אכזבה מהטבעת, שוקל מעקפים

אכזבה מהטבעת, שוקל מעקפים

היי לכם, להלן סיפור הזוגיות שלי עם הטבעת וההחלטה שכנראה צריך להיפרד, אשמח לשמוע מה שיש לאנשים להגיד לגבי מעבר מטבעת למעקפים.
כמו כן, אם יש פה אנשים שעברו את זה וכותבים בנושא מנסיונם, אשמח לקבל את הניקים שלהם ככה שאוכל לעשות חיפוש ממוקד בארכיון.

הערה חשובה: כל האירועים התרחשו ומתרחשים במדינות בהן אני מתגורר במהלך התקופה. אף אחת מהמדינות איננה ישראל כך ששמות רופאים ובתי חולים לא כ"כ רלבנטיים.

לפני 8 שנים התקינו לי טבעת שנסגרה כל פעם קצת. בשיא הירידה הייתי כ-25 קילו פחות מהמשקל שלפני הניתוח. לא איזה הבדל דרמטי. לפני הניתוח שקלתי 150, אני 1.85 גובה.
שיא הירידה היתה קצת יותר משנה לאחר הניתוח.
מאז עליתי בהדרגה אך בעקביות, והיום אני חזרה על 150.
היום הטבעת סגורה באותו מצב כבר לפחות 4 שנים, לא פתחתי ולא סגרתי. יש הגבלה באכילה אבל בגדול אין איזה מאכל מסויים שאני ממש לא יכול לאכול. גם לגבי כמויות - זה לא שאני ממש אוכל את הכמויות של לפני, אבל בגדול הכל יורד. אני פשוט לועס היטב.
חשוב להגיד שאני גם לא מרמה באופן שיטתי. גלידה פעם ביובל, לכל היותר, אבל בשאר הזמן אני פשוט אוכל לאט לאט כמויות לא מבוטלות של אוכל שבנסיבות אחרות (כמויות קטנות יותר) היה יכול להחשב מצויין.

מעבר לבעייה של חוסר התועלת מבחינת משקל, יש גם תופעות אחרות. להרגשתי, וזה עדיין לפני שלב הצילומים ככה שאין לי על מה לסמוך חוץ מאשר על האינטואיציה שלי, נוצר כיס מעל הטבעת ונתקע שם אוכל להרבה זמן, מה שגורם לכך שאם אני עובר למצב שכיבה הרבה פעמים אני מתעורר בלילה במצב של קרוב לחנק בגלל איזה גרגיר של משהו שהחליט לנדוד למערכת הנשימה. אני משתדל מאוד לא לאכול כמה שעות לפני השינה בגלל הסיפור הזה, או לפחות לעשות קצת פעילות גופנית שלהרגשתי מקטינה את הסיכוי שזה יקרה (כנראה עוזרת לאוכל לרדת?), אבל הסכנה תמיד שם, ותאמינו לי, זה לא בכלל נעים להתעורר באמצע הלילה עם משהו תקוע בקנה הנשימה.

בקיצור - מכל הסיבות האלה נשקלת אופציית המעקפים.
הרופא שלי הסביר מה שהוא היה צריך להסביר ושלח אותי לעשות עבודה באינטרנט לגבי המשמעויות ביום יום ולגבי אורח החיים שלי.
כמו כן הוא המליץ לי למצוא איזו קבוצת תמיכה וגם צייד אותי באנשי קשר לקבוצות כאלה, אבל היות ואני לא ממש דובר את השפה המקומית ברמה של קבוצות מפגש, וגם ממילא אני לא טיפוס של "קבוצות תמיכה", נראה לי שפה יהיה הכי נבון למצוא מידע.

אז נעים מאוד, אני הלבלר הקטן מפירנצה*

אז מה הדברים העיקריים שאני צריך לדעת לגבי ניתוחי מעקפים?
איפה הכשלים העיקריים מבחינה התנהגותית?
מה יכולים להגיד אלו שעברו טבעת ואחריה ניתוח לגבי הסיבות לכישלון שלהם בטבעת והאם מעקפים ענה על הציפיות? ואם לא ענה - למה, ומה הייתם עושים שונה בדיעבד?

תודה לכל מי שעונה, אני יודע שזו בערך ההזדמנות האחרונה שלי להיות רצה ואני רוצה לעשות את זה כמו שצריך הפעם!


*לא, לא גרתי בעיר הזו וגם במדינה הזו אני כבר לא מתגורר מזה כמה שנים
 
אגב, אם אני כבר פה

שמתי לב שבYNET יש לעיתים קרובות בעמוד הראשי כתבה על מישהו שירד במשקל, והם כל הזמן טורחים להדגיש שזה בלי ניתוח. באופן כללי מהכתבות האלה עולה ריח חזק מאוד של התנגדות לניתוחים. העניין עם הניתוח לא מובא בצורה אינפורמטיבית אלא לעומתית.

מה קורה שם? מה האינטרס? מישהו שם ממורמר על ניתוחים?
 

אופירA

New member
מנהל
ניתוח מעקפים הוא ניתוח לב...

אתה רוצה לעשות מעקף קיבה. או אולי אפילו מעקף תריסריון (ניתוח בעייתי. לא כדאי לשקול אותו לפני שלומדים עליו ה-מון, ולא רק מכמה ייעוצי רופאים).

מעקף קיבה זה ניתוח רציני ויעיל, אבל אתה צריך להבין ששום ניתוח לא יעזור לך לרזות, אם אתה מתכוון לעשות מה שבא לך.
אתה צריך לעשות את המאמץ לרזות, והניתוח רק בא לעזור לך.

מה עשית עם הטבעת? עקפת את הבעיה, ע"י שאכלת המון, אבל לאט.
למה אכלת המון? כי היית רעב מאוד? אני לא חושבת. אני חושבת שרצית לאכול וליהנות, ולא בדקת אם אתה רעב ומסוגל להפסיק.
אם אתה רוצה ליהנות, ולאכול הרבה - שום ניתוח לא יעזור לך. בטח לא לאורך זמן. כל ניתוח יעזור לך לשנתיים עד 4 שנים. זהו. אתה מתכוון לחיות אחרי זה? אתה רוצה להיות רזה במשך שארית חייך?
אז אתה צריך להחליט שאתה רוצה לשמור ולא לאכול המון.

אתה לא יכול להתייחס למצב שלך כאל "הטבעת לא עזרה לי לרדת הרבה". אתה צריך לקרוא לבעיה בשם - למה אתה לא ירדת הרבה.
האם בגלל שאכלת והקאת? האם בגלל שבחרת מזונות שעוברים בקלות בטבעת בכמויות גדולות? אתה צריך להבין מה ההתנהגות שלך עושה, ואז להבין אם צריך ניתוח אחר, או אם גם הניתוח האחר לא יעזור לך.
אם הטבעת לא מגבילה אותך בכמויות, אז למה אינך סוגר אותה בעוד 1/4CC? למה אתה לא עובד עם הניתוח שלך, אלא עוקף אותו?

הבעיה של האוכל שעולה בשינה נובעת משילוב של סיבות - אכילה של כמות מרובה מאוד בערב, הימנעות משתייה בין האכילה לבין השינה - השתייה שוטפת את הפאוצ' של הקיבה ומרוקנת אותו. כמובן שאי אפשר לשתות מיד לאחר האוכל. אבל אפשר אחרי רבע שעה, חצי שעה. וחוץ מזה אסור לאכול לפני השינה. צריך הפסקה של שעה בערך. ובין השתייה לשינה צריך לפחות רבע שעה הפסקה.
כמו כן צריך לישון באופן קבוע על 3 כריות.
כך לא תצטרך להשתעל תוך כדי שינה.

יש לך מחלה ואתה לא מודע אליה, ולכן אתה משמין למרות שעשית ניתוח שאמור לעזור לך.
אני לא יודעת אילו התנהגויות גורמות לעלייה שלך במשקל. צריך לדעת מה אתה אוכל, מה אורח החיים שלך, מה צריכת הסוכר במזון שלך, מה צריכת הקמח והאורז הלבן ואם אתה יכול להפוך את הכל לדגנים מלאים. צריך לדעת היסטוריה של השמנה כדי להבין מה גורם להשמנה אצלך וכך לדעת מה יגרום להרזיה יעילה.

מעקף קיבה אינו קסם. הקיבה מתרחבת עם השנים, ואתה עלול להשמין ולהשמין מחדש. אי אפשר לחתוך את הגוף בלי סוף. גם הניתוח השני הוא סכנת חיים גדולה יחסית, כיוון שהוא נעשה על קיבה מנותחת, הוא ניתוח רביזיה, והוא בעייתי.
אם אפשר למנוע אותו - עדיף.
אם בלאו הכי אתה צריך להתרגל להרגלים טובים של אכילה אחרי המעקף, אז כבר תעשה את זה עם עבודה נכונה עם הטבעת ותחסוך סכנת חיים.

אפשר להתקשר אלי לייעוץ טלפוני רחב בנוגע לחקירת ההתנהגות והשינויים הנדרשים - טל' 03-5781855, אופירה, לא בשבת.
או שתפנה לקבוצות שמירה על המשקל או לדיאטנית פרטית באיזור מגוריך.
 
תודה.

תכלס - שמעתי כבר הרבה מנותחים שמהללים את השינוי התודעתי שהם עשו.

בתור שמן, שמן לשעבר, רזה לשעבר ושוב שמן, אני יכול להגיד שזה קשקוש שאנשים נהנים להגיד לעצמם בשביל לקחת קרדיט על משהו שלא מגיע להם. אם שינוי תודעתי היה אפשרי, אנשים היו עושים אותו בלי הטבעת ובלי ניתוחים.

בתור מנותח גם יצא לי להכיר לא מעט מנותחים שבתקופה שבה הם רזו הם היו בטוחים שהם עשו שינוי תודעתי והיו מוארים, וכשעברה תקופת האופוריה והם השמינו חזרה, פתאום מה קרה? נעלם השינוי התודעתי?

לכן אני אומר -
מי שמסוגל לעשות שינוי תודעתי, עושה אותו בלי טבעת ולא צריך שיחתכו אותו.
מי שמרזה אחרי טבעת שלא יספר על שינויים תודעתיים. הרי לכל שמן שמגיע לעשות ניתוח יש בקו"ח לפחות 20 שנה של נסיונות סרק לעשות שינויים תודעתיים. הייתי שם. להגיד "עשיתי שינוי תודעתי והטבעת רק נתנה פוש" כמו שאומרים אחרים כשאני מעמת אותם עם העובדות, זה כמו הסיפור על הפיל והעכבר שהולכים במדבר, העכבר מסתכל אחורה ואומר לפיל "תראה כמה אבק הרמנו".

לכן יש לי את הצניעות לדעת שאם עד כה לא הצלחתי בשינוי התודעתי שלי, כל ההישג שהיה לי מהסיפור (מוגבל וזמני ככל שיהיה) הוא נטו של הטבעת ולכן גם העצה של "אז כבר תעשה את זה עם עבודה נכונה עם הטבעת ותחסוך סכנת חיים" לא מתקבלת על דעתי. אם זה היה אפשרי הייתי מצליח מתישהו ב20 השנה שקדמו לניתוח. אלו היו 20 שנה רצופות של מאמצים לעשות עבודה נכונה עם הרגלי האכילה שלי.

כמו שאת אומרת - מדובר על מחלה. אני מודע לזה. אני מחפש תרופה. כמו שאדם שיש לו בעייה של גידול ועוקרים לו אותו ובזה הוא נרפא לא מדבר על שינוי תודעתי (אני יודע שיש כמה קוקוריקואים שחושבים ששינוי תודעתי יכול גם לרפא גידולים...), כך גם לי אין אשליות בקשר לשינוי תודעתי במחלה שלי. פשוט הרמתי ידיים ואני כבר יודע לא להלחם במלחמות שאין לי סיכוי לנצח בהן.

לגבי שאלותייך -
אני אוכל הרבה. זה נכון. ואני לועס כל דבר מספיק ביסודיות ככה שגם דברים שלא אמורים לעבור - עוברים. אני יודע שיש כאלה שהתדרדרו לרמת טחינה של מזון מוצק לכדי שייק בשביל לעכל בקלות. אני לא צריך להעזר במיקסרים, אני פשוט לועס היטב. באמת שאין דבר שאי אפשר ללעוס מספיק ביסודיות.

אני לא מתלהב עוד פעם להיכנס לניתוח, אבל אין מה לעשות. אם הבנתי נכון את הפרנציפ של ניתוח מעקפי הקיבה, העניין הוא בכך שהחלק המעכל לא כ"כ משתתף כבר בתהליך ולכן הנזק מאכילה ממושכת הוא פחות.

את הטבעת אני לא סוגר "יותר" מכל מיני טעמים, חלקם בגלל שכבר הייתי במצב שכבר הביא אותי לאשפוז יום אחד כשסגרו לי טיפה יותר מדי ולא יכולתי אפילו לשתות בקצב מספיק בשביל למנוע התייבשות, ומאז יש לי חשש גדול מהנושא.

עוד התייחסות קטנה לגבי מה שאמרת, לגבי הנושא של ציפיה לקסם - אם אנשים שעברו טבעת ונכשלו אכן לא הצליחו בגלל חוסר מוטיבציה, למה המערכת בכלל מקבלת אותם להזדמנות שניה עם מעקפים? הרי מי שלא עשה שינוי תודעתי בסיבוב הראשון הוא מועמד גרוע ממילא. הלא כן?

אני חושב שבגדול ישנה כן ציפיה שניתוחים יעזרו בדיוק כמו עם הדוגמא שנתתי. כן, יש כמה שינויים בהתנהגות שלי היום, יש דברים שכבר לא נכנסים, או שלא נכנסים באותה כמות כמו לפני הניתוח, כמו גלידות ומתוקים למיניהם. אבל לפני הניתוח הובהר לי שלחם לא יכול לעבור, שבשר עובר קשה מאוד אם בכלל וכו׳ ומבחינתי זו היתה הבעייה שהניתוח היה אמור לפתור. ידעתי שעל מתוקים אני אוותר בכוחות עצמי אבל ידעתי גם שזו לא החולשה הקשה ביותר שלי וידעתי שאני אוכל לעשות את זה. בפועל הטבעת (גם כשהיתה יותר מהודקת) לא מנעה ממני מלאכול את הדברים האלה גם כשהיא היתה סגירה אחת פחות מאותה פעם שזה כבר הפריע לי לשתות.

אני יודע לגבי עצמי מה לא היה בעייה מעולם (אלכוהול - אין לי עניין בזה), מה אני אני מסוגל (לוותר על מתוקים) ומה יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי - להגיד "לא" לבצקים. וזו נקודת המוצא שלי. אני ריאלי ואני צריך משהו שיגיד "לא" לכמויות האוכל בשמי. הטבעת הבטיחה לעשות את זה והכזיבה.
 

קוביd1

New member
אהבתי את התשובה

תשבה ארוכה וממצה נראה לי שאופירה השפיעה עליך בכתיבה ארוכה:- P
 

אופירA

New member
מנהל
הטבעת הכזיבה... והמעקף לא יכזיב?

כל ההבטחות של המנתחים - ראית מה הן שוות...
הן מבוססות על האשליות והתקוות של המנתחים, להמציא לאדם כלי רפואי שיעשה עבורו את העבודה (וכך יוכל האדם להמשיך להיות חסר אחריות ובגרות פנימית), ולא על המציאות בשטח.
במעקף קיבה (לא מעקפי קיבה)אמנם יש נושא של תת ספיגה - כלומר חלק מהערכים התזונתיים לא נספג במעי, ולכן גם הקלוריות שלו מופרשות ואינן נקלטות בגוף - אבל גם הוויטמינים לא נספגים טוב, וצריכים להשלימם, וגם האפקט של תת הספיגה אינו מבטיח הרזיה מלאה, ולא הרזיה לאורך שנים. כי בכל זאת כמות המזון כן קובעת. עובדה, שמנותחי מעקף שכיס הקיבה שלהם גדל עם השנים, משמינים למרות אפקט תת הספיגה שלא השתנה.

אתה יודע מה אתה רוצה, אבל לא יודע שמה שאתה רוצה לא קיים, אפילו לא בהיגיון.
כשם שלא קיים משהו שממלא את תפקידך בראיון עבודה, הולך בשמך לראיון ומקבל אותך לעבודה...
כשם שלא קיים משהו שעושה את תפקידך בחינוך ילדיך...

ברור שאתה רוצה לאכול כאוות נפשך, ומשהו אחר שיעשה את העבודה. אז אשליה זו מעסיקה רבים וטובים, וכולם שוקדים לבזבז את משאבי העולם כדי למצוא פיתרון לאשליה זו. תרופות שונות, פרוצדורות ניתוחיות חדשות לבקרים, ועוד ועוד.
אולי פעם יימצא פיתרון מותאם אשליה, אבל חוק מרפי קובע נחרצות שאם זה עשוי לקרות, זה יקרה תמיד לאחר שתמות...

המנתחים יספרו לך סיפורים על היתרונות של מעקף הקיבה (רק ישכחו לספר לך שהם לא נביאים בנוגע לאיך יגיב הגוף שלך ואיך תשפיע ההתנהגות שלך, ושהם לא יודעים למה יש כאלו שיורדים טוב והרבה, וכאלו שלא יורדים מספיק). הם סיפרו לך גם סיפורים על הטבעת, רק שכחו להגיד לך שזה מה שצריך להיות, אבל בפועל אצל כל אחד קורה משהו אחר, וצריך להיות מוכן לכל המצבים, ולהיעזר בטבעת במסגרת העזרה שהיא נותנת, אבל לא לצפות שהיא תתן את כל העזרה.
זה לא כסא גלגלים. זה יותר כמו קביים.

המערכת מוגבלת כמו שרק מערכת יכולה להיות. עם זאת, במשך השנים יש שינויים. היום לא מקבלים לרביזיה מנותח שרוול שלא השתנה, רק המשיך לחפש איך לאכול ככל יכולתך. ברור שניתוח נוסף לא יצליח, וחבל על הכסף.
אבל המערכת מוגבלת. המנותח יכול לשקר, נציגי המערכת עלולים לגלות אוזלת יד, המנתחים ממש לא מעניין אותם מה העלויות למערכת ומה סיכויי המנותח להצליח בניתוח עקב חוסר שינוי התנהגותי והם מושכים לניתוח חוזר, ותחת הקדושה של מילת הרופא המקצועית שלהם, המערכת מתקפלת ומצייתת.

ההיגיון שלך דומה לאדם שמחפש את המטבע שאבד לו מתחת לפנס, מתוך הסבר פשוט והגיוני, ששם יש אור, ואין שום היגיון לחפש איפה שאין אור, כי כשאין אור לא רואים. אם היה אפשר לראות כשאין אור, לא היה המטבע מלכתחילה הולך לאיבוד. מכאן שאי אפשר למצאו באיזור שאין אור, אלא רק באיזור שאין אור.
העובדות יגחכו ויספרו לך שהמטבע הלך לאיבוד מאלף סיבות שלא בהכרח קשורות לכך שלא היה אור, ושאם הוא לא נמצא מתחת לפנס, אז סיפורי ההיגיון שלך לא יועילו - לא תמצא את המטבע!

השינוי ההתנהגותי שנעשה ע"י אנשים וצריך להיעשות ע"י אלו שלא עשו אותו, אפשרי ונחוץ.
כמו שעבריין צעיר שעובר שיקום בכלא, משנה את תפיסת החיים שלו ומפנים שההתנהגותו היא זו שגורמת לסבלו (ולא השכנים/הילדות הקשה/האבא השיכור/העשירים הרעים וכו') עקב המודעות נהיית לו מוטיבציה לשינוי עצמי - וראה זה פלא, כשאין ברירה, מסתבר שאפשר להשתנות מאוד מאוד! ובוודאי שאפשר להשתנות באופן חלקי, קצת.

בבקשה, תעמת אותי עם העובדות (וגם עוד משתתפים כאן בפורום) - הטבעת נתנה עזרה מאוד גדולה, שנחוצה גם היום. אבל את השינוי שגרם לי להפסיק לאכול בורקס ופיצה עשיתי הרבה שנים קודם לכן, וצ'יפס ושניצל עוד הרבה הרבה קודם לכן. התקשיתי לעשות שינוי בנוגע לעוגות, והטבעת מאוד עזרה בכך. את העבודה על השוקולד אני ממשיכה כל הזמן לעשות, ומקווה שיום אחד זה יקרה.
מה שבטוח - אם אגיד שאינני מסוגלת לעשות את השינוי, וזה קשקוש - זה בוודאות לא יקרה!!!
אנשים התחילו לשתות כמו שצריך, לאחר שהפנימו שזה דופק אותם - והתחילו לרדת במשקל לאחר שנעצרו!
אנשים התחילו לפזר את ארוחותיהם במקום לצום שעות ארוכות - וגילו שזה עוזר להם לרדת במשקל!
כן, אנשים עברו שינויים בהרגלים שלהם. אתה יכול להגיד קשקוש ולתת למנתחים לעבור עליך עם הסכין, ואתה יכול להבין מה אנו אומרים גם לפני הסכין - זו בחירה שלך.
להגיד "אם עד כה 20 שנה לא הצלחתי בשינוי התודעתי שלי, אז זה גם לא יצליח" - זו לא צניעות, אלא בריחה מאחריות או אי הבנה של המשימה. כי אם הרמת ידיים בגלל שאין לך סיכוי לנצח במלחמה, אז אתה צריך להבין שאין לך בעצם ברירה, אלא לסבול. עוד ניתוח פחות ניתוח - זה יביא מזור רק לעוד כמה שנים ספורות. לא לעשורים הבאים!

סביר שהטעות שלך נובעת מראיה פטליסטית של שחור לבן. "אם נפלתי לאורך כל הדרך, סימן שאני לא יכול". זה לא נכון! השינוי מתרחש תוך כדי נפילות. צריך להבין אותו. צריך להבין בדיוק איזה שינוי נחוץ. צריך להבין בדיוק איך עובדים עם הטבעת נכון. איך עוזרים לה לעזור לך. צריך להיות מוכן להשתנות.

לפני 6 שנים עשיתי טבעת וירדתי 35 קילו בעזרתה. בלי טבעת ירדתי רק 17 קילו ולא הצלחתי לרדת עוד. גם התקשיתי לשמור על ההישג מעבר לשנה ועליתי שוב (בקלות רבה). כי צריך עזרה בנוסף לשינוי.
בשנים הבאות עליתי 8 קילו וירדתי אותם, ושוב עליתי 10 קילו ואני משתדלת לרדת אותם בלי עזרה של הטבעת, כי היום היא תעזור לי פחות, כי אני לא מוכנה לסגור אותה כמו בעבר.
אז לא עליתי את כל ה-35 בחזרה, כי זה אפשרי! כי כל שינוי שאתה מצליח לעשות עוזר לך! כי שינוי מושג באמצעות הרבה כלי עזרה מגוונים. ואין כלי עזרה אחד שמספיק לך. רק שינוי התנהגותי זה לא מספיק. רק ניתוח זה לא מספיק.

נפילות? בקרוב אספר פה בפורום מה קרה לי אתמול, איך נכנסתי למיטה עם 400 גרם שוקולד והרבה פאניקה, ויצאתי ממנה רק לאחר 15 שעות, בלי השוקולד ועם הפאניקה...
למרות כל השומרי משקל וכל הדיבורים היפים שלי פה.
כי זה החיים. זה יקרה וימשיך לקרות. אבל גם אני אמשיך את השינוי שלי - כי אני יותר עקשנית מהמקומות החלשים הנופלים שלי, ויותר מבינה מה חובתי ומה תפקידי.
 
יגעת ומצאת -תאמין...

ולעומת זאת, לא יגעת ומצאת, אל תאמין....
כפי שהצגת אופירה כל כך יפה, לבבי, מקצועי ונפשי..
אין מתנות חינם...אם לא נעשה שינוי, קרי, נתייגע, אסור
להאמין...זו כנראה מתנה שתילקח מאיתנו והחכם עיניו בראשו.
 
אני שנתיים וחצי אחרי מעקף

אבל לא היתה לי טבעת לפני כן ולכן אני לא יכולה לגמרי לענות לך על השאלות ששאלת.
אני כן יכולה להגיד לך ששנה וחצי אחרי המעקף אתה כבר יכול לאכול כמעט הכל, בכמויות קטנות. זה כולל לצערי הרב בצקים, כי זו גם הבעיה שלי. אני יכולה לוותר על הכל, חוץ משוקולד ובצקים. לגבי שוקולד - אפשר לאכול חטיף שוקולד בלי בעיה. אם מנסים לעבור את הכמות הזו מרגישים לא טוב (דפיקות לב, זיעה קרה, חולשה ברגליים ותחושה כללית של גסיסה). גם בכמות הבצקים די מוגבלים, קודם כל כי מרגישים די מהר תחושת מלאות לא נעימה ואם אוכלים יותר מהכמות הקטנה שאפשר לאכול מרגישים שוב רע מאוד, במקרה של בצקים, לפחות אצלי, זה מלווה גם בכאבי בטן חזקים במשך כמה שעות. זה קרה כמה פעמים, הבנתי מה הכמות שלי ואני לא עוברת אותה יותר.
בשנה הראשונה אחרי הניתוח אין תחושת רעב בכלל ושום דבר לא באמת מפתה. אחרי שנה הכיס מתחיל להתרחב ותחושת הרעב מתחילה לחזור. ככל שאוכלים יותר הכיס מתרחב יותר וכמויות האוכל שאפשר לאכול גדלות.
זה נכון שזה לא פתרון קסם וזה נכון שצריך לעשות עבודה ולשלב פעילות גופנית, אבל אי אפשר להגיד שהניתוח לא עוזר בכלל. הוא מגביל בכמויות.
אבל כבר שמעתי על אנשים שלמרות שבצקים ומתוק עושים להם רע ממשיכים לאכול אותם מעבר לכמות סבירה, לא עושים פעילות גופנית ולכן גם עולים במשקל אחרי מעקף.
אני שנתיים וחצי אחרי, ירדתי 60 ק"ג, אני במשקל תקין לגובהי ולגילי, אבל זה הרבה הודות לעובדה שאני רצה 6 ק"מ כל יום ומשתדלת לא לעבור את ה-1500 קלוריות ביום.
 
למעלה