אירלנד בשבילי (וויכוחים עליה)
מדהים אותי איך בכל פעם מחדש איך ויכוחים על מוסיקה אירית/אירלנד גולשים לפסים אישיים גם בפורום הזה וגם בפורום השני (ynet). מה יש באירלנד הזו שגורמת לכולם להשתגע? למה אנשים מסוגלים לגונן כך על המדינה הירוקה הזו? זה תמיד מרגיש לי כאילו אנשים שהיו שם או קשורים לשם רוצים לשמור אותה לעצמם - סוג של "אני מכיר את אירלנד הכי טוב/מכיר את האירים הכי טוב/בר-סמכא לענייני אירלנד". פעם אם מישהו היה כותב בפורום "החלטתי להקים להקה" כולם היו עטים עליו לראות אם הוא "מוסמך" לנגן מוסיקה אירית, אם הוא היה שם, אם הוא יודע מה ההבדל בין jig ל reel ואם הוא מכיר בכלל את ה-bothy band. פעם אם מישהו היה מעז להגיד ש-spirit of the dance זה מופע הריקודים האירי הטוב ביותר שראה, או שU2 מנגנת מוסיקה אירית - היה חוטף מטר של הסברים ופרשנויות ל-"מה זה באמת אירי". היום נראה שכולם לאט לאט התעייפו. אני שומע מוסיקה אירית ואובססיבי לגבי אירלנד מ-99 בערך, ושכשאני מנגן על הוויסל או על חמת החלילים זה עושה לי משהו, וזה מספיק לי. כשאני שומע לונאסה או פלנקסטי אני מתופף על הברכיים בלי לשים לב בכלל, ולא יכול שלא להעלות חיוך. כשאני רואה משדר על אירלנד בטלוויזיה או מסתכל בתמונות - זה לא ממש מעניין אותי אם יש שם אלימות, או לכלוך. אני יודע שיש מקום אחד שאני יכול לברוח אליו, גם אם לא פיזית, מקום שתמיד ישאר בשבילי קסום - מלא בסיפורים שמתחילים ב"אירי שיכור אחד ניסע להראות לי איך להגיע ל...". יש משהו מיוחד בתרבות הזו (ובשבילי במיוחד במוסיקה), וצריך לשמר אותה - חשוב לשמר אותה - כי היא הולכת ונעלמת, הולכת ומתפוגגת לטובת הגלובליזציה. אני ממוצא פולני - תקראו לי פסיכי - אבל לי חשוב יותר לשמר את הגאלית האירית מאשר את היידיש של סבא שלי. יש משהו קצת צבוע בזה, שכן בכל זאת אני דור שלישי, אבל זה מה יש. סתם נקודות למחשבה.
מדהים אותי איך בכל פעם מחדש איך ויכוחים על מוסיקה אירית/אירלנד גולשים לפסים אישיים גם בפורום הזה וגם בפורום השני (ynet). מה יש באירלנד הזו שגורמת לכולם להשתגע? למה אנשים מסוגלים לגונן כך על המדינה הירוקה הזו? זה תמיד מרגיש לי כאילו אנשים שהיו שם או קשורים לשם רוצים לשמור אותה לעצמם - סוג של "אני מכיר את אירלנד הכי טוב/מכיר את האירים הכי טוב/בר-סמכא לענייני אירלנד". פעם אם מישהו היה כותב בפורום "החלטתי להקים להקה" כולם היו עטים עליו לראות אם הוא "מוסמך" לנגן מוסיקה אירית, אם הוא היה שם, אם הוא יודע מה ההבדל בין jig ל reel ואם הוא מכיר בכלל את ה-bothy band. פעם אם מישהו היה מעז להגיד ש-spirit of the dance זה מופע הריקודים האירי הטוב ביותר שראה, או שU2 מנגנת מוסיקה אירית - היה חוטף מטר של הסברים ופרשנויות ל-"מה זה באמת אירי". היום נראה שכולם לאט לאט התעייפו. אני שומע מוסיקה אירית ואובססיבי לגבי אירלנד מ-99 בערך, ושכשאני מנגן על הוויסל או על חמת החלילים זה עושה לי משהו, וזה מספיק לי. כשאני שומע לונאסה או פלנקסטי אני מתופף על הברכיים בלי לשים לב בכלל, ולא יכול שלא להעלות חיוך. כשאני רואה משדר על אירלנד בטלוויזיה או מסתכל בתמונות - זה לא ממש מעניין אותי אם יש שם אלימות, או לכלוך. אני יודע שיש מקום אחד שאני יכול לברוח אליו, גם אם לא פיזית, מקום שתמיד ישאר בשבילי קסום - מלא בסיפורים שמתחילים ב"אירי שיכור אחד ניסע להראות לי איך להגיע ל...". יש משהו מיוחד בתרבות הזו (ובשבילי במיוחד במוסיקה), וצריך לשמר אותה - חשוב לשמר אותה - כי היא הולכת ונעלמת, הולכת ומתפוגגת לטובת הגלובליזציה. אני ממוצא פולני - תקראו לי פסיכי - אבל לי חשוב יותר לשמר את הגאלית האירית מאשר את היידיש של סבא שלי. יש משהו קצת צבוע בזה, שכן בכל זאת אני דור שלישי, אבל זה מה יש. סתם נקודות למחשבה.