אי אתחיל עם הבעיות מעכשיו!!

[g i l i]

אי אתחיל עם הבעיות מעכשיו!!

אוקיי אני משתתפת בפרוייקט לימודים באוניברסיטה מטעם בית הספר ואוניברסיטת בן גוריון ורוצים לצרף אותי לעוד פרוייקט של עתודה ואני תלמידה מצטיינת בדר"כ.. . וזאת בדיוק הבעיה- צרות של עשירים תקראו לזה, אני אסכים.. כולם כל כך מצפים ממני ליותר ממה שאני מסוגלת וזה מעמיס עליי מלא.. וזה גורם לי להרגיש אפילו יותר רע כשאני לא מצליחה בדברים דוגמא- מגמת מחול מעלה הפקה בעוד 5 שבועות ולי אין אפילו מוזיקה לריקוד.. אני מרגישה רע וכשאני מחליטה לקחת על עצמי עוד משהו ומגלה שאין לי זמן אני ממש מתבאסת מזה.. אני לא יודעת אם זה בראש שלי או שזה באמת - שכולם מצפים ממני ליותר ז אני לא בדיוק יודעת איך להתמודד עם זה.. חוצ מזה שאני יודעת כמה ההורים שלי מאוכזבים ממני על דברים שאני עושה . אז אני לא יודעת גם איך פתור את זה.. אם ההודעה נראית לכם מסובכת בניסוח זה בסדר... אני כזאת...

 

[jessy19]

גילי...

שוחחי עם הורייך והסבירי להם שהם מלחיצים אותך ושאת מרגישה שמצפים ממך שתצליחי בהכל. תחשבי על עצמך ואם את מסוגלת ולכמה את מסוגלת ואל תנסי תמיד לרצות את האחרים כי אחרת את תהפכי להיות בובה שלהם. תעמדי על שלך ותבחרי לעשות מה שיעניין אותך ולא מה שיגרום אושר להורים כי בדיעבד אח"כ את תצטערי שהלכת לפי אחרים ולא לפי מה שרצית.

 

[עינת]

העלת כאן

שלוש נקודות שמחד נראה שיש קשר בינהן אך אני חושבת שיש להפריד בינהן. אחת - הציפיות של אחרים ממך שתיים - הציפיות שלך מעצמך שלוש- ה"ידיעה" שהורייך מאוכזבים ממך. דבר ראשון יש לי הרגשה ש...הורייך בכלל לא מאוכזבים , נראה לי כי מתוך הציפיות שלך מעצמך והאכזבות שלך את משליכה על ההורים כיוון שאת נשמעת בחורה שכל הורה היה מתגאה בה! אז דבר ראשון בואי נתחיל בזה שאת יושבת עם ההורים ומבררת איתם האם מה שאת "יודעת" באמת כך או שבעצם זו רק תחושה שלך ואת בעצם מעוללת עוול לעצמך... באותה הזדמנות את גם מספרת להם שנראה כי את מעמיסה על עצמך יותר מידי כיוון שאת מרגישה שמצפים ממך ואולי כדאי שתחשבו ביחד איך את מורידה קצת מהעומס. בסופו של דבר את יושבת עם עצמך יקירה , ומנהלת שיחה בשתי עיניים עם עצמך ומנמיכה ציפיות, בודקת מה באמת חשוב לך, מה סדר העדיפויות שלך... אחרי זה את כמובן מספרת לנו איך זה עבד? אז מה את אומרת גילי?

 

[g i l i]

עינת הלוואי וזה היה כל כך פשוט...

אני וההורים שלי לא ממש מתקשרים.. אני מעדיפה לדבר איתכם שעודכם זרים לי מאשר איתם אני מרגישה ממש ממש ממש לא נוח לדבר איתם... זה עוןשה לי תחושה רעה של משהו לא בדר אני כן מדברת עם אמא שלי על עניינים פיזיים עם אבא שלי בכלל לא ואז זה יוצר הרבה שתיקות והרבה שאלות שלהם שאני משיבה ב- אין לי מה להגיד לכם בקטע הזה תמצאו נושא אחר לדבר עליו. ואז שתיקה ואז נושא אחר[ עד שאני מתעצבנת שהם לא מבינים אותי(כל שבוע בערך) ובוכה ולא יכולה ללכת לביצפר למחרת מרוב שהעינים נפוחות... ממש קשה לי ואין לי זמן לפסיכולוג/ית וכאלה אז אני לא בדיוק יודעת מה לעשות וזאת הסיבה שאני כאן ואין סיכוי שאני אדבר איתם כי כמו שכבר אמרתי.. אני לא ממש מסוגלת לדבר איתם

 

[אחותו של שקספיר]

בלי לערב הורים-אוקי?

רק גילי עם גילי אבל גילי עם גילי צריכות לתפוס שיחה רצינית, כזו שאי אפשר להתחמק ממנה . תציעי לגילי כוס של שוקו או מה שהיא אוהבת לשתות ותגידי לה שהגיע הזמן שתעשו שיחה. כשתשבי עם עצמך , תנקי את כל ה"רעשים" החיצוניים, ותסתכלי פנימה פנימה איפה מתחילות הציפיות של "כולם" ואיפה הציפיות של גילי מעצמה. כי ראיית העולם של גילי במילא עוברת דרך המסננת של גילי, ולכן המציאות שלה מבוססת על 50% גילי ו50% ציפיות של הסביבה בכלל. אבל חלק ניכר הוא מה שגילי חושבת שהסביבה מצפה מגילי. ויש טונה של דברים רק מ10 המשפטים שכתבת פה על גילי על ציפיות, על שאיפות על סדרי עדיפויות ואת מי גילי באמת מאכזבת? ולמה אין שיחה עם ההורים? ולמה גילי בוכה ומתעצבנת? ולמה אין זמן לפסיכולוגית? ומה יהיה אם לגילי לא תהיה מוסיקה לריקוד בזמן? ומה יקרה אם גילי לא תלך לעתודה הזו? ולמה יש לגילי תחושה רעה של "משהו לא בסדר" ואיפה נגמרת גילי ואיפה מתחילה הסביבה? תראי, יש לי ילדון חמוד בן 7 בכיתה ב- וכל פעם שאני מסבה את תשומת לבו להתנהגות שלו הוא מאשים את אחיו היותר גדול, "הוא לקח לי" בנוסח שתו לי אכלו לי. אבל אני אומרת לו כל הזמן "עכברון חמוד שלי, בוא ניקח אחריות על מה שאתה עושה לא על מה שהאח שלך עושה, או על מה שאתה חושב שהוא עושה". בשפה של גדולים קוראים לזה "מוקד שליטה פנימי" כלומר ההתרחשויות בחוץ יכולות להיות באמת מלחיצות(נניח הורים שאפתנים, מלחיצים וכו) אבל מה "גילי" לוקחת מהאווירה מסביב מה היא מפנימה וכמה היא מתנהגת לפי ה"חוץ" או ה"פנים" שלה. זה כל ההבדל. היה מסובך ומורכב לי להסביר ככה על רגל אחת וכוס שוקו אחת. אבל תחשבי על זה. לא על המורים, על החברות, על ההורים רק על גילי ומה גילי עושה לגילי. טוב?

 

[עינת]

אם ככה

אז באמת נתנו לך כאן עצות טובות למרות שאני דווקא הייתי מתעקשת על שיחה עם ההורים, למרות שקשה, נו מה? לפחות שיחה כזו יכולה להוביל למקום טוב ובמקסימום את יודעת שניסית ...

 

[s h o o s h a]

לדבר עם ועל גילי

מצטרפת בחום לדבריה של השייקספירית בענין לבחון היכן נמצאת גילי בכל הסיפור הזה. אם לקחת משפטים שאת כתבת, כמו למשל :

"ורוצים לצרף אותי לעוד פרוייקט של עתודה...אני אסכים..." ולמה?

כי "כולם כל כך מצפים ממני ליותר ממה שאני מסוגלת..." שאלה : ומה יקרה אם לא תצטרפי לפרוייקט נוסף? חושבת שיעריכו אותך פחות? יודעת בוודאות שיעריכו אותך פחות?

"...זה גורם לי להרגיש אפילו יותר רע כשאני לא מצליחה בדברים..." התחושה הזו היא שלך ושלך בלבד.

"...אני לא יודעת אם זה בראש שלי או שזה באמת - שכולם מצפים ממני ליותר..."

"חוצ מזה שאני יודעת כמה ההורים שלי מאוכזבים ממני..." שתי התהיות האחרונות שלך, מוכיחות לי על הבלבול הגדול שיש בחייך. על עירוב הרצונות שלך עם שיוך ה"כשלונות"/ אי הצלחות (במידה ויש כאלו) לרצונות של הורייך ואי עמידה בציפיותיהם. (או כפי ש"הגדירה" זאת השייקספירת "שיטת ה-אכלו לי, שתו לי") ולכן, כפי שאמרה קודמתי, הגב' שייקספיר, שבי עם עצמך על כוס משקה ונסי לברר קודם כל ובראש ובראשונה אתך מדוע את חשה כפי שאת חשה, מהיכן נובע הצורך הזה שלך לקחת על עצמך עוד ועוד משימות בידיעה מראש שלא תוכלי לעמוד בהן (מפאת זמן, מפאת חוסר יכולת וכו'), מדוע לא תודי בעצמך שאינך אדם מושלם (ומי כן? אין חיה כזו) ואז תוכלי להתחיל לעסוק בדברים שאת אוהבת ורוצה ותִקצֶרִי הצלחות בתחומים אלו. לענין הוריך, חושבת שגם הם חושבים כמונו, ההורים שכאן בפורום. אם את לוקחת על עצמך יתר על המידה ו"נופלת" תחת המעמסה, אל תטילי את האשמה עליהם, כי את ההחלטה לקחת או לא לקחת את בוחרת ולא הם עבורך. (ובסוד, גם אם כן, מותר לך להגיד "לא רוצה", מותר לך להגיד ,קשה לי", מותר לך להגיד "זה גדול עלי" ואיש לא יוכל להכריח אותך ולאיש אין את הזכות לשפוט אותך על כך.) עכשיו, דברי עם גילי על כל מה שכולנו אמרנו לך בחרי לך מה מתאים לך יותר ומה מתאים לך פחות סנני ופעלי בהתאם אבל תדאגי תמיד לפעול לטובתה של גילי בוקר טוב ויום נעים

 

[מייקי69]

לא בסדר!

כמה אפשר להיות בסדר???? מודיעה לך חגיגית, שזה אף פעם לא נגמר. ברגע שנכנעת למפלצת הזאת של תמיד להיות בסדר, את אבודה!

בואי ככה קצת נסתכל, טוב? למה אנחנו רוצים להיות בסדר? למה אנחנו רוצים למלא אחר ציפיות הסביבה? כי אנחנו רוצים שיאהבו אותנו. נקודה. זה התשלום וזאת "הסחורה". אז אם את מתעקשת "בלי הורים" פשוט בואי תעשי תרגיל קטן: תפסיקי קצת להיות בסדר. לא הכל. לא בבת אחת. נניח... 1 מתוך 5-6 מסכימה? מוכנה? תרגיל. בואי נראה מה יקרה אם תקבלי 65 בתנ"ך. בואי נראה האם לא יכינו לך ארוחת צהריים, האם יזרקו אותך מהבית, והאם כל החברים יפסיקו לשלוח לך SMS. מה יקרה אם תדפקי בדלת של איזו חברה ותגידי לה: לילך, הצילו! יש לך איזו מוסיקה לריקוד שלי? בא לך שנמציא שני צעדים וחצי בדקה? יחד עם החלק הזה (הכייפי לדעתי) של התרגיל - יש לצרף חלק נוסף. בחלק הנוסף, את קמה כל בוקר, מצחצחת שיניים, עומדת מול המראה, ומונה לעצמך תכונה אחת שלך שהיא מדהימה בעינייך. אסור לחזור על אותה תכונה פעמיים! ועוד חוק: את חייבת להתמיד לפחות 7 ימים. 7 תכונות. ולא לחשוב מראש. את צריכה להסתכל לעצמך בעיניים, וממש להאמין שזה מה שאת מרגישה ואוהבת בך, ברגע זה. חלק שלישי ואחרון: בדרך ללימודים (יש זמן לחשוב) את מונה מישהי או מישהו ספציפי, שאוהב אותך, או אוהב בך משהו מסוים, ואומרת את זה לעצמך. ולמה כל התרגילים האלה על הבוקר? הראשון - כדי שתרגישי על בשרך, שלא מתים מלהיות "לא בסדר". לא כל העולם מתחרב וקורס. השני - להזכיר לעצמך מה את אוהבת בך. השלישי - להזכיר לעצמך שגם האחרים אוהבים אותך. ותעשי לי טובה, בחייך, יש גיל שבו מצפים ממך לבעוט. אז יאללה, שחררי קצת את הרגל. תהני מאיזה מרד קטן פה ושם. נשבעת לך שכולם יאהבו אותך בכל זאת ואף על פי כן.

 

[g i l i]

אני ממש מודה לכולם...

אני רוצה שתדעו על כמה החלטות שללקחתי היום- 1- סופית אני עוזבת את מגמת המחול(לבגרות) 2- אני הולכת לפיסיקה בתקווה שזה ייתן לי את הכרטיס כניסה לעתודה פרוייקט מאוד חשוב(בעניין הכלכלי) 3- אני לא מסוגלת לדבר עם אמא ואבא ניסיתי קפאתי ...

אין זמן לפסיכולוגית בגלל הצפוים הביצפר והמגמות אני תמיד חושבת מראש זה חובה זה צורך תמידי שלי אם משהו ישתבש אני לא אוכל להסתדר אני אשתגע.. וחוצמזה שממש קשה לי עם ההחלטה אלייה הגעתי אבל היא החלטה ממש טובה מבחינת כולם... ואני לא יודעת מה אני יעשה בסופו של גדבר כי אני יכולה לכתוב כאן מאה פעמים שזה סופי וזה לא יהיה סופי... אוף אני לא יודעת מה אני עושה עם עצמי... HELP