איש של מכרים?
בעוד יומיים אחזור לי לספסלי האוניברסיטה, אחרי חופשת המבחנים... שוב אסתובב לי מחוייך בלכתי משיעור לשעור, וכמעט תמיד אמצא איזה מכר או שניים שאומר להם שלום בדרך, אולי אשאל כמה שאלות מתוך נימוס כמו "איך בלימודים?" "מה חדש?" ואמשיך בדרכי. הבעיה היא שלמרות מכריי הרבים באונברסיטה, אף אחד מהאנשים אני לא באמת בקשר.. כל כך הרבה אנשים שפגשתי בקורסים השונים אבל אני לא בקשר אם אף לא אחד מהם.. כלכך הרבה אנשים שפעם היו מתקשרים אליי בלי הרף בשביל שאעזור להם בשיעורים, או לחילופין שאלו אותי בשיעור שאלות בלי סוף, וכיום הם רק שמות בפייסבוק.. טוב למען האמת זה לא הכי מפתיע הרי מעולם לא הייתי אדם חברותי במיוחד. כלומר יש לי כיום חברים מ"בית" איתם אני בקשר כמה שנים טובות, כלומר אינני נטול כישורים חברתיים.פשוט תחומי העניין שלי שונים משל אחרים. למשל בחטיבה שכולם שיחקו כדורגל אני ישבתי בספרייה לקרוא אינציקלפדיות. לכן לא היה לי הרבה במשותף עם רוב בני גילי. אפילו קראו לי "אינציקלופדיה" (או "אינצי" בקיצור) ולא שהייתי תלמיד טוב יותר, או שאובחנתי כבעל מחוננות., אבל היה לי ידע כללי רחב.האמת שאינני תמיד נהנה בחברת אדם. בהרבה מסיבות שהייתי נוכח בהם לא נהנתי במיוחד, גם אם רקדתי ועשיתי רושם שאני נהנה, זה לא היה אמיתי זה לא היה אני. בדיוק כפי שביסודי כאשר שיחקתי כדורגל עם בני גילי, לא באמת נהנתי, ולא באמת הרגשתי שייך , עשיתי זאת סתם בשביל לא להיות לבד, לא להיות שונה.. עד שהבנתי שזה פשוט לא בשבילי.. אני לא טיפוס ש"שומר על קשר" , וסביר להניח שאחרי שתסיימנה המסגרת המשותפת (לימודים, צבא, עבודה וכו') נפרד באימרה הצבועה "תהייה בקשר" (ובנינו, כמה מתכוונים לזה באמת ), אבל זה בהחלט מעצבן לעיתים לדעת שבשנה שעברה כאשר למדתי בפקולטה אחרת (באותה אוניברסיטה), כל הזמן קיבלתי טלפונים, אנשים התקשרו אליי בלי סוף בשביל עזרה בלימודים, אפילו הייתי "סחבק " עם כולם, והופ עברתי פקולטה, ובסמסטר הנוכחי לא קיבלתי אפילו טלפון אחד, סתם אפילו לשאול לשלומי. אני יכול להתלונן ולהגיד שהם אינטרסנטי , אבל גם שאני הייתי צריך סיכומים , הייתי מבקש מאנשים בלי להסס, אפילו אם בקושי הייתי מכיר אותם,. אין מה לעשות לא כועס על אף אחד, וגם זה הדדי. האדם הוא יצור אינטרסנטי ואין לי מה לעשות. חוץ מזה כפי שאני לא יוזם ולא מתקשר לאחרים בשביל להיות איתם בקשר, כך גם הצד השני לא עושה דבר.. ועם כל הכבוד, עם כל אמצעי התקשורת שיש היום, אין שום תירוץ לא לשמור על קשר. הרי שחבריי הטובים תמיד ירימו טלפון אם הם יוצאים לאן שהוא, או סתם בשביל לדעת מה קורה איתי..ואם לא אז אני אזום, קצת לפני שהם יזמו בעצמם..אולי למעשה כפי שאינני מעוניין בחברת רוב בני האדם, גם הרוב המחולט של האנשים איננו מעוניין בי מעבר למכר?
בעוד יומיים אחזור לי לספסלי האוניברסיטה, אחרי חופשת המבחנים... שוב אסתובב לי מחוייך בלכתי משיעור לשעור, וכמעט תמיד אמצא איזה מכר או שניים שאומר להם שלום בדרך, אולי אשאל כמה שאלות מתוך נימוס כמו "איך בלימודים?" "מה חדש?" ואמשיך בדרכי. הבעיה היא שלמרות מכריי הרבים באונברסיטה, אף אחד מהאנשים אני לא באמת בקשר.. כל כך הרבה אנשים שפגשתי בקורסים השונים אבל אני לא בקשר אם אף לא אחד מהם.. כלכך הרבה אנשים שפעם היו מתקשרים אליי בלי הרף בשביל שאעזור להם בשיעורים, או לחילופין שאלו אותי בשיעור שאלות בלי סוף, וכיום הם רק שמות בפייסבוק.. טוב למען האמת זה לא הכי מפתיע הרי מעולם לא הייתי אדם חברותי במיוחד. כלומר יש לי כיום חברים מ"בית" איתם אני בקשר כמה שנים טובות, כלומר אינני נטול כישורים חברתיים.פשוט תחומי העניין שלי שונים משל אחרים. למשל בחטיבה שכולם שיחקו כדורגל אני ישבתי בספרייה לקרוא אינציקלפדיות. לכן לא היה לי הרבה במשותף עם רוב בני גילי. אפילו קראו לי "אינציקלופדיה" (או "אינצי" בקיצור) ולא שהייתי תלמיד טוב יותר, או שאובחנתי כבעל מחוננות., אבל היה לי ידע כללי רחב.האמת שאינני תמיד נהנה בחברת אדם. בהרבה מסיבות שהייתי נוכח בהם לא נהנתי במיוחד, גם אם רקדתי ועשיתי רושם שאני נהנה, זה לא היה אמיתי זה לא היה אני. בדיוק כפי שביסודי כאשר שיחקתי כדורגל עם בני גילי, לא באמת נהנתי, ולא באמת הרגשתי שייך , עשיתי זאת סתם בשביל לא להיות לבד, לא להיות שונה.. עד שהבנתי שזה פשוט לא בשבילי.. אני לא טיפוס ש"שומר על קשר" , וסביר להניח שאחרי שתסיימנה המסגרת המשותפת (לימודים, צבא, עבודה וכו') נפרד באימרה הצבועה "תהייה בקשר" (ובנינו, כמה מתכוונים לזה באמת ), אבל זה בהחלט מעצבן לעיתים לדעת שבשנה שעברה כאשר למדתי בפקולטה אחרת (באותה אוניברסיטה), כל הזמן קיבלתי טלפונים, אנשים התקשרו אליי בלי סוף בשביל עזרה בלימודים, אפילו הייתי "סחבק " עם כולם, והופ עברתי פקולטה, ובסמסטר הנוכחי לא קיבלתי אפילו טלפון אחד, סתם אפילו לשאול לשלומי. אני יכול להתלונן ולהגיד שהם אינטרסנטי , אבל גם שאני הייתי צריך סיכומים , הייתי מבקש מאנשים בלי להסס, אפילו אם בקושי הייתי מכיר אותם,. אין מה לעשות לא כועס על אף אחד, וגם זה הדדי. האדם הוא יצור אינטרסנטי ואין לי מה לעשות. חוץ מזה כפי שאני לא יוזם ולא מתקשר לאחרים בשביל להיות איתם בקשר, כך גם הצד השני לא עושה דבר.. ועם כל הכבוד, עם כל אמצעי התקשורת שיש היום, אין שום תירוץ לא לשמור על קשר. הרי שחבריי הטובים תמיד ירימו טלפון אם הם יוצאים לאן שהוא, או סתם בשביל לדעת מה קורה איתי..ואם לא אז אני אזום, קצת לפני שהם יזמו בעצמם..אולי למעשה כפי שאינני מעוניין בחברת רוב בני האדם, גם הרוב המחולט של האנשים איננו מעוניין בי מעבר למכר?
