אותי יותר מדאיגים קמטים בנשמה
ולא בעור הפנים. יופי חיצוני - אה, זה חולף ונגמר וזהו . אבל, כמו הקלישאה ההיא , היופי הפנימי הוא זה שקורן החוצה ולפעמים אני מסתכלת מסביבי ורואה אנשים יפים וקורנים , לא יופי הולוודי מפלסטיק ומתיחות אלא יופי של נתינה , של סליחה, של אהבה, של חיוך. ואלה החשובים. הכיעור? - נמצא בפנים וגם קורן החוצה, בשפתיים צרות שנעשו ככה רק מלהיות לא מרוצים וחשיבה רעה, על עיניים צרות וקמוטות מצרות עין תרתי משמע וחשיבה אנוכית, מקנאה, חוסר פרגון וחוסר אהבה בעיקר. אז אלה מתים בשלווה ואלה מתים מבפנים שנים רבות לפני המוות האמיתי אז מה יותר כדאי? כל אחד לעצמו.
