אלבומים

00db00

New member
אלבומים

אני מאוד אוהב את בוב דילן, בייניתים שמעתי את האלבומים: desire, the free'wheelin , new morning, the essential וחלק מ highway 61. הסתכלתי בסקירות האלבומים שלכם ויש כלכך הרבה שאני מתבלבל ולא יודע מה לבחור... המלצות?
 
אני מסכים איתך

שאתה יכול להתבלבל אבל אם אתה יודע מה אתה מחפש זה כבר טוב. לדעתי הכי טוב זה למיין את הדיסקים של דילן לכל מיני קבוצות, אם זה לתקופות או לסגנונות כמו שתראה בדוגמאות הבאות: 1) התקופה האקוסטית של ראשית דרכו בה הוא יצר פולק והוא חזר קצת אליה בתחילת שנות ה-90'. באופן רשמי התקופה הזו החלה ב-62' והגיעה לשיאה ב-65'. אם להחשיב את הבוטלגים שעוד לא יצאו בצורה חוקית ישנן כמה הקלטות מתקופה מוקדמת מזו. 2) אחרי התקופה הראשונה שהזכרתי החלה התקופה שבה הוא חיבר את המוסיקה שלו לחשמל. היצירה Highway 61 שהזכרת אותה בדבריך כיצירה שכבר יצא לך להכיר היא דוגמא יפה לתקופה הזו. הייתי מציע להקשיב ל-Blonde On Blonde שהוקלט אחריה. 3) ישנה יצירה חד-פעמית בסגנון קאונטרי שהקדיש לעיר הבירה שבה יוצרים את המוסיקה הזו. החברים הותיקים כבר הבינו שאני מתכוון ל-Nashville Skyline. היצירה שקדמה לה John Wesley Harding היא פחות או יותר באותו רוח. אני מדלג על כמה שנים וניגש ישר לקבוצה הבאה: 4) דילן הקדיש גם כמה יצירות לחיפוש הדתי שלו, ואותן יצירות יכולות להיחשב במובן מסויים למוסיקת גוספל. הבולטת שבהן Slow Train Coming שהפיק מוסיקלית מרק קנופלר (סולן ה"דייר סטרייטס"). שקול את האפשרות לעקוב אחר התפתחותו המוסיקלית של דילן דרך המפיקים המוסיקלים שהוא עבד איתם. 5) ישנן תיעודי ההופעות שלו מכל מיני תקופות שיצאו בעיקר בסידרת הבוטלגים הרשמיים (מס. 4-6). הבוטלגים הראשונים 1-3 היו לקט של הקלטות מכל מיני תקופות של דילן, בעיקר כאלו שלא נכנסו בסופו של דבר לתקליטים. הבוטלג האחרון לפי שעה שיצא הוא מס.7 פסקול הסרט של מרטין סקורסזה. אני מקווה שהצלחתי למסור לידיך את המפתח לגילוי יצירותיו של דילן, השתדלתי לעשות את זה בקצרה ובלי לבלבל אותך יותר מדי. אם יש לך עוד שאלות אתה מוזמן לשאול אותן, אבל אני מציע לך לקנות את הספר Bob Dylan Albums שממש יעזור לך להתמצא.
 
שלושה אלבומים שאהוד לא הזכיר

ודווקא הם אלה שמתחלפים אצלי בתואר האלבום האוהב ביותר bringing it all back home - חצי חשמלי וחצי ואקוסטי, עם מילים נפלאות לכל האורך. blood on the tracks - אלבום עצוב במיוחד על פרידה, גורם ליל בכות time out of mind - עוד אלבום עצוב של דילן המזדקן, אבלום שחודר עמוק ללב.
 

00db00

New member
תודה רבה

אני מקשיב ברגע זה לblonde on blonde . יש לי די הרבה אלבומים של דילן בבית מאחי הגדול... יש לי גם דיוידי של הטור ב1966. שווה?
 

orenharp

New member
וואו שווה מאד מאד.

זו ההופעה אחת הטובות ששמעתי ובתקופה הכי טובה של דילן לדעתי. מאיפה הדי וי די?
 

orenharp

New member
אני אישית לא אוהב כלכך את 1975

אבל הדי וי די של 66 נראה על הכיפאק. אפשר להשיג בארץ? מישהו?
 
בסניפים שאני מבקר בהם

לא יצא לי לראות אותו, אבל מה שכן יאמר לזכותם שאחת לכמה זמן הם מביאים איזשהו דיסק שמוקדש לביצועים של אחרים לשיריו של דילן. אני רוכש את כולם בלי לחשוב פעמיים. אני שמח לדעת שעכשיו ניתן להשיג גם את ה-DVD הזה, מה שאומר אולי שיש ביקוש לא רע לדברים של דילן והם לקחו על עצמם לייבא אותם לארץ.
 

00db00

New member
דיסק קלאב, אילת

בכלל זה מקום מעולה לקנות דיסקים, אני אישית מהצפון אבל כשאני מגיע לאילת אני ממש נהנה להיות שם. הרבה דיסקים, אווירה טובה ובעיקר- מחירים ברצפה. יש להם אתר. אפשר להזמין www.discclub.co.il ד"א אתמול התחלתי לראות את no direction home. בינתיים אני ממש נהנה למרות שהקטע על האמנים שמהם הוא הושפע קצת משעמם
 
מוזר, בעיניי דווקא הקטע הזה

על האמנים שמהם הוא הושפע הוא אחד הקטעים המאוד מעניינים. לי אישית יצא להתוודע למוסיקה שלהם לפני שצפיתי בסרט, אבל היה מעניין לראות סופסוף קטעי וידיאו שלהם. אני לא יודע איך זה יכול להיות משעמם כשרואים את האמנים האלה ושמים לב להשפעה של כל אחד מהם על דילן. אני אהבתי במיוחד את הקטע של אודטה. זמרת שדילן גדל על המוסיקה שלה ומאוחר יותר היא הקדישה יצירה שלמה לשיריו. אלו מכם שאהבו את הקטע הזה בסרט יוכלו למצוא המשך לכך בתוכניות הרדיו שדילן משדר בתקופה הזו. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מקשיב לה דיי בקביעות. כרגע בדיוק סיימתי לשמוע את התוכנית השישית שהוקדשה לשירי כלא. אותי באופן אישי התוכנית הזו מאוד מרגשת, כמי שאוהב את המוסיקה הישנה שהוא משמיע ואני חש כאילו הוא יושב בספרית הדיסקים שלי ומשדר ממנה. אני מכיר את רוב האמנים שהוא משמיע משיריהם ובתוכנית הספציפית הזו חשבתי על Stringbean, כמה חבל שהוא לא חשב להשמיע משהו שלו. לטובת אלו מכם שאולי לא יודעים מי זה, אספר בקיצור שזה היה אמן שהופיע ב"גרנד הול אופריי" (מתישהו בתחילת שנות ה-50') ולהבדיל מג'וני קש שתמיד לבש שחור הוא לבש בגדים עם פסים שהזכירו לרוב בגדי אסירים.
 
למעלה