אירועים משפחתיים

[nogo1]

אירועים משפחתיים

אין לי מושג למה ???? בני משפחה לא מבינים שיש להקדיש לחולה אלצהיימר זמן וחום כל הזמן במינון נמוך ולא להביא חולה אלצהיימר לאירוע משפחתי פעם ב...ואז בבת אחת לתת לו מסות של "תשומת לב" הדבר כפי שאני רואה אותו מביך את החולה וגורם לו לאי נוחות לפעמים זה מתבטא רק מספר ימים אחרי האירוע

 

[sreuveni]

חוזרת לנושא אירועים משפחתיים

חגגתי בר מצווה לבני לפני כחצי שנה.מצבה של אימי עוד היה "טוב" לעומת היום. בחרתי באירוע מצומצם גם בגלל מחלתה של אימי. לא ראיתי אותה עומדת באירוע גדול ונוצץ. לא כולם ידעו על מחלתה, וחששתי מפני תגובות. ואי הבנות. היום אני לא מתחרטת. אני רואה איך אנשים מגיבים למחלה, טוב לאימי במסגרת החמה והמצומצמת של משפחתה. מצד שני, קשה לא לקחת כאילו היא לא קיימת כלל. היא עדיין ביננו, ויש אפילו ניצוצות של אמא א' שמבינה מה קורה סביבה, מתרגשת ואוהבת. כל אחד והשיקול שלו. לכו לפי רחשי הלב ויהיה טוב.

 

[ענתי44]

זה באמת אינדווידואלי

להבדיל,נכחתי באירוע והגיע אליו גם אדם עם פיגור (איך היום נהוג לומר??) והתחיל לרקוד לבדו באולם. היו אורחים שלא הכירו אותו וצחקו עליו. אמא שלו רצתה לקבור את עצמה מרוב בושה ושלחה את אחיו שיושיב אותו בכוח ליד שולחן צדדי. אני הבטתי בו, הוא לא היה מודע לאלו שצחקו, והיה שקוע כולו בהנאה מהמוסיקה והריקוד. כל כך כאב לי שהענישו אותו על טיפשות של אחרים. אבל רוב האורחים קיבלו אותו יפה. אני חושבת שטוב עשית.כי חשוב כן לערב את היקרים לנו, בתנאי והם מסוגלים לעמוד בזה, בחיים. אני לוקחת את אמא שלי לכל מיני מקומות. לקניון, לבית קפה או כל מקום שהיא נהנית בו. כן לפעמים זה לא נעים ( איך שהגענו לאחת החתונות אשתקד היא לא הפסיקה לשלשל ואני ביליתי ערב שלם בשירותים וניקיתי) לפעמים קשה לה הרעש, לפעמים נועצים בה מבטים, העיקר זרים, אבל אני לא סתם נראית פיל, פיתחתי לעצמי עור עבה. בדרך כלל אמא מאוד נהינית ומבלה טוב.ומחבקת אותי ואומרת בדיבור משובש," איזה יופי לצאת". רוב האירועים המשפחתיים שהלכנו עברו בנעימים.וגם מחרתיים אנחנו הולכות לחתונה של הבת של המטפלת שלה, היא ובעלה באו אישית וביקשו להזמין את אמא והיא כל כך אוהבת אותה ורוצה ללכת. אומנם לא נכיר כמעט אף אחד אבל נלך לנו ואני מקווה שנהנה.