אך מצליחים להנות...

[העצובה 22]

אך מצליחים להנות...

הי לכן!
אני שבוע 28 כל הבדיקות טובות והכול נראה בסדר.
אני מרגישה נורא ,מנסה להנות מההריון הזה פשוט לא מצליחה.
אתמול עשיתי סיבוב בחנות תינוקות לראשונה הרשיתי לעצמי,חשבתי שאתלהב אהנה אתרגש משהו.
הלכתי בשקט הסתכלתי ולא הרגשתי כלום .
בעלי רוצה שנתחיל להכין דברים לפחות להזמין אני לא מסוגלת.
האם הצלחתן להנות באיזה שלב?
יש לכן רעיונות לאך להתחבר להריון אני כועסת על עצמי שלא מדברת לה שרה לה משהו(מה שעשיתי כל הזמן עם הבנים).
האדישות מעציבה אותי כל כך.

 

[כבשה0פועה]

מאוד מבינה ללבך.
טבעי לאור העבר שלך (נדמה לי שעברת שלוש גרידות, סליחה ומחילה אם טעיתי), שקשה לך להתחבר.
מעידה על עצמי, שאחרי שתי הפלות 'בלבד' התקשיתי מאוד לשחרר את הפחדים העמוקים, גם במלים וגם במעשים. היה מוזר לתכנן תכניות, או לדבר על 'כש'הוא יהיה ולא 'אם'. רק בשבועות האחרונים להריון הצלחתי להכין ולהשלים קניות (הרבה דברים חיכו לקטן מהאחים הגדולים).
אל תכעסי על עצמך, הלב שלך נשבר כל כך הרבה פעמים ואת מנסה שלא יישבר שוב, לא מתוך אדישות. מאחלת לך מכך הלב שבקרוב מאוד, בסוף החורף, תדברי המון ותשירי המון, ואולי תליחי אפילו עוד קודם.

 

[העצובה 22]

תודה!

תודה לך כבשה יקרה!
לצערי לא טעית...
כולם מסביבי מחכים שאתחיל להנות ולחגוג וקשה לי.
קשה לי לפנטז על אחרי קשה לי לחשוב על שם ,חדר ....
מקווה גם שאצליח בסוף .

 

[כבשה0פועה]

אוף, שכולם יניחו לך

את השם את יכולה לבחור כשהיא תהיה. ממילא לפעמים השם לא מתאים לילד/ה שנולד/ת ובוחרים שם אחר לא מהרשימה.
חדר - צריך רק עריסה בשלב הזה, ואותה בן משפחה יכול לשכור ביום שתלדי בסניף יד שרה הקרוב. אחר כך יהיה לכם 'שפע' זמן לארגן חדר, ולמרות העומס הטכני, נשמע שרגשית תהייי הרבה יותר פנויה. תכלס - החדר לפחות בחודשים ראשונים הוא עבור ההורים והמשפחה, ולתינוק מספיקה עריסה ובהמשך מיטה ומעט צעצועים במידה.
בעיקר - שיניחו לך (ואני מקווה שהסביבה מספיק קשובה בדיבור ישיר או באמצעות שליח) ושתצליחי, מוטב בסוף, מקסימום בהתחלה עצמה.

 

[שירהד1]

את לא אדישה ואת לא לא מחוברת...

את פשוט בלחץ. את בלחץ ואת חרדה, בגלל כל מה שעברת.
הלכת בשקט בחנות והסתכלת ולא הרגשת כלום? הצחקת אותי. הרגשת ועוד איך...אבל כרגע, את כנראה בעיקר מרגישה חרדה, ולכן לא מאפשרת לעצמך להתרגש במובן החיובי של המילה. וזה מובן לחלוטין, ולא אומר כלום לגבי איך תהיי אחרי הלידה.
את לא נהנית עכשיו?חבל, אבל מובן לחלוטין. ואני מאחלת לך שאחרי שהיא תהיה כאן, תרשי לעצמך להנות, כפי שלא הרשית לעצמך להנות בהריון והשמחה וההנאה יהיו כפולות ומכופלות.
לפעמים אני עצובה על כך שההריון עם מעיין היה כה קשה לי בהיבט הנפשי. לו רק הייתי יכולה לדעת מראש כיצד הוא יסתיים...אבל לא ידעתי ולא הרשיתי לעצמי לשמוח, ולא נהניתי ובקושי הצטלמתי, ולא רק זה- אלא שהייתי מטופלת בכדורים נוגדי חרדה ודיכאון, בנוסף על טיפול רגשי שהמשכתי אותו...
בעלי מאוד רצה לקנות דברים לפני שהיא נולדה. בקושי רב ישבתי על הרשימות וכתבתי לו מה לקנות. הוא השאיר את הדברים בחנות, ואני- כאשר חזר מהקניות- רק מררתי בבכי ואמרתי לו שהלוואי והקנייה שלו לא היתה לשוא.
עצוב?- כן. אבל-
מה לעשות? עברתי דבר אחד או שניים לפני ההריון הזה, וזה הותיר חותם איום ונוראי.
האמת היא שאף אחד בסביבה לא ציפה ממני להנות. כולם רק חיכו ביחד איתי, במתח ובציפיה דרוכה.
אז תרגישי בנוח- הרווחת ביושר את ה"רשות" לא להנות בהריון. ואם בכל זאת יהיו רגעי או שעות או ימי הנאה- מעולה. אני בעד. אבל נא להתייחס לעצמך בחמלה הנדרשת אם תהני רק אחרי שהיא תיוולד.

שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[העצובה 22]

תודה!!!

 

[איןאריותכאלה]

ההריון הוא לא המטרה -

הוא רק הדרך אליה. נכון שיש אצטלה של תום, רוך ושמחה בלתי פוסקת לאורך חודשי ההריון, אבל אצל הרבה נשים זה לא כך, גם כאלה שלא חוו אובדים כמוך. שבוע 28 הוא מאד בעייתי -מצד אחד שבוע כבד ומוחשי, מצד שני יש עוד הרבה זמן עד הסוף. מאחלת לך שהזמן ימשיך וימשיך וימשיך לעבור.

 

[תמר חדוה]

תתני ללב שלך זמן להתאחות

אם את לא מצליחה להתחבר כהרגלך כנראה ככה בדיוק את צריכה.
אל תנסי בכוח לחלום, לצפות ולהתרגש- אני בטוחה שאת אמא מדהימה ובע"ה תיהי אמא מדהימה לתינוק שיבוא ותאהבי אותו לא פחות- עצם המחשבה שאת רוצה להתרגש יותר מוכיחה את זה.
תני ללב שלך זמן ותסמכי על עצמך שהגוף והנפש שלך ידעו איך לפעול כשיגיע הרגע.
שתזכי לצאת בידיים מלאות ולב מאושר ♥

 

[העצובה 22]

תודה

 

[אם הבנות2]

אני אישית ככה התחברתי

לי מאוד עזר להתעסק בקטע הטכני הכייפי.
קצת שופינג לנשמה
ובהריון הקשת שלי קניתי פעם ראשונה משבוע 27.. כשהייתי בחו"ל.
אל תחששי להתלהב ולקנות.
&nbsp

 

[shira3121]

אני לא הצלחתי ויותר מדוייק סבלתי כל רגע

מהבטא עד לרגע שירדו המים. גם שם עוברי הוא לא קיבל אלא נקרא בפשטות מס 5 על שם היותו הריון מס 5 הייתי בטוחה שהיחד יצא פסיכוטי ועצבני והוא דוקא יצא בסדר גמור, אפילו יותר רגוע מאח שלו ואני מאוהבת בו ומחוברת אליו

 

[אם הבנות2]

אני גם סבלתי. נפשית ופיזית

אבל הצלחתי להרגיע את עצמי מדי פעם
אחרת הייתי במצב עוד יותר גרוע

 

[אםהבנות1]

כל כך מבינה אותך

מרגישה כמוך, ואנחנו כבר בשבוע מתקדם ממש, כמעט בסוף..
די גררתי את עצמי לקנות את הדברים שצריך. התרגשתי ופחדתי בו זמנית בחנות, אם לא היינו צריכים כסא לרכב וכמה בגדים חמים לא נראה לי שהייתי קונה דבר עד לאחר הלידה.
כל ההריון הזה מלווה ברמה כזו או אחרת של חרדה, ופה ושם התרגשות חולפת.. מעצבן נורא שמצפים ממני להיות שמחה, מחוברת, מתרגשת.. כשאני מעלה בראש תרחישים איומים ומנסה רק לנשום.
מנסה לגייס לעצמי חמלה. ולסנן את הציפיות המעצבנות של כולם..
כפי שאמרו כאן הבנות, עברנו דרך לא קלה וההרגשות האלו כל כך מובנות.

 

[העצובה 22]

תודה,מאחלת ומייחלת לנו סוף טוב

 

[TheWindCriesMary]

קודם כל - אל תכעסי על עצמך

התגובה שלך הכי נורמלית שיש! אני זוכרת שבן הזוג שלי כל הזמן דחק בי להנות קצת מההריון, להצטלם, ללכת לשופינג, להפסיק לחשוש, אבל לא הצלחתי.
(הוא התחבר פחות ממני, אגב - לא רצה להרגיש תנועות או לדבר על שמות - אבל אחרי הלידה הוא התחבר לבת שלנו יותר מהר ויותר חזק משיכולתי לקוות)
פחדתי לדבר אליה, או לתת לה "שם בטן". שנאתי שאנשים שמו לי יד על הבטן. כן השמעתי לה מוזיקה, אבל בעיקר כשהתנועות לא היו מספיק חזקות ורציתי לעורר אותה. בדיעבד, משהו מזה נקלט כי המוזיקה שהשמעתי לה אז מרגיעה אותה היום.
קניתי רק עגלה וכסא בטיחות וזהו. חברה שלי הכינה את החדר אחרי שילדתי והביאה בגדי ניובורן לאמא שלי ששמרה הכל אצלה. כל פעם שהלכתי למוניטור במעקב הריון עודף פזלתי לבגדי ילדים במרכז ויצמן, אבל לא העזתי לקנות.
הצלחתי להנות רק כשהרגשתי תנועות, הרגשתי שהבעיטות שלה מפצות על אלה שלא זכיתי להרגיש בהריון שהסתיים.
&nbsp