אי אלימות ומהפכנות

אי אלימות ומהפכנות

בגיליון ספרטקוס (העיתון של בנק"י) האחרון יש כתבה שפירסמתי על המהפכה ואי-אלימות כפרקטיקה להגשמתה. אני מאין שזה יכול להיות מעניין לבאי הפורום. הכתבה נמצאת באתר החדש של בנק"י תחת מדור "ספרטקוס", גיליון #5.
 
קראתי

זה היה מאוד מעניין, ובאספקט של מהפכה בכלים לא-אלימים, אני בהחלט מסכים עם המוסריות והיעילות שלה על פני מהפכה אלימה. אבל יש לי שאלה שלא קשורה לנושא הפורום (ואני מקווה שהמנהל לא יחליט למחוק את השרשור עקב כך, כי גם ככה אין כאן הרבה פעילות בפורום כרגע), והיא.. למה אתה בחרת בקומוניזם וריכוזיות על פני אנרכיזם ודה-סנטרליזציה? במה לדעתך הקומוניזם עדיף על האנרכו-קומוניזם? ידוע לי שהתשובה עלולה להיות ארוכה כאורך הגלות, אבל אני אקח את הסיכון.. ואני שואל מתוך צמא לידע, לא מתוך רצון להכנס לויכוח והתנצחות על הנושא.
 
אורך הגלות

הגלות זה כולה חמש אותיות, אז אני בכלזאת אצטרך קצת יותר. אבל אני כן אשתדל לקצר, כי ככה זה לרוב עובד יותר טוב. אני חייב לומר שהבחירה הראשונית שלי בקומוניזם לא היה "טהורה" במיוחד. זה פשוט היה שמה. עם הזמן, תוך קריאה והשוואה, נראה לי שהניתוח הקומוניסטי (ונתעלם לרגע מהגוונים השונים) של החברה הוא הנכון ביותר. הניתוח הזה של החברה, שמקיימת את הקפיטליזם באמצעים כוחניים, הוא זה שגם מאפשר להתוות את הצעדים המשמעותיים שהוא עושה בכיוון בניית החברה החדשה. ברמת האוטופיה הקומוניזם לא נבדל מהאנרכו-קומוניזם. השאלה המשמעותית היא הדרך. (אגב, באופן היסטורי ההבדל [מבחינת "הדרך"] לא נסב סביב השימוש באלימות: גם אלה וגם אלה השתמשו בה. ההבדל היה רק שהקומוניסטים (השתדלו) לעשות את זה בצורה מאורגנת, והאנרכיסטים השתמשו באלימות לפעמים גם נגד האירגון של עצמם. מה שניסיתי בסכמטיות במאמר לעשות היה להראות שהיחסים החברתיים כיום מאפשר שינוי בטקטיקה שבה נוקטים. הממ. זה לא היה קצר ולא לעניין. אני אנסה שוב בהזדמנות אחרת.
 
יסוד הבעיה...../images/Emo45.gif../images/Emo26.gif

בתוך המאמר נבלעה הבעייתיות העיקרית של תפיסת העולם שלכם: "המהפכה חייבת להיות גלובלית". מדינה קומוניסטית יכולה להיות אפילו מעצמה חזקה - אבל ברגע שהיא מנסה להתקיים בתוך עולם שונה - היא משמידה את עצמה. קיבוץ יכול לנסות להתקיים מתור גוף קומוניסטי - אבל ברגע שהוא פועל בתור מדינה עם תפיסה שונה - הוא משמיד את עצמו. ושוב אני אגיד: תפיסת העולם שלכם תשרוד רק אם 100% מהאוכלוסיה מאמינה ב-100% עם הדרך שלכם. מספיק שאחוז אחד יחשוב אחרת - ודרך החיים שלכם תביא לחורבן. ברגע שתיצור חברה שוויונית לחלוטין, קומוניסטית ונטולת אלימות לחלוטין - מספיק שיקומו מספר זעום של אנשים שלא יסכימו איתכם - כדי למוטט את המערכת כולה. תחשבו על עולם אוטופי - ללא פשע, ללא משטרה, ללא צבא, ללא אלימות. כל אדם בא לחנות, ומשאיר שם את המצרכים שהוא ייצר/קטף/בנה אתמול - ללא לקבל תמורה. וכל אדם בא לחנות ולוקח רק מה שהוא צריך - מבלי לשלם. כל אדם נותן מה שהוא יכול ומקבל מה שהוא צריך. אין אלימות, אין משטרה, אין צבא. לא צריך לנעול את הדלתות. סומכים לחלוטין אחד על השני. אין יותר אוטופי מזה, נכון? עכשיו דמיינו לעצמכן מה קורה אם יש 100 אנשים שמחליטים שלא מתאים להם. הם מחליטים שהם יאנסו כל בחורה שנראית להם. הם מחליטים שהם ימשיכו לקחת מה שבא להם מהחנויות - אבל לא יתנו כלום. הם מחליטים להכנס לאיזה בית שירצו ולקחת משם מה שיראה להם. הכל קורס!!! העולם האוטופי יעבוד מצויין כש-100% מהאנשים משתפים-פעולה. בשניה שזה ירד ל-99.999% - זה יהפוך לגהנום!
 
ומה עם הדיקטטורה של הבורגנות?

אני לא יודע מי זה אלוהי המרקסיסטים. ובהקשר הזה, נזכרתי אתמול בציטוט של מרקס: "אני לא מרקסיסט". לשאלתך, במאמר בספרטקוס באמת לא פירטתי את הדרך. הוא (אני מקווה) רק החצי הראשון, כשבשני אני אשתדל להיות הרבה יותר קונקרטי. בינתיים רק "הפלתי את הפצצה", או אם להשתמש במונח פחות ציוני, "הנחתי את התשתית הרעיונית". מה שכן, באמת יש בעיתיות לא מעטה ב"דיקטטורה של הפרולטריון". בכלמקרה מדובר על שלב ביניים (כלומר, לא תכלית העומדת בפני עצמה) בדרך לחברה קומוניסטית, אבל זה לא מספיק להשאיר את זה בזה. אם לא היו מבזים כ"כ את המונח "דמוקרטיה עממית" עוד הייתי מעדיף להשתמש בזה בשביל לתאר את שלב הביניים. אבל אותי מעניין יותר היחס שלך לדיקטטורה של הבורגנות (ואם אתה צריך להתמקד, מדינת ישראל היא יופי של דוגמה)
 
קומוניזם בתחילת המאה ה-21 ../images/Emo35.gif ../images/Emo70.gif

עשרות המיליונים שנרצחו תחת המשטרים המרקסיסטיים בברית המועצות, מזרח אירופה, סין, קמבודיה, צפון קוריאה והרבה מקומות אחרים היו רוצים מאוד לחיות ב"דיקטטורה של הבורגנות" הישראלית. למרבה הצער הם נפלו קורבן לאידאולוגיה חילונית משיחית שברוח המאה ה-19 חשבה שאפשר להבין ולהנדס מחדש את החברה האנושית. כמובן שהקומוניסטים יאשימו בכישלונות את סטלין, הבורגנות, האימפריאליזם ומי לא. אבל העובדה היא שכל אחד מעשרות הניסיונות להקים משטר כזה נכשל כישלון צורב ולעיתים קרובות קטסטרופלי. למרות כל זאת ישנם כמה מרקסיסטים שחיים בהכחשה ומעקשים להמשיך. להיות חבר במפלגה שלאורך שנים צייתה באופן דתי וללא עירעור להוראות ממשטר האימים הסובייטי ולהציג אותה כמיפלגה "אלטרנטיבית", "דמוקרטית" חובבת זכויות אדם זו בריחה מהמציאות. אבל הקומוניסטים בארץ השכילו להפוך את המועדון שלהם ("הגדה השמאלית") למרכז תרבותי כאילו "אלטרנטיבי"\"חתרני"\"מגניב" וכמה בני-נוער נופלים בפח התדמית החדשה. לדעתי, המצב הזה זמני. להאמין בתחילת המאה ה-21 בקומוניזם זה אכרוניזם מוחלט.
 
קפיטליזם בתחילת המאה ה-21?!

אפשר, אם אתה רוצה, לערוך השוואה חשבונאית של "כמה אנשים נרצחו בארצות שהשליטים שלהן קראו להן סוציאליסטיות" לאלה במדינות קפיטליסטיות. מה שכן, זה לא יקדם אותנו ביותר מדי. גם כי התחשבנות על העבר לא עוזרת לניתוח ההווה וקידום העתיד, גם כי אתה תצא מופסד ולא תהיה מוכן להודות בזה, וגם כי אנחנו מדברים כאן על אידיאולוגיה ולא על סטטיסטיקה. חוץ מזה לא נראה שהעלית טענה נגד הקומוניזם. כמובן שכולנו מכירים ומודים בקריסתה של ברה"מ וגסיסתה של סין. ואתה יודע מה, אני לא מאשים רק את סטלין בעניין. האשמה היא רחבה הרבה יותר, ומקיפה יותר גם מאשר מספר מוגבל של אנשים. אבל יש לי הרגשה שאתה לא מחפש ניתוח אסטרטגי-אידיאולוגי לכישלונה הסופי של מהפכת אוקטובר. אם כך, מספיק לומר שהסטיה הסטליניסטית התרחקה במעשיה כ"כ מהתיאוריה המרקסיסטית שאי אפשר לקרוא לה לא קומוניסטית ולא מרקסיסטית, אפילו שהיא עשתה גם את זה וגם את זה. ואם כבר השתמשת במונח "בריחה מהמציאות", אתה מוזמן להתעמת עם זאת שסובבת אותך כיום בארץ. חוץ מזה, אתה מוזמן לנסח כמה טענות ממשיות לגבי הקומוניזם שאפשר יהיה להתייחס אליהם באופן ענייני.
 
הסמנטיקה היא מפלטו של הקומוניסט

תמיד זה נגמר בדיון סמנטי: האם המשטרים שנקראו קומוניסטיים היו באמת קומוניסטיים. מה זה משנה? הנסיון מראה ש
תמיד
כשאדם נקרא ע"י הקומוניסטים בארץ שלו לתמוך במהפכה "פרולטרית", זה נגמר בדיקטטורה של מעמד בירוקרטי שהופך למעמד המדכא החדש. העובדה שלגלעדמישר תמיד יהיה מלל תאורטי להסביר בדיעבד את הכשלון לא מעניינת את האדם הזה. ברוב הגדול של המקרים זה לא נגמר רק במשטר טוטליטרי, כי תמיד יהיו אנשים בעלי "תודעה כוזבת" שמזיקים לאינטרס ההיסטורי של הפרולטריון והאנושות בכלל ומצריכים "טיפול". הרי כשמדובר באוטופיה סוציאליסטית כל-כך נפלאה שצפויה לאנושות אפשר להצדיק מוסרית גם את הדיכוי הכי ברוטלי של "אויבי מעמד הפועלים". פה מגיעים הטיהורים של
סטאלין,
פול פוט,
מאו צה טונג
ודומיהם. וההיסטוריה מראה לנו שעשרות מיליונים נרצחו ע"י משטרים כאלה. לכן, לדבר על פציפיזם בהקשר של קומוניזם זה כמו לנסות לחבר ראש של פרה לגוף של שור. לא הולך.
 

gordiwow

New member
בואו נבדיל פה

מרקסיזם לא שווה קומוניזם. אני מאמין שמרקס היה מזדהה הרבה יותר עם מדינות הרווחה הדמוקרטיות מצפון-מערב אירופה מאשר עם הקומוניזם המזרח אירופאי, הרוסי וגרורותיו באסיה. מרקס דיבר ברמה הפילוסופית, ונתן ניתוח מפואר של אמצעי הייצור הקפיטליסטים, ניצול הצאוורון הכחול וחלוקת משאבים ותוצרים. הוא לא דיבר על השתלטות בכוח על אמצעי הייצור, הלאמה בכוח של כל מקורות התעסוקה, התוצרים וה"קפיטל" הלאומי. קומוניזם לא פעל מעולם, בשום מקום, ומי שטוען שקפיטליזם הוא לא יותר טוב, פשוט טועה ומטעה. עם כל הצער והכאב שבגלובליזציה, למרות ההרג והמלחמה שנעשים היום בשם ה"דמוקרטיה" האמריקאית, אף איש שעיניו בראשו לא יוכל להגיד שקומוניזם לא פחות גרוע מקפיטליזם: למרות הכל - חופש הדיבור, רמת החיים הממוצעת, אפשרויות החינוך, הקידום והשיוויון (כן, כן!) גדולים יותר בקפיטליזם הממוצע מכל דוגמא של קומוניזם. בואו אני אגלה לכם סוד: אנשים לא נולדו שווים. זה נורא פשוט. אני יותר מוצלח מחלק מכם, חלק מכם יותר מוצלחים ממני. אני עובד יותר קשה מחלק מכם, חלק מכם עובדים יותר קשה ממני. בין מציצת לשד החיים, הלאמה אלימה של החופש ושל כל שאר הזכויות בקומוניזם, לבין הקפיטליזם הדורסני של ארה"ב, יש כמה דוגמאות סוציאל-דמוקרטיות, קפיטליסטיות במהותן, שמציעות דרך פשרה הגיונית. להיות היום, אחרי הקומוניזם הרוסי, אחרי סטאלין ואחרי מאו, קומוניסט, זה להיות עיוור, זה להאמין במטרות שהוכחה אבסורדיותן. קומוניזם לא עובד. דברו על סוציאליזם, דברו על מדינות רווחה, דברו על מרקס, דברו על חלוקה הוגנת של התוצרים, המשאבים והחובות. דברו על תמיכה עולמית במדינות עולם שלישי. דברו על שכר מינימום וגיל מינימום גלובליים לעובדים. אל תדברו על קומוניזם.
 
מסכים איתך.

רק שמרקסיזם דווקא כן שווה לקומוניזם. מרקס כתב את "המניפסט הקומוניסטי" בו הוא יוצא בין השאר נגד שיטות סוציאליסטיות רפורמיסטיות וקורא בסוף המניפסט: "לזרא היא לקומוניסטים להעלים את השקפותיהם וכוונותיהם. הם מכריזים בגלוי, כי מטרותיהם ניתנות להגשמה אלא על-ידי
הפיכה-בזרוע
של כל משטר-החובה הקיים. יגורו להם המעמדות השליטים מפני מהפכה קומוניסטית. הפרולטרים אין להם דבר להפסיד בה זולת כבליהם. להם עולם ומלואו לזכות בו. פרולטרים של כל הארצות התאחדו !"
 

gordiwow

New member
קראתי את המניפסט.

אני חושב שהקפיטל מציג משנה סדורה והגיונית יותר של דבריו של קרל מרקס. למרות האמור לעיל, מרקסיזם אינו שווה לקומוניזם. ייתכן שמרקס שאף לקומוניזם ברמה מסוימת, אבל ברמה הפילוסופית של הקפיטל הוא מציג הבדל ברור בין מרקסיזם (שדומה יותר לסוציאליזם) לבין קומוניזם.
 
מרקס וקומוניזם

אני לא יכול לעשות כאן סימנים של תורת הקבוצות, מה שהיה עושה את הכל יפה ומסודר, אבל זה הולך ככה: מרקס היה קומוניסט. מרקסיסטים הם קומוניסטים. אבל לא כל הקומוניסטים הם מרקסיסטים. להגנתו של מרקס יאמר שהוא לא היה שום "סוציאל דמוקרט" כמו שניסית להציג אותו. למעשה, אלה היו מבחינתו אויבים שקולי-ערך לבורגנים הקפיטליסטים. ואני אסיים את זה בזה. אני עדיין מחכה לטענה משמעותית ועניינית לגבי הקומוניזם. לקשט את ההודעות בגולגלות קטנות לא הופך אותן ליותר רציניות. בינתיים שניכם מוזמנים להכנס לספריה באתר של בנק"י וללמוד מה זה קומוניזם. ספר החודש, "ביקורת האידיאולוגיה הגרמנית" (שמצורפות אליו 11 התיזות על פויארבך, שהן חובה אמיתית לקריאה) מומלץ בחום. ככה לא תצטרכו לדבר בניחושים.
 
אל תעמיד פני טיפש

אתה מייחס לי עבר לא רלבנטי בזמן שאני מציג את העתיד האקטואלי. זה מגוחך. אבל הפעם באמת שיחקת אותה. כלומר, ענית בעצמך. ה-0% הצלחות אומר בדיוק את מה שאני אומר: לא היתה עוד מדינה קומוניסטית. ברה"מ התחילה בתור צעד בכיוון הנכון, אבל עוד ב-1924 התחילה להתנוון ולהתדרדר לסחי הסטליניסטי. עכשיו, אם תגיד שהקומוניזם פגום ביסודו והמשמעות המעשית שלו היא רצח של מיליונים זאת טענה משמעותית. תצטרך לנמק את זה, אבל זאת טענה. אם תגיד שאפילו אם הקומוניזם הוא דווקא כן יפה באופן תיאורטי, אבל באופן מעשי הוא בהכרח יתדרדר לזוועות זאת גם טענה רצינית. אבל שוב, תצטרך לנמק את זה. להסביר למה אתה חושב ככה. בינתיים לא עשית את זה. ואל תשכח בפעם הבאה את הגולגלות הקטנות האלה.
 
לגלעד, בעברית קלה

זה לא משנה אם היו 0% הצלחה, והמשטרים שנוצרו בעקבות מה שמבצעי המהפכות כינו אותו "קומוניזם", לא היו באמת קומוניזם, או שהיו 100% הצלחה והמשטרים האלו היו הקומוניזם בהתגלמותו - בדיוק לפי הספר. נסיון רב שנים מראה שעבור אדם x במדינה מסויימת כל מהפכה ש נ ק ר א ת "קומוניזם" נגמרת במשטר דיכוי, במקרה הטוב. אתה אומר ש"ברה"מ התחילה בתור צעד בכיוון הנכון", מצד שני, שנינו יודעים שזה נגמר באחד המשטרים הרצחניים ביותר בהיסטוריה, אפילו יותר מגרמניה הנאצית! כלומר, גם מהפכות קומוניסטיות אמיתיות, לפי גלעדמישר, יכולות להפוך לגרוע מכל. איך יכול גלעד להבטיח לאותו אדם שאותה השתלשלות לא תחזור על עצמה? ברמה העקרונית הקומוניזם יפה, צודק, מביא שלום ושיוויון אוטופי. דמוקרטיה פועלית, חוסר-ניצול ואחוות אדם. מה רע? הרע מתחיל במפגש בין אוסף המושגים המופשטים של התיאוריה למציאות. קודם כל, עצם האמונה שבאמצעות תיאוריה מדעית ניתן לנתח את ההיסטוריה ואת המצב הקיים ולהנדס מחדש חברה עתידית היא תוצאה של סגידה למדע שהעולם המערבי היה שרוי בה במאה ה-19 ותחילת ה-20. היום הגישה הזו נראית תמימה ומיושנת. הפוטנציאל החסלני של הקומוניזם קיים בו בגלל הצורך להפתר מ"שרידי הסדר הבורגני הישן" שמזיקים לחברה החדשה בדרכה להגיע למצב האוטופי העתידי. זה כולל בורגנים, אנשי דת, מרצים באוניברסיטה, סתם אוטסיידרים. למטרה זו נבנים מחנות חינוך מחדש, גולאגים וכיוצ'. וככל שהאוטופיה העתידית מזהירה יותר כך ההצדקה המוסרית למשטר הטרור הזה גדולה יותר. או כמו שסטאלין אמר:"כשחוטבים עפים שבבים". בנוסף, בניגוד לתיאוריה תמיד מעמד חדש תופס את תפקיד המעמד המדכא. מהסיבות הנ"ל ואחרות, אפשר להגיד שהמרקסיזם יפה באופן תיאורטי, אבל באופן מעשי הוא יש בו את כל הפוטנציאל להגמר בזוועות שהוא הגיע אליהן.
 
משחקים בקקי?

א) האימפריאליזם האמריקאי גרוע לא-פחות-אם-לא-יותר מאשר הסטליניזם. ורק שיהיה ברור שאני לא אומר את זה להגנת הסטליניזם, אלא בשביל להסביר את הדחיה מהאימפריאליזם. במלחמות האחרונות באפגניסטן ועירק נהרגו כ-20,000 איש. אם אתה רוצה השוואה, זה פי 7 מ"הפיגוע הגדול בכל הזמנים". ב) הקומוניזם הוא לא "אוסף מושגים מופשטים", אלא תוכנית פעולה קונקרטית שמטרתה להתגבר על האנטגוניזם המעמדי (שצורתה כיום היא הגלובליזציה הבורגנית, שמתגברת אפילו על מדינת הלאום) ולכונן חברה אנושית חופשית. ג) הקומוניזם לא מבקש "להנדס את החברה", אלא בדיוק להתגבר על ההינדוס (אם להשתמש במילה שלך) שהיא עוברת מידי בעלי ההון. אין לקומוניזם איזשהו מצב סטטי שהוא שואף אליו, אלא להעביר את השליטה על היצור לידי אלה שמקיימים אותו. כלומר, לאפשר לי ולך להיות אדונים לגורלנו, ולא עבדים של הבורגנים. ד) "תמיד מעמד חדש תופס את תפקיד המעמד המדכא". הנה טענה כבדת משקל. מעניין לדעת שלנין, אחרי שפרש מהנהגת המפלגה בגלל מחלתו, הזהיר את שאר חברי המפלגה מפני סטלין בדיוק בגלל זה. הניסיון להתגבר על המכשלה הזאת היתה גם הסיבה שבגללה סטלין רדף את טרוצקי. והנה, הזכרתי את השמות של שניים מגדולי הקומוניסטים (לנין וטרוצקי) שחיפשו להתגבר על זה. אז אולי זה לא דבר שהוא במהותו של הקומוניזם? אבל מה שאתה מדבר עליו זאת שאלה של אירגון ממשי. את הפיתרון הממשי לכך נמצא רק תוך כדי שנצעד קדימה במהפכה. בינתיים התשובה (או יותר נכון: הקווים המנחים) למניעת דיכוי מדינתי נרחב היא שבאמצעות דמוקרטיזציה של מקום העבודה (כלומר, הקמת ועדי עובדים ומועצות פועלים) ישמר הכוח הפוליטי בצורה המובזרת ביותר שניתן. שזה, אגב, בניגוד למצב כיום, בו הוא נתון בידי הבורגנות. ה) רק משהו קטן. להשוות את ברה"מ לרייך השלישי זה כבר בכלזאת קצת חוצפה. 13,700,000 חיילים של הצבא האדום מתו בקרבות נגד ה-ורמאכט. זה כמעט פי שניים יותר מאשר חיילים של כל שאר הצבאות של בעלות הברית ביחד.
 
קומוניזם ואימפריאליזם

”א) האימפריאליזם האמריקאי גרוע לא-פחות-אם-לא-יותר מאשר הסטליניזם… במלחמות האחרונות באפגניסטן ועירק נהרגו כ-20,000 איש…” הספר "”The Black Book of Communism מציג מחקרים על פיהם במחצית השניה של המאה ה-20 משטרים "שמאליים" היו רצחניים פי שלושה ממשטרים "ימניים". אם אנחנו מסתכלים על העשורים האחרונים, למרות שיש היום מעט מאוד משטרים ותנועות מרקסיסטיות להתחרות בהרג, כדאי להיזכר במחתרות "סנדרו לומינוסו" וה"טופאק אמארו" הפרואניות שבשנות השמונים הספיקו להרוג 27,000 בני אדם. (לא תקרא על זה באתרי החדשות של השמאל הרדיקלי. מעניין למה...). המחתרת המאואיסטית בנפאל אחראית על מותם של 3,000 בני-אדם בשש השנים האחרונות. אם אנחנו מדברים על משטרים "אנטי-אימפריאליסטיים" באופן כללי, כמובן שהמספרים גדלים ללא השוואה... ב\ג) הקפיטליזם התפתח ספונטנית מתוך מצב חברתי וטכנולוגי מסויים. כשמתעורר בו משבר או בעיה נעשים שינויים ורפורמות לפתרון הבעיה. הקומוניזם לעומתו, נמצא לפני המהפכה בשלב השרטוטים על הנייר ואמור להתבצע מיידית אחרי המהפכה (גם אם בשלבי ביניים). הוא מלא בהנחות יסוד לא מוכחות על טבע האדם, ומתאר מערכת בעלת מורכבות כמעט אין-סופית כמו החברה האנושית עפ"י עקרון אחד של בעלות על אמצעי היצור וכוחות השוק. מהבחינה הזו המרקסיזם שואף "להנדס" את החברה האנושית לפי תיאוריה שהיא אוסף מושגים מופשטים, כמו כל תיאוריה אחרת. ד) העובדה היא ששניים מגדולי הקומוניסטים, לנין וטרוצקי לא הצליחו לבזר את הכוח ע"י דמוקרטיזציה של מקומות העבודה ולמנוע את עלייתו של סטאלין. מה יבטיח שבמהפכה עתידית זה לא יקרה עוד פעם? התופעה חזרה על עצמה בכל המהפכות האחרות. "ה) רק משהו קטן. להשוות את ברה"מ לרייך השלישי זה כבר בכלזאת קצת חוצפה." זה לא נעים לחשוב על זה שבשם אידאולוגיה הומניסטית שהרבה יותר קל לנו להזדהות איתה מאשר עם האידאולוגיה הנאצית, נעשו כ"כ הרבה פשעים, אבל כשמדובר במספרים יבשים, זו האמת. הספר ”The Black Book of Communism” נוקב במספרים: 25 מיליון בבריה"מ, 65 מיליון בסין, 1.7 מיליון בקמבודיה. מספר החיילים הסובייטים שנהרגו במלה"ע ה-2 לא רלוונטי כשמשווים בין כמויות האנשים שנרצחו ישירות ע"י שני המשטרים.
 
אנחנו עדיין כאן?

אני כבר די משתעמם מהסתמיות של הטיעונים שלך. זה חוזר על עצמו שוב ושוב בלי להתעלות מעבר לרמה של הטחה כללית, בלי נכונות לבדיקה מעמיקה של ההוה. מה שכן, תודה שהכרת לי את הספר השחור של הקומוניזם. כשיהיה לי כסף אני אקנה אותו. אז בינתיים במקום לענות בעצמי אני אצטט לך (יש מישהו חוץ משנינו שקורא את זה?) את אחת מהתגובות לספר שהרבית להתייחס אליו (בכלל קראת אותו?) באמאזון: As an enlightened individual with a master's degree in modern history it saddens and appals me to read such drivel as The Black Book of Communism. I am shocked still further at the number of dupes and buffoons who have been convinced by this crude polemic. It may interest readers to know that the co-authors of this book have since denounced Ms Courtois' vastly inflated figures as an exploded fiction. It may also interest readers to know that The Black Book of Capitalism that was published a year later has been refused publication by Harvard University Press. So who lives in a totalitarian society then? I would first like to make it clear that I am not a Communist. Neither am I an ill-educated simpleton whose knowledge of history amounts to knowing that the Battle of Hastings occurred in 1066. I am simply an individual with an interest in historical integrity. The first serious point that needs to be made about this book is that the assertion that 100 million were 'murdered' by Communism is frankly insane. It's so ridiculous that serious people aren't even discussing it. Anyone who has even taken a basic course in moral philosophy at university level will know the fundamental difference between 'killing' or 'murdering' such as the Nazis practiced during the Holocaust and 'letting die' through the negligence or incompetence of the political system. This is such a basic point I find it hard to believe that it actually needs to be made. The fact of the matter is that millions of Russian peasants died in the 1920s due to the incompetence of Stalin and the inadequacies of the Soviet economic system. That doesn't mean they were 'murdered'. The number of victims during Stalin's reign of terror was 700,000. A third of these were political prisoners (mostly socialists and anarchists) while the rest were common criminals. The fact that the United States is the only civilised Western country that routinely murders it's own civilians should not be forgotten by readers. The assertion that 65 million died as a result of famine in China (they were not 'murdered') is simply crude speculation. Curtis alleges that she had access to archival evidence. In the case of China this is a blatant fraud. It has clearly escaped everyone's attention that the regime in China has not fallen and the state archives closed to Western scrutiny. How then was the figure of 65 million arrived at? Well, put simply, she made it up. Most serious historians put the figure somewhere between 20 and 40 million. Suppose we now apply the methodology of the authors of the Black Book to the non-Communist Capitalist world. Since India's transition to a democratic capitalist state in 1949 more have died every 8 years as a result of poverty, malnutrition, lack of basic healthcare etc than the total number of people who perished in the Chinese Great Famine. That's 100 million deaths every 8 years as a result of the inadequacies of the capitalist system. Or should we say that capitalism 'murders' more than 100 million impoverished Indians every decade. If we had any interest in consistency we certainly would. It's even more ludicrous that the authors should state that 1 million were killed by Communists in Vietnam while neglecting to mention that 3 million perished at the hands of the United States during it's wars in Indo-China during that period. I am not trying to excuse the 1 million attributable to Communism, but I am routinely amazed at the West's inability to face the challenge of relativity. The Black Book of Capitalism was published a year later in Europe. Since the Industrial Revolution in England (according to the writers) more than 300 million people have died as a result of capitalist governments (due to a combination of poverty and imperialist wars). That's 300 million 'murdered' by capitalism- and the death toll is still rising! Thus, applying the framework set out by Cortois et al in a comparative analysis of the non-Communist world, the only rational conclusion one can draw is that liberal capitalism is a greater evil than orthodox Communism. http://www.amazon.com/exec/obidos/flex-sign-in/ref=cm_rate_rev_page1pos3/103-8723565-2653449 ויש עוד *המון* ביקורת שמתייחסת לעוד ועוד שגיאות, סילופים ושקרים בספר הזה.
 
למעלה