אישתי עזבה את הבית

shayCn

New member
אישתי עזבה את הבית

אנחנו נשואים בערך חצי שנה והיינו בקשר של שנה לפני הנישואים.
אני אוהב אותה והיא גם אוהבת אותי(ככה היא אומרת בכל פעם כשהיא נשאלת),
אבל בכל זאת, אנחנו מתווכחים המון, יש הרבה און ואוף.
ביום שישי האחרון אחרי שערב קודם ראינו סרט יחד והלכנו לישון, היא מפתיעה ואומרת ש"התעוררה" על עצמה והיא רוצה להתגרש. הציבה לי תנאי: שאני צריך טיפול והיא תבחר לי את המטפל. לא ממש הבנתי למה היא רוצה לבחור את המטפל(כבר הבטחתי לה בעבר שאלך לטיפול), ואם היא מתייחסת לויכוחים שלנו, אז למה בצורה מפתיעה שכזו בלי לדבר קודם.
בזמן שהייתי במקלחת, היא אספה את הכלב(של שנינו), תיק עם כמה בגדים ועזבה את הבית בלי להגיד כלום.
מאז היא לא מעוניינת לדבר,מסננת שיחות ולא יוזמת שום תיקשורת. אמא שלה ואחותה לא מנדבות מידע וטוענות שאנחנו צריכים לפתור את הבעיות בעצמנו.
כרגע אין שום תקשורת ביננו ואני לא יודע איפה היא מתגוררת(יכול להיות שאצל אימא שלה).

אני מרגיש שאני רוצה לומר לה המון סליחה על דברים שאמרתי ופגעתי שלא במתכוון, בכעסים מויכוחים בעבר אבל אין לי את הדלת הזו לתקשר איתה.
יש רקע של בעיות וטראומות ילדות אבל אני לא רוצה להכנס לפרטים.

אני ממש לא רוצה להתגרש.לשנינו יש עבר עם הורים שהתגרשו והסכמנו כבר פעמים רבות שאנחנו לא רוצים לחזור על הטעיות שלהם ובכלל, אני אוהב אותה.

השאלה שלי, מה יכול להחזיר אותה? לא נתקלתי בעבר בניתוקים כלכך קיצוניים וחדים מזוגיות של נשואים לבריחה שכזאת.
 
אשתי עזבה את הבית

היי!!
ראשית, צר לי על כך שאשתך עזבה באופן כזה ועל הכאב שאתה חווה.
אתה מתאר מערכת יחסים שיש בה הרבה ויכוחים שזה דבר שיכול לאפיין זוגות בתחילת הנישואין. אולם נשמע שזה עמוק יותר. ההחלטה להתחתן אני מניחה הייתה של שניכם ואכן חבל לזרוק הכל ולא לנסות לעבוד על הקשר- במיוחד בהיותכם ילדים של הורים שהתגרשו וזה לא פשוט.
אני מציעה לך לעלות על הכתב את הרגשות שלך כלפיה אבל לכתוב באופן כנה ומפורט על הדרך של שניכם ומה אתה חושב שאתה צריך לשפר ושאתה מוכן לעבוד בשביל זה. אני מניחה שריבים הם לא חד צדדיים ולכל אחד מבני הזוג יש אחריות על העימותים. כאשר אתה כותב או מדבר אל תתן לרגשות להציף מידי תדבר (או תכתוב) מהלב אבל גם מהראש.
אם אתה רוצה אותה אתה צריך קודם לשים את הכעס על העזיבה הפתאומית בצד ולהבין באמפטיה את הגורמים לכך- אם תהיה קשוב אליה אני סבורה שהיא גם תקשיב לך.
כרגע שניכם כואבים - תתן לה לחשוב על הדברים כמו שאתה עושה עכשיו- תשלח לה את מה שאתה כותב באימייל או לנייד.לאחר שיעבור זמן תתקשר אליה ותבקש להיפגש לדבר על הדברים.
בכל מקרה נשמע שטיפול זוגי יועיל לכם- משקעים של עבר , של גירושין של הורים וכו' משפיעים על הזוגיות. בטיפול ניתן יהיה לפתוח,לגעת בדברים ולהכיר יותר טוב אחד את השני ולהתקרב.

מאחלת לך בהצלחה
 

אלאורלי

New member
שנה טוב, אתה רוצה לבקש סליחה? קרא את הסיפור.

[החורים נשארו]




היה פעם איש ולאיש בן. הרבה הבן לעשות מעשים רעים.
יום אחד קרא האב לבנו ואמר לו : " בני בכל יום ויום אני רואה שאתה עושה מעשים רעים. ובכן , ראה מה אני עושה עכשיו !" לקח האב לוח עץ גדול והוסיף ואמר : " מעתה בני , בכל פעם שתעשה מעשה רע , אני דופק מסמר אחד בלוח העץ !"
ואכן , מאותו יום , בכל פעם שהבן היה עושה מעשה רע , היה האב נוטל פטיש ודופק מסמר אחד בלוח העץ.
עבר זמן רב , עד שיום אחד קרא האב לבנו ואמר לו : "בני הבט וראה במו עיניך – הלוח מלא במסמרים , וכבר לא נותר בו מקום לדפוק אפילו מסמר אחד !"
הציע הבן לאב : " אבא מהיום אעשה רק מעשים טובים , ובכל פעם שאעשה מעשה טוב – תוציא מסמר אחד מן הלוח !"
הסכים האב , ואכן, מאותו יום , בכל פעם שהבן היה מספר לאביו כי עשה מעשה טוב , היה האב ניגש אל הלוח ומוציא ממנו מסמר אחד.
כך, בתום ימים רבים , קרא הבן לאביו ואמר לו : " הנה , אבא , הבט וראה – הלוח ריק, לא נותר בו אפילו מסמר אחד !"
"נכון בני " , אישר האב , " מסמרים כבר אין , אבל החורים , בני , החורים נשארו . . . :

מקווה שהבנת את הנמשל מהסיפור, בהצלחה.
 

STING3ER

New member
יש בעיה בסיפור שלך

הם הפסיקו את כל הקטע של לדפוק מסמרים בלוח והוציאו מסמרים, אבל הבן בטח עדיין נשאר מניאק, אולי פה ושם התנהג בסדר שביחס להתנהגות זוועתית כמו של הבן כל שקט קטן ממנו זה משהו טוב.
אז כמו שכתבת "בתום ימים רבים" ימים רבים!! זאת אומרת שלקח לו זמן לעשות מעשים שפחות או יותר בסדר....
&nbsp
לא יודע מה הקטע של סיפורים כאלה, פשוט יכלת לסכם את זה במשפט בשורה אחת:
מישהו עושה דברים רעים וסופר אותם, ראה שעשה יותר מידי רע והחליט לתקן את זה, ואז התסכל אחורה וראה שהוא השתפר.
 

aaa123

Member
לא רואה שום בעיה בסיפור

ולא ברור לי איך אתה מסיק שהבן עדיין נשאר מניאק.
&nbsp
השורה האחרונה שלך לא מסכמת את הסיפור כי היא לא כוללת את הנמשל שמעשים רעים אי אפשר לתקן בהכרח על ידי מעשים טובים,ויש דבר כזה שנקרא נזק בלתי הפיך.
 

oneofus

New member
בחייך, בן 38 ומתנהג כמו ילד

תמשיך את החיים, אין ילדים שניכם ילדים גדולים ואם אשתך עזבה את הבית לא טוב לה! ואת זה שום "טיפול" לא יתקן. ידעת שזה יבוא אז על מה תלין?
תן לה להחליט מה היא רוצה לעשות ותזכור את 2 מילות הקסם . "את צודקת"
יש דברים שלא שווה להשקיע בהם לירה. בגיל הזה בסיטואציה הזו זה אחד מהם.
הגברת צעקה הצילו כמה פעמים ואתה לא הקשבת.
 
אל תהיה קשה עם עצמך

אינך "אשם". צריכים שניים לטנגו, לבד אי אפשר.
שחרר, כמה שיותר מהר. זה יקח שנה לפחות.
ואיך אומר טונה - גם זה יעבור, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס, ערוצי זהב
 

OrenShechter

New member
למה רק אתה צריך להתנצל?

למה בעיינך רק אתה צריך להתנצל? היא אף פעם לא אמרה דברים שפגעו בך? היא לא פגעה בך בכך שהלכה בלי להגיד כלום? למה אתה מבטל את עצמך ועוד בשביל מישהי שמתיחסת אליך ככה?
 

OrenShechter

New member
שים לרגע את הלב בצד ותחשוב על הראש

תשכח ממנה, על תתקשר, אל תשאל עליה, תתרחק ותתעלם. תמשיך לחיות את החיים שלך, תמצא לך ריבאונד, תחזור לצאת עם בחורות, תהנה ותבלה... תזכור אמת אחת מוחלטת, יום יבוא היוצרות יתהפכו והיא תחזור אליך ותצתרך אותך. או שהיא תתגעגע, או שהיא תצתרך את הגט שרק אתה יכול לתת לה, ומכאן היא תהייה תלויה אך ורק בטוב ליבך (שכנראה יפחת עם הזמן).
 

alona 27

New member
אם אתה חושב שיש משהו במה שהיא אומרת, שבאמת פגעת

ובאמת הדבר שמפריע לה הוא חיסרון לא קטן אצלך ואפשר ללכת לטיפול אז צריך, או בשביל הקשר איתה או בשבילך, כדי שלא תיקח את הטעויות האלה הלאה לקשר הבא.
בכל אופן גם אם אחרי זה תחזרו לדעתי כדאי שגם תלכו לטיפול זוגי, כי אם היא לא דיברה איתך לפני שהלכה וככה נעלמה אז יש בעיה רצינית בתקשורת ביניכם שצריך לעבוד עליה.
 

niva99

New member
נראה לי שהצגת כאן תמונה מאד חלקית

תחילה כשקראתי את דבריך התרעמתי על הקיצוניות בתגובותיה: על כך שהחליטה כי עליך ללכת לטיפול ואף קבעה לאיזה מטפל, על שנעלמה ברגע בו היית במקלחת ואי אפשר לאתרה מאז.
אבל-
חסר לי מידע אודות מה קדם לזה?
מה גודל הפגיעה וכמה זמן היא נמשכה עד שהובילה לתגובה כזאת.
לומר שהיא חוותה טראומה זה לא מספיק -
זה נחווה כתירוץ משהו בסגנון "הוא משרת במוסד ולכן אין לשאול אותו על עיסוקו" - המידע חסוי.
על מנת שנוכל להתייחס עניינית ולהשיא עיצה רלוונטית,
נסה לפרט יותר על מה אי ההסכמה ביניכם - ובעיקר - מה תרומתך לעניין?
 

John the Savage

New member
צר לי לשמוע

חסרים המון פרטים בסיפור שלך. לא סיפרת איך התפתחו הריבים ביניכם, מה יוצר את המתחים ואיך הגעתם לנקודה שהגעתם אליה. למה היא שולחת דווקא אותך למטפל במקום לבקש טיפול זוגי? האם אכן פגעת בה בצורה רצינית? דרכת לה על יבלות? האם היא פגעה בך (מעבר לעזיבה שלה)?

אני מזהה את הניק שלך מפורום היכרויות (הצצתי שם מידי פעם כקורא פאסיבי, אם כי מעולם לא השתתפתי). מזה, בצירוף עם מה שכתבת כאן, הינה מה שאני מנחש שקרה. זו יריה באפילה ויכול להיות שכל מה שאני כותב זו שטות מוחלטת, אבל הינה התסריט שרץ לי בראש:

במשך שנים חיפשת בת זוג, עברת המון דייטים ויצאת לתקופות קצרות עם בחורות, אבל שום דבר לא נשאר לתקופה ארוכה. ואז פגשת אותה. גילית שיש לכם המון במשותף. הרגשתם שאתם יכולים לשתף אחד את השני ולדבר על הכל. אתה היית שבור והיא היתה שבורה, אבל ביחד הרגשתם כמו שלם.

החריקות התחילו עוד לפני החתונה. כל מיני ריבים וכעסים צצו על פני השטח, חלקם קשורים להיסטוריה של כל אחד ממכם לפני שנפגשתם, אבל התעלמתם מכל הדגלים האדומים והחלטתם להתקדם הלאה ולהתחתן. האמנתם שהדברים הטובים שיש ביניכם חזקים מספיק בכדי להתגבר על כל הקשיים.

בינתיים הריבים והעימותים שהיו ביניכם הלכו והתגברו. דברים שבעבר קירבו ביניכם, נקודות התורפה וטראומות העבר של כל אחד ממכם, הפכו למרחיקים. ומעבר לכל זה, היא הרגישה שהיא פשוט לא מאושרת איתך. לא יודע מה גורם לה להרגיש ככה. יכול להיות שאלו הריבים, אבל יותר סביר שהריבים הם רק הסימפטום. יכול להיות שכש"ירח הדבש" ביחסים הסתיים, היא התחילה לראות בך יותר דברים שהזכירו לה אנשים בעברה. יכול להיות שהיא דכאונית והיא תולה את הדיכאון שלה בקשר ביניכם גם כשזה לא דברים שהם בהכרח באשמתך. לא יודע.

אני גם לא יודע אם לא עברתם את נקודת האל-חזור בקשר. העובדה שהיא עזבה במפתיע (מבחינתך) וארזה את הדברים מעיד על כך שאלו דברים שהתבשלו אצלה כבר תקופה בראש וזה עניין רציני מבחינתה. אם אתה רוצה לנסות להציל את הקשר, יש דבר אחד שאתה יכול לעשות, וזה לשלוח מסר ולומר לה שאתה רוצה להקשיב לה, ושאתה פתוח לנסות את כל מה שאפשר בשביל לשמור על הקשר ביניכם. ומעבר לכך לתת לזמן לעשות את שלו.

ולבסוף, אם אי אפשר להציל את הקשר, אולי זה לטובה. פחד מגירושין זו לא סיבה לשמור על מערכת יחסים. הרגעים היפים שהיו ביניכם בעבר זה דבר חשוב, אבל זה עדיין לא אומר שזה קשר טוב ובריא. אם הזוגיות ביניכם היא כזו בה אתם רק מורידים אחד את השני למטה במקום ששניכם תצמחו בתוך הקשר, זה לא קשר בריא. אין לכם עדיין ילדים, ואתם בקשר זמן מועט יחסית, כך שפרידה לא תהיה ממש שונה מזוג שיוצאים ביחד שנתיים ומחליטים להיפרד, פרט לתיוג בתור "גרוש". זה לא כישלון אישי שלך. זה כישלון של ההתאמה ביניכם.
 

ערן 71

New member
כדאי להסכים לטיפול

טיפול תמיד יכול לעזור ועוד לא שמעתי שהזיק, אין כבר הרבה מה להפסיד ממילא.
טוב שהיא תבחר את המטפל. לפעמים לא במודע על ידי בחירת מטפל שלא יהיה אפקטיבי מתחמקים מטיפול אמיתי. יש בתת מודע רצון להתחמק מטיפול, לכל אחד.
מה אכפת לך ללכת למטפל שהיא בוחרת. אתה יכול להרויח מזה גם לעצמך וגם לזוגיות. להתגרש תוכל גם אחר כך אם זה לא יועיל
 

OrenShechter

New member
לא רוצה להרוס, אבל...

אתה כבר גרוש! אולי לא על הנייר, אבל בפועל אתה גרוש. אישתך ברחה מהבית, לא רוצה לראות אותך, לא רוצה לדבר איתך, מסננת מרחיקה ומתרחקת ממך הכי רחוק שהיא יכולה. הדבר היחיד שיש לכם ביחד זו חתיחת נייר שכתוב עליה שאתם נשואים.
 
קרוב לוודאי שהיא נמצאת כבר עכשיו ב"מקום" אחר

וזה לא קשור אליך אלא משהו שהיא הכינה את הקרקע מזמן וחיפשה תירוץ.
&nbsp
עצתי, תמשיך הלאה, אל תטריח את עצמך ומוחך מכיוון שלא היה לך סיכוי .
אל תשקיע מאמץ ב"להחזיר" אותה אליך מכיוון שכרגע היא בודקת "כיוונים" אחרים ואם תתחנן , היא תחזיק אותך בהמתנה במידה וליצלחו כל "כיווני" הבדיקה שלה.
לכן אם היא תחזור , אתה תחיה תחת איומי סכין כל חייך כל זאת למרות שהיא נוכחה לדעת ש"שדות" אחרים ירוקים בדיוק באותה מידה.
 

shayCn

New member
הרבה זמן עבר מאז

אנחנו בדרך לגירושים. היא עדיין לא מדברת ולא מעוניינת לדבר איתי. היא מינתה את הפסיכותראפיסט שלה שיהיה מגשר ביננו וכל מה שאני רוצה לומר לה, יעבור דרכו(מן הסתם הכל יעבור סינון לפי מה שהפסיכותראפיסט יבחר להעביר במילים לי ולה) וכבר העבירה לו רשימה של ריהוט משותף מהדירה שהיא מעוניינת.
זה היה לי מאוד מוזר בשבוע לפני שעזבה. היא התייחסה אליי כמו אל אדם זר שעלול לפגוע בה בכל רגע ושאין לתת בו אמון.העבר שלה,הילדות..מאוד קשה.עברה אונס כשהיתה ילדה, הרבה התעללויות מאמא שלה, ההורים שלה התגרשו כשהיתה בת שנה וחצי בגלל שאבא שלה לא רצה עוד ילד אחרי אחותה הגדולה.
ידעתי את כל זה כבר מתחילת הקשר שלנו.גם ההורים שלי התגרשו לפני שהתגייסתי לצבא, אז הצלחתי למצוא איתה חיבור ריגשי מסויים בתוספת המון חמלה על מה שעברה. אבל לא, לא הכרתי את כל תופעות הלוואי ולא הייתי מודע בכל רגע בחיים שלנו למצבה הנפשי.הכרתי אותה כבחורה שמחה וכייפית שרוצה להנות ולשמוח לשם שינוי.אהבתי את זה, כי גם אני רציתי והתאהבתי בה.
אני התגברתי על הגירושים של ההורים. אני רוצה משפחה, רוצה ילדים ורוצה אהבה ומצאתי איתה הרבה משותף בכל זה.לה זה כנראה היה מאוד קשה ברמה האינטימית. ויכוחים בין בני זוג זה לא רצוי, אבל קיים במערכת זוגית, ואכן בחצי שנה האחרונה מאז שהתחתנו, הויכוחים היו קיימים. היא נכנסה בקלות לויכוחים איתי רק כדי להוכיח שאני טועה.גם כשסתם ניסיתי לספר לה דברים שקרו לי, היא תמיד בחרה להוכיח אותי על טעויות. היא טיפוס קלפטע כזאתי.מתווכחת על כל דבר,מתקנת אנשים ואותי בדקדוק והגייה נכונה.היא מגדירה את עצמה כחותרת למושלמות והיו לה ימים שחזרה מהעבודה כואבת ועצובה בגלל שלא הצליחה להיות כזאת.
למרות הכל, תמיד אהבתי אותה ותמיד יהיה לי מקום חם בשבילה בלב, אפילו שהיא נכה ריגשית.
 
שלום שי היקר


מצער לשמוע שכך פני הדברים. פרידה תמיד זה דבר קשה גם שהיא צפוייה ועל אחת כמה וכמה שהיא אינה צפוייה.
יש חיבורים רגשיים ואהבה שלמרות הכל הם בלתי אפשריים להמשך. אתה תעבור עכשיו תקופה לא קלה של הרבה רגשות ומחשבות- זה טבעי אל תיבהל ואל תתנגד להם. ייתכן שיעברו לך גם מחשבות "מה היה קורה אילו.." ושאלות של הסביבה וכו'.
אתם התחתנתם כי באמת אהבתם והרגשות היו כנים- אבל כפי שאתה השכלת להבין לא הכל תלוי בצד אחד יש משקעים וכאבים שלעתים בלתי ניתנים לגישור.
חבל רק על הנתק ביניכם-למרות שאין ילדים וחשוב שאמרת שיש לך מקום חם בלב בשבילה.
אני מאחלת לך לעבור את התקופה הקשה ולשים את זה מאחוריך ולמצוא זוגיות טובה עם הרבה אושר בזמן המתאים.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
יהודית.
 

shayCn

New member
תודה וגמר חתימה טובה

אני מודע לכל הרגשות והמחשבות שאופפות אותי, לכן החלטתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לי לקבל כיוון טוב יותר והחלטות טובות יותר בעתיד.
 
למעלה