ישנה אצלך, אבל מגיעה אלייך על פי הסדרי הראייה. ובתך הגדולה לא ניתקה את הקשר לגמרי. בנסיונות החוזרים ונשנים שלך להפגש, בטלפון היומי, בכך שאתה אומר להן שוב ושוב שאתה אוהב ומתגעגע- אתה מעביר לילדות מסר חזק וברור: "אני לא מוותר עליכן". כמו שכתבת, נראה שהילדות נפגעו מהגירושין והן (ובעיקר הבכורה) מרגישות שבעצם המעשה וויתרת עליהן. כמובן, שזה לא נכון (ומעשיך מוכיחים בדיוק את ההיפך) אבל הרי עם הרגשה סובייקטיבית אי אפשר להתווכח. עצם העובדה שהיום אתה מסרב לוותר וממשיך לנסות, מעבירה להן בטפטוף עדין, את המסר ההפוך- אני פה בשבילכן, אני רוצה מאד בקשר איתכן, אני אהיה פה בשבילכן מתי שרק תרצו אותי. המסר החשוב הזה, כדאי שימשיך ויעבור אליהן. לצד זאת חשוב לא להכנע לסחיטות, כמו זו שניסתה לעשות בתך ופעלת נכון כשלא עשית זאת. במקרים בהם היא מתנה את הגעתה במתנה, אתה יכול לומר לה "אני לא מסכים לקנות לך דברים על מנת שתבואי. אני מתגעגע אלייך ואשמח אם תבחרי לבוא למרות זאת". זה מאד פוגע שבתך מתנה את הגעתה והשארותה במתנה. יחד עם זאת ברגע שאתה מבין (ונשמע מדברייך שאכן כך) שהיא עושה זאת מתוך הכאב שלה ומתוך הנסיונות שלה לבחון אותך, זה יכול להיות פחות קשה. כשאתה לא נכנע למניפולציות הללו אתה ממשיך להעביר לה את המסר הנ"ל שאתה לא מוותר, שכמה שהיא תנסה לפגוע בקשר ביניכם אתה תמשיך להתאמץ ושהקשר ביניכם אינו תלוי מתנות. עצה אחרונה- אני לא יודעת אם כבר ניסית, אבל אם לא , חשוב לקחת את בנותייך לשיחה ולהבהיר להן כמה הקשר עמן חשוב לך וכמה כואב לך המצב הנוכחי. חשוב בשיחה כזו לתת מקום לכעסים שלהן, לפחדים, להתנגדויות. וחשוב להבהיר להן שמה שהן לא יעשו, אתה תמשיך לנסות. אני לא יודעת מה פער הגילאים ביניהן, אבל ממה שאתה מספר נראה לי שכדאי לערוך שיחה כזו עם כל אחת מהן בנפרד. אני באמת מאמינה שאם לא תוותר, הזמן שיעבור ירגיע בהן את הכעס ועיניהן יפקחו לראות כמה הן חשובות לך.

 

[שי גל שרברב]

תודה על תשובתך...

גיל הבנות הוא: הגדולה בת 10 וחצי אוטוטו אחת עשרה, הקטנה בת 5ו11 חודש..אוטוטו 6 הפיות שלי... היום אפגש איתן...אולי...אם הן יבואו... אגב, את השיחות האלה כבר עשיתי, כתבתי גם מכתבים,דיברתי על כך בטלפון... הכל כבר ניסיתי... אני אמשיך בדרכי עד שהן יבינו או עד שאמות...מה שיבוא קודם. רק רציתי לדעת שאינני טועה בדרכי. תודה.שי

 

[דניאלההה]

שלום רב ,

אני נשואה לגבר עם 2 ילדים מנישואים קודמים . 2 בנים בני - 16 ו11 מערכת יחסים בשנים הראשונות הייתה מעולה הקשר היה חם ואוהב מאוד. לגרושה כמובן היה מאוד קשה לקבל את העובדה שילדיה אוהבים את אשתו של אבא אבל התגברנו ונתנו לה כוח וביטחון שהיא האמא והיא המיוחדת. כעת אני ובעלי מגדלים ילדים במשפחתון ( ילדי רווחה שהוצאו מבתיהם) ועברנו מקום מגורים יחסית מרוחק אבל עם רכבת חצי שעה הם אצלנו . יש משבר גדול בן האבא לילדים מכיון שהם גדלו ולא כל כך באים אליינו אנו מרגישים שהאמא עושה עבודה שלילית ועוזרת לקרע. אנחנו מבחינתנו נתנו לילדים אופציה להגיע מתי שרוצים הבית פתוח יש קשר אבל מאוד רופף. לפני חודש עשינו שיחה אני ניהלתי אותה כי הרגשתי שיש קרע מסויים הילדים בכו וטענו שקשה להם ללא אבא וטענו שהיו רוצים יותר אבל כשהם שם אצל אמא קשה להם לרצות ולשנות דברים.

מה ניתן לעשות מעבר לשיחות והבהרה שיש אבא בתמונה?

הגרוש וגרושתו לא מדברים מתוך בחירה של בעלי . האם נכון ותקין כלפי הילדים?

 

[דר שמר אלקיים]

בוקר טוב דניאלה

ראשית אתחיל בכך שבמה שאת מספרת יש הרבה מן החיוב והאופטימיות. ראשית, הבסיס של הקשר בינך לילדים הוא טוב וזה מאד חשוב להמשך. שנית, יש הרבה רצון טוב מצדך (וזה בהחלט לא מובן מאליו) להפוך את הילדים לחלק מחייך ולהיות בקשר קרוב עמם. נשמע גם שהילדים מרגישים נוח איתך ופתוחים בפנייך. תראי איך בשיחה איתך הם הרשו לעצמם לבכות מולך ואמרו לך כמה קשה להם ללא אביהם וכמה היו רוצים יותר. הם אפילו הסבירו לך את הסיבה מדוע הם מגיעים פחות- קשה להם עם עצם השינוי, בזמן שהם אצל אמא. זה כ"כ הגיוני שמרחוק הם מתגעגעים וכמהים לקשר, אבל כשמגיע הרגע והם צריכים לצאת מהבית ו"לעזוב" את אמא הם מתקשים. אז מה עושים? הילדים אמנם גדלו, אבל יש לזכור שהן רק בני 6 ו-11, הם עדיין לא באמת "גדולים". התפקיד של בן זוגך ושלך זה לעזור להם. אני מבינה מדברייך שהמרחק בינכם לילדים הוא של חצי שעה נסיעה ברכבת. השאלה היא כיצד מתבצעת הנסיעה הזו. האם הם מצופים לערוך אותה לבד? האם בן זוגך נוסע עמם ברכבת? האם יש ימים קבועים בשבוע שהוא עושה זאת? לילדים בגיל הזה לא מספיק להשאיר דלת פתוחה. כמובן שהמסר שהבית פתוח והם יכולים להגיע מתי שהם רוצים הנו חשוב. אבל בגילם, חשוב לסייע להם להוציא את המסר הזה ואת הרצון שלהם בקשר (אשר מדבריהם הנו כל כך ברור וקורע לב) אל הפועל. חשוב ליצור מסגרת שבה ברור שבימים קבועים/ בסופי שבוע קבועים (על פי הסדרי הראייה) הם מגיעים אליכם בליווי של אחד מכם. באשר לשאלתך השנייה, אין ספק שמוטב לילדים שאמא ואבא ידברו. הכעס הזה בין ההורים והשתיקה הרועמת עומדים בינהם. מבחינת הילדים אמא ואבא "ברוגז" ובמצב כזה, בגילם (במיוחד בגיל הבכור) הם חשים צורך לקחת צד. ממה שאת מספרת ה"ברוגז" הזה לא מעורר בהם כעס במידה כזו שהם אינם רוצים קשר עם אבא (נהפוך הוא, הם נשמעים זקוקים לקשר הזה). אבל מאד יכול להיות שחלק גדול מהקושי שלהם לבוא אליכם קשור לברוגז הזה. ייתכן והברוגז מעצים בהם תחושה של נטישה כשהם יוצאים מבית אמא והולכים לבית אבא. בן זוגך לא צריך להפוך לחבר של גרושתו. מטבע הדברים יש ביניהם כעסים ומשקעים. אבל מכיוון שיש פה 2 ילדים חשוב להתאמץ ולעשות הכל על מנת שהקשר בין ההורים יהיה סביר. כדאי, אם זה אפשרי, שיפגשו ביניהם לשיחה לליבון הדברים ויסכמו על מה כן מדברים (על העניינים הקשורים בילדים). זה מאד קשה להבליג ולהתעלות מעל הכעסים, אבל שניהם הורים של הילדים ועל כן טובת הילדים ובריאותם הנפשית נמצאת כל הזמן מול עיניהם, וטובת הילדים הנה שהוריהם ידברו.

 

[דניאלההה]

ועוד שאלה ברשותך ,

מאחר ואני מגדלת ילדי רווחה וגם כאן הם ילדי מצוקה שבאים לרוב מתוך בתים של הורים גרושים שמסוכסכים בינהם ורבים על כל מה שזז. מה נכון להגיד לילד בעת מריבות הורים? האם זה נכון כשהילד יוצא לחופשה מהמשפחתון לבית לצייר תמונה של הורים ביחד והכל בסדר?

 

[דר שמר אלקיים]

תשובה נוספת

שלום לך שוב

איזה מעשה מבורך אתם עושים בכך שאתם אוספים לביתכם ילדי רווחה. אכן, פעמים רבות הגירושין אינם מהווים סיום לסכסוך בין ההורים ולמעשה הקונפליקט ביניהם עלול להתגבר ואפילו להתמקד באופן ישיר יותר בילדים. יש כמה דברים שניתן לעשות על מנת לסייע לילדים כשההורים רבים (ולצערנו את המריבות אי אפשר למנוע ובמקרה שלכם אני מניחה שאי אפשר לדבר עם ההורים, לכן נשאר רק לחזק את הילדים)

חשוב לשים לב שהילדים לא נמצאים באמצע בין ההורים. כלומר, שהם לא נדרשים להעביר מסרים בין ההורים או לשמש "כמרגלים". אם זה קורה כדאי לחזק את הילדים שזה לא תפקידם ושמותר להם להגיד לאבא/ אמא שהם לא יעבירו מסר בינהם.

חשוב לשים לב שהילדים אינם מאשימים את עצמם במריבות. לילדים יש נטייה לחשוב שהמריבות בין ההורים הנן באשמתם (במיוחד כי פעמים רבות המריבות קשורות לנושאים של הילדים). אם הם עושים זאת, כדאי לחזק אותם ולשוחח עמם על כך.

חשוב לשים לב שהילדים אינם לוקחים צד במריבה. זה קשה מאד כי פעמים רבות מתרחשת הסתה של הורה אחד כנגד ההורה השני. אפשר לומר להם שאמא ואבא אוהבים אותם, שהוויכוח הוא בין ההורים ואינו קשור אליהם וכמו בכל מריבה בין אנשים אין (לרוב) צד שכולו צדק וצד שכולו אשמה.

באופן כללי כדאי לתת לילדים זמן ומקום להוציא החוצה את הכאב והפחד שיש בהם בעקבות המריבות. אם ע"י שיחה, אם ע"י משחק, אם ע"י אומנות. לאשרר להם שזה בסדר להרגיש כאב/כעס/פחד כשההורים רבים, שזה באמת לא נעים. קשה לי לענות על שאלתך השנייה מכיוון שהיא מאד תלויית מצב. היא תלויה בגיל הילד, במצבו הרגשי ובמצב בבית.

 

[דר שמר אלקיים]

בוקר טוב

שמחה להתארח בפורום שלכם. כמו שכתב עזריה, כמעט בכל הסיפורים של המשפחה המורכבת ושל החיים אחרי הגירושין נמצאים הילדים. הקשיים שלהם, השמחות, ההתרגשויות, הגעגועים, הכאבים, כל אלו ועוד נוגעים בנו, כהורים וכבני/ות זוג בבטן הרכה. אני כאן לענות על שאלותיכם בנוגע לילדים ולהשפעות הגירושין ו/או המשפחה החדשה שנוצרה, עליהם. שיהיה לכולנו יום נעים

טל

 

[צלילי מיתר]

בוקר אור

אני גרושה ואמא לבן 7 ובת 13 . לעיתים בשעת מריבה או ויכוח עם המתבגרת היא מתריסה - אני רוצה לעבור לגור עם אבא,נמאס לי לגור כאן, וכד' . איך להתיחס לכך? (פעם אמרתי לה - זה יעציב אותי מאוד אבל אם זה מה שתבחרי , אני אכבד את הבחירה שלך).

 

[דר שמר אלקיים]

בוקר טוב צלילי מיתר

נתחיל בזה שהתשובה שנתת לבתך נהדרת. בתך נמצאת בגיל ההתבגרות, גיל שגם כך אינו קל ומלווה בבחינה שלה את עצמה מולך ובצורך שלה לעצמאות ולנפרדות ממך. בתוך התהליך הזה, כבת להורים גרושים, יש לה "נשק" מולך באיום הזה שהיא רוצה לעבור לאבא. זה איום שלמעשה אינו שונה במהותו מאיום של מתבגרת שהוריה נשואים לברוח מהבית. למעשה, ילדינו בוחנים את אהבתנו ואת יכולתנו לקבל אותם כמו שהם ולעמוד מול אמירות/ התנהגויות קשות שלהם מבלי להשבר או לוותר (אי אז בגילאים רכים יותר יתכן והיא אמרה לך, כמו שלעיתים ילדים רכים אומרים, "אני לא אוהבת אותך". אמירה בגיל הרך שדומה במהותה, בכוונותיה ומטרותיה למה שהיא אומרת לך היום). בתך, כמתבגרת, מבקשת לעמוד מולך ולהיווכח שוב ושוב שאת לא נשברת, שאת אינך מוותרת עליה, גם כשהיא אומרת אמירות קשות. בתוך התהליך הזה, היא לומדת דבר חשוב מאד- שגם אמא היא בן אדם. שגם לך יש רגשות, שגם לך לא נעים לשמוע דברים פוגעניים. לכן, התשובות שלך אליה כדאי שישלבו מחד, מידי פעם, גם את התחושות שלך מול האמירות הקשות; ומאידך יראו לה את הגבולות (מי האם ומי הבת) ויוכיחו לה שאת מקבלת אותה כמו שהיא על התנהגויותיה. לכן התשובה שנתת לה הנה "נכונה" - הבהרת לה שה יעציב אותך וכיבדת את דבריה. אפשר להוסיף בפעמים הבאות שזה מעציב אותך כי לך חשוב שהיא תגור איתך ואת אוהבת אותה (גם בשעת כעס) ואולי גם לשקף לה, בדרך זו או אחרת, שאת יודעת שהאמירה הזו באה מתוך כעס. להוסיף משהו בסגנון "את מאד כועסת עליי עכשיו". מה שחשוב הוא לנסח לעצמך משפט קצר שכולל את הדברים הנ"ל ולחזור עליו בכל פעם שהיא אומרת אמירה בסגנון שתארת.

 

[צלילי מיתר]

תודה רבה על התשובה המפורטת

 

[azaria]

האם חזרה על משפט קבוע לא תעצבן?

אם הילד כבר יודע בעל-פה את המשפט הקבוע, אז תוכן המשפט די מאבד מערכו. למעשה הילד כבר לא ממש יקשיב אלא ישמע "שוב אותו בלה-בלה-בלה". אולי כדאי להגיד כל פעם מחדש את אותם רעיונות אבל בצורות שונות. כך הילד יצטרך להקשיב כל פעם ולהפנים את תוכן הדברים, גם אם לא יסכים איתם או יחשוב שאינם אמיתיים - לפחות שיחלחלו לתודעתו. גילוי נאות: בניגוד לדר' שמר אלקיים, לי אין השכלה בתחום. כל דברי באים מההגיון והנסיון הפרטי של רווק שהתחתן עם גרוש+2, וחי במשפחה המורכבת הזו כולל שני ילדים משותפים - כבר למעלה מ 14 שנים. אז נא לקחת את דברי בעירבון מוגבל.

 

[דר שמר אלקיים]

כמו בהרבה מקרים- תלוי

כלומר, תלוי בילד/ה הספציפי/ית. יש ילדים שעבורם משפט אחד החוזר כמעין מנטרה מהווה מקור לרוגע ובטחון. לאחר מספר פעמים בהן המשפט נאמר להם חלקם לומדים לשנן את המשפט הזה לעצמם ובכך להפחית את ההתנהגות/ האמירה. לעומת זאת יש ילדים שאכן אותו המשפט עלול להרגיז אותם ולכן מוטב לחזור על המסר בנוסחים שונים. למעשה, חלק ממה שהצעתי הוא לעיתים להביע במשפט הזה גם את רגשות האם (ובכך ללמד את הילדה גם על "אמא היא בן אדם"). לראייתי לא כדאי לומר זאת בכל פעם שהמסר הכללי מועבר, מכיוון שהמסר המרכזי הנו "לא משנה איך תתנהגי, ומה תאמרי, את עדיין אהובה עליי, חשובה לי ואני רוצה אותך פה איתי" ולא מסר של "נפגעתי ממך". לכן לגבי התוספת על רגשות האם (למשל: "לא נעים לי כשאת אומרת X") ההמלצה שלי אינה לומר זאת בכל פעם . אם בחרנו באפשרות הראשונה ואנחנו רואים שזה פועל שונה ממה שחשבנו ורק מלבה את הכעס, לא קרה אסון, נוכל לעבור לחלופה שנייה, אותה הצעת, של חזרה על המסר בדרכים שונות. החשוב הוא, כמו בהרבה מקרים אחרים, להיות קשוב לילד/ה שלנו ולפעול/ לשנות את התנהגותינו ודבריינו בהתאם. ואם נדבר באופן כללי על מסר שמועבר לילד ושאנו רוצים להטמיע יש עוד לפחות שני דברים שכדאי לקחת בחשבון: א. תדירות האמירה / התנהגות של הילד/ה. אם התדירות גבוהה, יש סיכוי רב יותר שחזרה על אותו משפט תשמע טרחנית. גם אנחנו כמבוגרים לא נאהב לשמוע את אותו הדבר יום אחר יום (ואני כמובן מקצינה בכוונה). אם, לעומת זאת, תדירות ההתנהגות/אמירות של הילד נמוכות יותר, נכון יותר לחזור על אותו המשפט. ב. גיל הילד. ככל שהילד צעיר יותר נכון יותר לחזור על אותו המשפט (שוב, כמובן תלוי ילד) גילוי נאות משלי- אני מאד מאמינה בנסיון הפרטי, באינטואיציה ההורית ובהגיון הבריא. אני מניחה שההערה שלך מגיעה גם מתוך ההכרות שלך עם ילדיכם ומתוך ההנחה שלך כיצד *הם* יגיבו למשפט קבוע. בהחלט יתכן שעבורם זה אינו מתאים.

 

[azaria]

ואו, תודה על תשובה יסודית ומושקעת.

ולגבי התאמת משפטים חוזרים ונשנים לילדים שלי, במקום לענות אשאל שאלה. האם המושג "חפירה!!!!!!" נשמע מוכר? גם בלי לחזור על אותן מילים עצמן אני זוכה לשמוע שאני חופר בערך בשניה שאני פותח את הפה.

 

[החתולית]

זה בעיקר כי אתה חופר

 

[azaria]

תודה גדולה לדר' טל שמר אלקיים, ולכל השואלים

יופי של שאלות היו לנו כאן. מגוון של מצבים ודילמות מן החיים של משפחות מורכבות. תודה לדר' טל שמר אלקיים שהקדישה לנו מן הזמן והידע שלה. אני מאמין שתשובותיה יעזרו גם לשואלי השאלות הספציפיות וגם לקוראים (כרגע ואף בעתיד) הנתקלים בסיטואציות דומות.

 

[דר שמר אלקיים]

תודה עזריה

שמחתי להתארח אצלכם בפורום ומקווה שסייעתי. ניתן ליצור עמי קשר בנושא במייל: talsheme@gmail .com טל