אכזבה מרה נוספת. קשה לי השבוע. הפעם: "רק היום"
מהמקומות החינניים שידענו ברמת החיל בכלל ובשוק צפון בפרט (למען הסר ספק - הוא לא נסגר). מקום קצת סטלני, שכתבתי עליו בעבר. על הנייר - עוד אחת ממסעדות ה"בכל יום מכינים מנות אחרות על פי מה שמוצאים בשוק". ye, right. אבל יחסית לכל המקומות הפלסטיים שיש בשוק צפון הזה - שמחנו שלפחות יש מקום אחד שמרגיש "אמיתי". שממש מבשלים שם.
בכל יום אפשר היה למצוא שם כ-10-12 מנות מהלב. חצי מהם סלטים די מושקעים. חצי תבשילים. 2-3 מהתבשילים בשריים. 2-3 צימחוניים. הכל עם הרבה טעם. עם נטיה לחריפות מתונה, אבל נסבלת. רוב המנות הוכנו בבישול ארוך, והזדקק רק לצילחות, כך שהכל היה די מתוקתק שם, גם זה חשוב בצהרים. עם לחם נחמד בפתיחה שמוגש עם צלוחית טחינה וקצת חריף באמצע זה באמת היה מקום שחיבבנו. היו נפילות לא פעם, מנה שהתפספסה פה ושם. חזה עגל סיבי מדי לפעמים. דברים שלא התחברו. אבל בסדר. ככה זה כשמבשלים על אמת ולא על פס יצור.
הגענו היום, שמחים שיש מקום פנוי. זה לא תמיד קל שם. מלצר לא מגיע. הלכנו לדלפק. מסתבר שאין יותר מלצרים. משלמים בקופה. מחכים שתי דקות. קוראים לך. אוקיי. הזמנו. הצימחוני כהרגלו את הדאל ההודי. אנחנו מנה של כרע עוף. שתי דקות וכבר קראו. הכלים - חד פעמיים. גם הסכום. הרגשה של חול המועד פסח. הלחם בשקית ואיתה קופסית פלסטיק מיניאטורית של טחינה.
לא יעזור אלוהים אבל יש הרגשה אחרת בלאכול בכלים חד פעמיים. או בחמגשית, זה בכלל גומר אותי. אבל מילא הכלים. היעדר המלצרים. על הכל עוד הייתי סולח. רק שהאוכל, גם הוא כבר לא כשהיה.
אכלתי שם כבר את מנת הכרע עוף יותר מפעם אחת. זו היתה הפעם היחידה שהיא הרגישה חיוורת. מכובסת. חסרת טעם. סתם. אורז רטוב למטה. תפוחי אדמה סתמיים. קצת כרישה. קצת סלרי. הכל מאד אומלל. איפה השפיץ של הטעמים במקום. צל חיוור. שאלתי את הצימחוני אם הדאל שלו הוא כמו תמיד. זה דאל שהוא עשה עליו קילומטראז' רציני. אחר לגמרי הוא רטן בעצב.
אני מבין שבצוק העיתים גם הם נאלצו לצמצם. בסדר שהורידו את המלצרים. גם ככה המלצרים לא היו צריכים לעשות שם יותר מדי וזה גם נוח לשלם בהתחלה. עוד איכשהו על הכלים החד פעמיים, למרות שזה הורס במשהו. לא יעזור. אוכל זה לא רק ללעוס. זה גם המסביב. אבל זה שהרגו שם את המנות... סורי, "רק היום". אני מבין שאתם מנסים לעשות את המקסימום בתנאי הישרדות, אבל אם זה לא זה - אז זה לא עוזר לנוו.
באמת שהייתם נחמדים. אבל לא נשוב, ועל פי מצב השולחנות היום כנראה שאנחנו לא היחידים. חבל, כי באמת שהייתם אחלה, והיה כיף לאכול אצלכם.
ובנימה פסימית... מה יהיה?!?!?!
מהמקומות החינניים שידענו ברמת החיל בכלל ובשוק צפון בפרט (למען הסר ספק - הוא לא נסגר). מקום קצת סטלני, שכתבתי עליו בעבר. על הנייר - עוד אחת ממסעדות ה"בכל יום מכינים מנות אחרות על פי מה שמוצאים בשוק". ye, right. אבל יחסית לכל המקומות הפלסטיים שיש בשוק צפון הזה - שמחנו שלפחות יש מקום אחד שמרגיש "אמיתי". שממש מבשלים שם.
בכל יום אפשר היה למצוא שם כ-10-12 מנות מהלב. חצי מהם סלטים די מושקעים. חצי תבשילים. 2-3 מהתבשילים בשריים. 2-3 צימחוניים. הכל עם הרבה טעם. עם נטיה לחריפות מתונה, אבל נסבלת. רוב המנות הוכנו בבישול ארוך, והזדקק רק לצילחות, כך שהכל היה די מתוקתק שם, גם זה חשוב בצהרים. עם לחם נחמד בפתיחה שמוגש עם צלוחית טחינה וקצת חריף באמצע זה באמת היה מקום שחיבבנו. היו נפילות לא פעם, מנה שהתפספסה פה ושם. חזה עגל סיבי מדי לפעמים. דברים שלא התחברו. אבל בסדר. ככה זה כשמבשלים על אמת ולא על פס יצור.
הגענו היום, שמחים שיש מקום פנוי. זה לא תמיד קל שם. מלצר לא מגיע. הלכנו לדלפק. מסתבר שאין יותר מלצרים. משלמים בקופה. מחכים שתי דקות. קוראים לך. אוקיי. הזמנו. הצימחוני כהרגלו את הדאל ההודי. אנחנו מנה של כרע עוף. שתי דקות וכבר קראו. הכלים - חד פעמיים. גם הסכום. הרגשה של חול המועד פסח. הלחם בשקית ואיתה קופסית פלסטיק מיניאטורית של טחינה.
לא יעזור אלוהים אבל יש הרגשה אחרת בלאכול בכלים חד פעמיים. או בחמגשית, זה בכלל גומר אותי. אבל מילא הכלים. היעדר המלצרים. על הכל עוד הייתי סולח. רק שהאוכל, גם הוא כבר לא כשהיה.
אכלתי שם כבר את מנת הכרע עוף יותר מפעם אחת. זו היתה הפעם היחידה שהיא הרגישה חיוורת. מכובסת. חסרת טעם. סתם. אורז רטוב למטה. תפוחי אדמה סתמיים. קצת כרישה. קצת סלרי. הכל מאד אומלל. איפה השפיץ של הטעמים במקום. צל חיוור. שאלתי את הצימחוני אם הדאל שלו הוא כמו תמיד. זה דאל שהוא עשה עליו קילומטראז' רציני. אחר לגמרי הוא רטן בעצב.
אני מבין שבצוק העיתים גם הם נאלצו לצמצם. בסדר שהורידו את המלצרים. גם ככה המלצרים לא היו צריכים לעשות שם יותר מדי וזה גם נוח לשלם בהתחלה. עוד איכשהו על הכלים החד פעמיים, למרות שזה הורס במשהו. לא יעזור. אוכל זה לא רק ללעוס. זה גם המסביב. אבל זה שהרגו שם את המנות... סורי, "רק היום". אני מבין שאתם מנסים לעשות את המקסימום בתנאי הישרדות, אבל אם זה לא זה - אז זה לא עוזר לנוו.
באמת שהייתם נחמדים. אבל לא נשוב, ועל פי מצב השולחנות היום כנראה שאנחנו לא היחידים. חבל, כי באמת שהייתם אחלה, והיה כיף לאכול אצלכם.
ובנימה פסימית... מה יהיה?!?!?!
