אי אפשר בלעדייך

[A million little p]

אי אפשר בלעדייך

הגעגוע צורב בי. כל יום הוא יום פרידה מחדש ממך. כי אני לא מצליחה להתרגל לרעיון שזה סופי. שלא אראה אותך יותר. שלא נממש את זה. שלנצח נאהב בנפרד. ואיך בכלל אפשר להתרגל לרעיון כזה? איך את מצליחה להתרגל לרעיון כזה? אני אף פעם לא אקבל את זה. ואני כועסת על עצמי שבכלל הגענו למצב הזה. היתי רוצה לכתוב לך את כל הדברים בך שאני מתגעגעת אליהם אבל זה ייקח לי נצח. כי כל יום כל היום מציפים אותי כל הזכרונות ממך. אני זוכרת כל רגע איתך. כל חיוך. כל מבט. כל התרגשות וכל רגש. וזה תמיד בתוכי. אני נזכרת שדיברתי איתך על כל כך הרבה שטויות שהיו לי כל כך הרבה דברים חשובים להגיד לך. שאיך בכלל הצלחתי לדבר איתך שכל כך רציתי להפשיט אותך. ואיך בכלל יכולתי לעצור את עצמי. איך יכולתי ללכת ממך כשכל מה שרציתי זה להשאר איתך לנצח. איך יכולתי להסתכל בעיניים היפות שלך בלי לנשק אותך. בלי לנשק אןתך. לנשק אותך. ואיך בכלל אני אוכל להמשיך לחיות בלי כל אלו. החיים שלי לא ימשיכו עד שהשפתיים שלי יגעו בשפתיים היפות שלך. וככל שהזמן עובר, זה רק מתגבר, זה רק מובן הרבה יותר. ולמה זה לא היה יכול להיות מובן בזמן. וכמה עוד אוכל לכבול את עצמי כדי להשאר רחוק ממך.
והחוסר אונים הזה של לדעת שלא אוכל להיות שם ברגעים שתצטרכי אותי, ברגעים שתרצי אותי. של לא לדעת מה קורה איתך. איך את מרגישה.
ואני במלחמה יומיומית עם עצמי של להמשיך הלאה. ושום דבר לא מספק אותי כשאת לא איתי. שום דבר לא מסיח את דעתי ממך. כל מה שרציתי להשיג והשגתי הכל, לא מעניין אותי. אתגרתי את עצמי בכל דבר שיכולתי ועדיין לא היה לי שום עניין. ושום דבר לא ירגיע אותי, רק את יכולה. ואף אחד לא יצליח לתת לי איזשהו הגיון למצב שיש בנינו. כי אף אחד אף פעם לא יבין כמה אני אוהבת אותך. ומה יש בנינו. איך הגעתי עד אלייך, ערערת את כל מה שהיה קודם לפנייך ובסוף זה לא יקרה. איך זה יכול להיות. זה לא יכול להיות!! יפה שלי. אהובתי. אין שום דבר בכל העולם כןלו כמוך. מתגעגעת אלייך כמו שמילים לא יוכלו להסביר לך. ואני אוהבת אןתך יותר כל יום שעובר אפילו שאצ לא כאן. אני חייבת לראות אותך שוב