אי-הוודאות או האי-ודאות?

[dorgad]

אי-הוודאות או האי-ודאות?

והיש כללים מוצקים לעניין יידוע צירופים מסוג זה? להתייחסויותיכן/ם אודה. דור

 

[אסופית02]

אי הוודאות

ככלל בצירוף סמכות מיודע יש ליידע את הסומך! זה מה שאני למדתי בזמנו. זוהי טעות נפוצה: *הבית ספר, *הבר מצוה צ"ל: בית הספר, בר המצוה. ולצירופים מסוגים נוספים- שימי לב כי האקדמיה לא התייחסה לדוג' הנפוצה מכל: צירוף סמיכות של שני שמות, כמו בשאלתך.

 

[dorgad]

אסופית, תודה, ובכל זאת...

לגבי הדוגמאות הנוספות שהבאת אין מחלוקת שבהן יש לידע את הסומך. השאלה עולה במקרים כדוגמת אי-ודאות. היש דעות נוספות/אחרות? תודה, דור

 

[rhbe]

עלית כאן על בעיה

קודם כל, צריך לשים לב שהצרוף "אי הבנה" איננו צרוף של סמיכות. הקידומת "אי-" היא סוג של תחילית שנפוצה בשפות זרות כחלק מן המילה עצמה (misunderstanding, subculture וכו'). בעברית, יש מספר מיליות דומות לה שמעמדן גם הוא אינו ברור: תת-, בלתי-, רב-, לא-, ועוד. אני לא יודע אם התקבלה החלטה רשמית על ידי האקדמיה בנוגע למעמד של המיליות הללו, אבל נדמה לי שהצורה התקנית היא "האי-וודאות". בכל אופן, בלשון הדיבור, רווח מאד השימוש ב"אי הוודאות" (למשל בפיסיקה - עקרון אי-הוודאות). לי אישית נוח עם זה, אבל לא אני קובע. אבינרי בספרו "יד הלשון" (ע"מ 495) אומר שבמקרים של "לא", ו-"בלתי" נהוג להקדים את הא הידיעה למילית (הלא-יהודי, הבלתי-מתאים), ולדעתו כך צריך לנהוג גם עם "אי" ולומר "האי-חוקי", "האי-זהירות" -ולא "אי הזהירות", וכך נהגו גם בתקופת ההשכלה. עם זאת, הוא מודה שכיום נפוץ הידוע של השם שאחרי האי, כמו "אי ההבנה", ולא ראיתי שהוא טוען שזאת טעות.

 

[שבולת ירוקת העין]

צירופים עם תחיליות

כגון אי, דו, חד, רב, תת, בין ועוד נחשבים כמילה אחת ולא כצירוף סמיכות, ולכן ה' הידיעה תופיע לפני התחילית. הן בשמות עצם: האי-הבנה, הדו-קיום הן בשמות תואר: הכוח הרב-לאומי, המנהרה התת-קרקעית, התוכנית החד-שנתית וכו'.

 

[rhbe]

היתה החלטה כזאת באקדמיה ללשון?

 

[שבולת ירוקת העין]

חיפשתי באתר שלהם

ולא מצאתי אזכור לזה אבל אני יודעת שזה העיקרון כי כך אנחנו מלמדים סטודנטים הלומדים עברית כשפה שנייה. אני סומכת על ספרי הלימוד. אם תרצה אוכל מחר לברר את זה באקדמיה ולתת לך אישור רשמי

 

[rhbe]

תודה, אשמח לשמוע מה אומרים באקדמיה.

בנוגע לרוב התחיליות הללו (בלתי, לא, רב, וכו'), גם לדעתי אין ספק שה"א הידיעה צריכה להקדים את כל הצרוף. אבל אני רואה בעיה מיוחדת עם "אי" ועם "תת". רוב האנשים לא נוהגים לפי הכלל הזה בשתי התחיליות הללו, ואני חושב שזה לא סתם שיבוש אלא שיש לזה סיבה יותר מהותית שאני צריך עוד לנסח אותה. אני לא משוכנע שהאקדמיה באמת החליטה כך - בכל אופן לפני 40 שנה (הספר של אבינרי), הכלל הזה עוד לא היה קיים.

 

[dorgad]

תודה למתייחסים. המסקנה: אי-חריצה../images/Emo8.gif