אלברט הקטן
אלברט "הקטן" אהב חולדות. הנערים שלו לא הבינו מעולם למה המשרד שלו מלא בחולדות לבנות עיוורות למחצה ומוכות קדחת. אלברט היה מחייך לעברם ואומר שמי שלא חווה את זה, לא יבין את זה. הנערים למדו לעבור על זה לסדר היום משום שגילו כי זה מסוכן מדי לשאול למה אלברט אוהב חולדות. "למה אלברט ´הקטן´ אוהב חולדות?" תמהתי "האם זה באמת מעניין אותך, אדוני ראש העיר?". ראש העיר היה ברנש קטן ואנרגטי עם סיגר תחוב בפה ועטרת שיער שחורה שיצא מסרט גנגסטרים של שנות הארבעים ונבחר כבר ארבע פעמים. למעשה, ראש העיר היה באמת בקשרים עם המאפייה, אך הוא טען שהם רק ריפדו את חשבון האשראי שלו באיי הבתולה ותו לאו. "לא הייתי מתעניין בזה כל כך לולא אחד מנעריו של אלברט השתתף ביריד החולדות אמש וקנה את ´קקון´" אמר ראש העיר. "...ו-?" תמהתי. "ב-100,000 דולר" לחש ראש העיר "סכום גבוה לכל הדעות". "תקשיב, אדוני ראש העיר" אמרתי "אני אדם עסוק. ואלברט ´הקטן´ הוא אדם מסוכן". ראש העיר אמר: "אני מוכן לשלם לך כמיליון דולר". ´מיליון? לא מרשים במיוחד´ חשבתי ´אשתו שילמה לי פעם יותר´. "בסדר. חמש-מאות אלף עכשיו וחמש-מאות אלף אחר-כך" אמרתי. ראש העיר מילמל משהו וקול ממוחשב הודיע לי כי בחשבוני הופקדו 500,000 דולר. "היה נעים מאד לפגוש אותך" אמרתי ונפרדתי מראש העיר. לאחר נצח, התקשרתי למרדית´. "אלברט ´הקטן´?" תהתה מרדית´ "למה אתה לא הולך אליו ושואל אותו בעצמך? אני לא רוצה צרות איתו". חייכתי. "גמ´ני אבל הלקוח נתן לי מקדמה של מאה אלף מרשרשים ואני מוכן לתת לך חצי מזה". "זה לא יהיה כמו התיק האחרון שעבדנו יחד. בסופו של דבר, אני ביליתי בחדר החקירות עם שוטר שהתעניין יותר בביצועיי במיטה מאשר בסיבה שבגינה נלקחתי לשם בעוד אתה מפקיד את המרשרשים באחד מחשבונותיך הסודיים-?". "לא" שיקרתי. מרדית´ הייתה טכנאית הלוצינציות נחמדה ונאה אבל קרירה מדי לטעמי. היא עזרה לי פעמים רבות עד שראיתי בה כמעט שותפה. היא הגיעה אליי כעבור שלושה ימים ואמרה: "זה לא היה כל-כך קשה. הוא בכה כמו ילד". "אלברט ´הקטן´ בכה כמו ילד?" תמהתי "האיש הזה לא בכה מאז התאומים". מרדית´ התעקשה והוסיפה: "היות ומקצועי דורש ידע מינימלי בפסיכולוגיה, למדתי מעט פסיכולוגיה במהלך הכשרתי, כידוע לך. הניסוי של אלברט הוא אחד הניסויים המוכרים ביותר לכל תלמיד פסיכולוגיה. העניין ,כפי שגיליתי, הם מצאו אותו ואת המשפחה. לא המדענים המקוריים אלא מדענים אחרים ששמעו על תוצאות המחקר. אלברט סיפר שהם לקחו אותו למעבדה ובדקו את המוח שלו והדבר היחיד שאירח לו לחברה בימים ההם היה חולדה לבנה עיוורת למחצה ומוכת קדחת...".
אלברט "הקטן" אהב חולדות. הנערים שלו לא הבינו מעולם למה המשרד שלו מלא בחולדות לבנות עיוורות למחצה ומוכות קדחת. אלברט היה מחייך לעברם ואומר שמי שלא חווה את זה, לא יבין את זה. הנערים למדו לעבור על זה לסדר היום משום שגילו כי זה מסוכן מדי לשאול למה אלברט אוהב חולדות. "למה אלברט ´הקטן´ אוהב חולדות?" תמהתי "האם זה באמת מעניין אותך, אדוני ראש העיר?". ראש העיר היה ברנש קטן ואנרגטי עם סיגר תחוב בפה ועטרת שיער שחורה שיצא מסרט גנגסטרים של שנות הארבעים ונבחר כבר ארבע פעמים. למעשה, ראש העיר היה באמת בקשרים עם המאפייה, אך הוא טען שהם רק ריפדו את חשבון האשראי שלו באיי הבתולה ותו לאו. "לא הייתי מתעניין בזה כל כך לולא אחד מנעריו של אלברט השתתף ביריד החולדות אמש וקנה את ´קקון´" אמר ראש העיר. "...ו-?" תמהתי. "ב-100,000 דולר" לחש ראש העיר "סכום גבוה לכל הדעות". "תקשיב, אדוני ראש העיר" אמרתי "אני אדם עסוק. ואלברט ´הקטן´ הוא אדם מסוכן". ראש העיר אמר: "אני מוכן לשלם לך כמיליון דולר". ´מיליון? לא מרשים במיוחד´ חשבתי ´אשתו שילמה לי פעם יותר´. "בסדר. חמש-מאות אלף עכשיו וחמש-מאות אלף אחר-כך" אמרתי. ראש העיר מילמל משהו וקול ממוחשב הודיע לי כי בחשבוני הופקדו 500,000 דולר. "היה נעים מאד לפגוש אותך" אמרתי ונפרדתי מראש העיר. לאחר נצח, התקשרתי למרדית´. "אלברט ´הקטן´?" תהתה מרדית´ "למה אתה לא הולך אליו ושואל אותו בעצמך? אני לא רוצה צרות איתו". חייכתי. "גמ´ני אבל הלקוח נתן לי מקדמה של מאה אלף מרשרשים ואני מוכן לתת לך חצי מזה". "זה לא יהיה כמו התיק האחרון שעבדנו יחד. בסופו של דבר, אני ביליתי בחדר החקירות עם שוטר שהתעניין יותר בביצועיי במיטה מאשר בסיבה שבגינה נלקחתי לשם בעוד אתה מפקיד את המרשרשים באחד מחשבונותיך הסודיים-?". "לא" שיקרתי. מרדית´ הייתה טכנאית הלוצינציות נחמדה ונאה אבל קרירה מדי לטעמי. היא עזרה לי פעמים רבות עד שראיתי בה כמעט שותפה. היא הגיעה אליי כעבור שלושה ימים ואמרה: "זה לא היה כל-כך קשה. הוא בכה כמו ילד". "אלברט ´הקטן´ בכה כמו ילד?" תמהתי "האיש הזה לא בכה מאז התאומים". מרדית´ התעקשה והוסיפה: "היות ומקצועי דורש ידע מינימלי בפסיכולוגיה, למדתי מעט פסיכולוגיה במהלך הכשרתי, כידוע לך. הניסוי של אלברט הוא אחד הניסויים המוכרים ביותר לכל תלמיד פסיכולוגיה. העניין ,כפי שגיליתי, הם מצאו אותו ואת המשפחה. לא המדענים המקוריים אלא מדענים אחרים ששמעו על תוצאות המחקר. אלברט סיפר שהם לקחו אותו למעבדה ובדקו את המוח שלו והדבר היחיד שאירח לו לחברה בימים ההם היה חולדה לבנה עיוורת למחצה ומוכת קדחת...".
