הגענו הבייתה! איריס ו אמיר
הי! תודה לכולם על ההתעניינות. הניתוח עבר בסדר, אם כי הוסיפו גם הרדמה כללית, אחרי שהספינאלית לא הפסיקה. אכן, הילד נולד די ענק ( 4.145 שבוע לפני הזמן, שזה קצת יותר מ 9 פאונד, ו 56 ס"מ אורך, ואם היו מחכים לצירים הוא היה ממשיך לגדול), כך שהרופאים די עומדים מאחורי ההמלצה שלהם לקיסרי. התנאים הפיזיים פה לא יאמנו, הרבה יותר טוב מאשר בארץ! חדר פרטי לי ולבעלי, מה טוב מזה. גם הייעוץ שקיבלנו - יועצת הנקה, עזר ממש, ועכשיו נראה שזה הולך, מה שלא קרה מייד. ומה עוד ממש טוב קרה? ההורים שלי בסוף הגיעו לעזור. הם נחתו עם הניתוח, והגיעו לבקר אותי בסיומו, ולטפל באח הגדול. עכשיו נראה לי שבחיים לא הייתי מסתדרת בלעדיהם, ואיך בכלל חשבתי לעשות את זה לבד. שלא לדבר על זה שליניבי (הגדול יותר), זה ממש נהדר. ברור שבלעדיהם, בעלי לא היה יכול לישון איתי בלילות, ומכיוון שבהתחלה לא יכולתי לקום מהמיטה, יתכן שזה היה פוגע באפשרות להניק. ההרגשה אחרי הניתוח לא הייתה משהו, וגם עכשיו, זה לא ממש כיף פיזית, בפרט שצריך עדיין גם לטפל בגדול. אבל זה שיש מי שיעזור, עושה הבדל של שמיים וארץ. בכל אופן, אנחנו בסדר, שמחים מאוד, יש לנו ברית כהלכתה (הרפורמית) ביום שני, למרות שצריך לשלם על זה פה, אבל שיהיה, ויש לנו אפילו שם! (שהחלטנו עליו רק כי בביה"ח דווקא מאוד לחצו, בשביל ה social security), והוא - אמיר, ומכיוון שהיה לנו קשה להחליט השתמשנו באופציה האמריקאית ל middle name , והוא נקרא אמיר דורון. זהו, כיף כיף כיף לנו!! איריס.
